פרק 4

זה היה מוכרח להסתיים ברע. טאהר היה חתיכת מקורב לחצר המלוכה חשדן ועצבני. העובדה שהגוף האלוהי שהוא גלגל בין האצבעות כמו מחרוזת היה ישראלי, היתה משהו לשלוח בדואר האלקטרוני לחברים בריאד (בעיקר תמונות עירום שלה) אבל גם סיבה טובה לקפריזה ופרנויה. פעם אחת, כשהעזה לחקור לאן הוא ממהר כל-כך, אחרי הזיון, צרח עליה שהיא "מרגלת ציונית מסריחה", ועדכן אותה ששירותי הביון הסעודיים שמו עליה מעקב. "אתה צוחק", היא התפלצה. זו היתה הפעם הראשונה בה הבינה שהיא משחקת במשחק עם מקדם סיכון גבוה במיוחד. "אני רציני", אמר טהאר. "אם אני אגלה שאת מדברת עם מישהו על משהו שהוא לא קוקאין, חזיות או ג'ל לשיער, אני אחתוך אותך לחתיכות קטנות ואשלח לממלכה בדואר אוויר, בתור מזון לגמלים".

היא חיפשה את דאסטי ווגנר. היא חיפשה אותו בטירוף. הוא היה המפעיל שלה, אבל היתה לו נטייה להיעלם לתקופה של שבועות ארוכים במסעות לאיתור ישבנים צעירים, בשביל הסוכנות ובשבילו. כשהצליחה לתפוס אותו בטלפון במשרד, הוא צרח עליה שלא תעז להתקשר אליו לעבודה ולזיין לו את המוח עם בולשיט. האנ.אס.איי מאזינה לכל שיחת טלפון בניו-יורק, כולל אלה של רודי ג'וליאני עם המאהבת הפורטו-ריקנית שלו. "באמת?" היא השתוממה, "לרודי יש מאהבת פורטו-ריקנית?" היא היתה יותר מדי יפה עבור עסקי הריגול. גם יותר מדי מטומטמת.

למחרת חיכתה לה בדואר מעטפה עם כרטיס טיסה בכיוון אחד – לנתב"ג. כשהרימה את הטלפון לבשר לסוכנות שהיא יוצאת לחופשה, אמרו לה שפוטרה. "נעשית זקנה מדי עבור העסק הזה", היתה העילה הרשמית לפיטורים. היא הייתה אז בת 17, עם שלוש מאות וחמישים דולר בכיס ועם מוניטין של נרקומנית עם מוסר עבודה נמוך. לא היה לה סיכוי להשיג אפילו קמפיין ל–7/11 המקומי. ישראל לא חיכתה לה. ישראל לא מחכה לאף אחד.


********

הבטתי בו, בפלקט החטוב עם אישיות הבלוף שהתנפץ, עם רמת האינטליגנציה של מזכירת לשכה של מוסכניק, וריחמתי עליו. "איפה היא הגרילה אותך?" שאלתי את רז שטרן. בעיניו נדמה לי שזיהיתי ניצוץ שהזכיר לי רגש שזכרתי שהרגשתי בעבר כלפי רוני. אהבה.

כשגאיה חזרה ארצה, ישראל כבר הייתה מפוצצת מאוברדוז יעל בר-זוהר וסנדי בר. "כסף קטלני" ו"רמת-אביב ג'" הפכו ללונה-פארק של טוכעסים עגולים וציצים עם פטמות דובדבנים. גיבורי התרבות של האנאלפביתים היו אתגר קרת ואלונה קמחי. אבישג רבינר חזרה מיפן. חמי רודנר זיין מעריצות, אביב גפן הצטלם לעיתון עם הפופיק בחוץ ועם קפל"ד צה"לי, גירבץ בשידור חי משהו על פציפיזם מהול בדיכאון. לא נותר אפילו סנטימטר אחד פנוי בשינקין לאדם שלא התאים לסטריאוטיפ של הישראלי החדש.

גאיה, כמו איה קרמרמן, חזרה מחו"ל והתחילה לנבול אל תוך עצמה, כמו פרח שמישהו שכח להשקות, כמו מותניים שהצלוליטס השתלט עליהם, כמו סינגל חדש של רמי פורטיס שהתרסק כבר בהשמעה הראשונה. היא היתה מישהי שפעם היתה מישהי שתהיה משהו, הדארלינג של כל חובבי אופנת הרטרו שהתחילה תופסת תאוצה. היא נרשמה לבית הספר התיכון והתכוננה לבגרות בחיבור.

בדיוק אז, כשהחיים שלה נראו כמו דף שמישהו הטביע בתוך דלי של טיפקס, הגיע הטלפון מאופנת "ריינג'ר". הם חיפשו שם גדול להעמיס על הגב שלהם את הקמפיין החדש שלהם לאפנת מועדוני פוגו. מעיין קרת עשתה חיל ועוד דברים באיטליה, עמית מכטינגר סלסלה את העולם עם הצמר שהדביקה על הראש בתוך תסרוקת ושירז טל התברגה לתוך המשבצת הריקה של גאיה בניו-יורק. גם היא, כמותה, ויתרה על שם המשפחה ונותרה רק "שירז", מותג ישראלי עם יופי מערב אירופאי, כינוי מזרח אסיאתי ומניירות של כוכבנית אמריקאית. השוק הרווי בדמויות מקושקשות ומרוצות מעצמן, הציע לגאיה הזדמנות בלתי חוזרת, לחזור אל עצמה, לחשוף פטמה בקטלוג שהוגדר "נועז" על-ידי אביבית חזקיה ב"את" ולעשות כמה לירות כדי לממן את שיעורי הנהיגה. מהכסף של "גאיה" לא נשאר לה כלום, אחרי שהדוד והאימא התחלקו עם "פורד" בעמלות.

אחרי "ריינג'ר" היא הצטלמה מרוחה על מכסה המנוע של איזו סיטרואן חדשה במוסף פרסומי שצורף ל"מעריב" בראש השנה, ומיד אחרי זה רון קדמי עשה איתה כמה סטילס אולפניות ל"לאישה", גדעון אוברזון עשה קטלוג בגדי ים עם פאייטים בסגנון "אז ועכשיו" עם חני פרי ועם גאיה, ופתאום, בלי שהרגישה, היה לה כסף למריחואנה, ציון "נכשל" בכל המקצועות חוץ מתקשורת (דני וקסמן, רכז המגמה, הזמין אותה לביתו ערב אחד והעמיד בפניה את הבחירה בין האפשרויות: מין אנאלי וציון "כמעט טוב מאוד, או מין אוראלי וציון מספיק. "כמה אתה נותן על עבודת יד?" התעניינה גאיה. "מספיק בקושי, אם את מתפשטת ונותנת לי לגמור לך על החזה, בלתי מספיק אם את עושה לי ביד". גאיה צחקה. "בלתי מספיק יש לי גם ככה". דני וקסמן ידע לצחוק לא פחות טוב ממנה. "זה נכון. אבל אם לא תתני לי כלום, אני אצרף לבלתי מספיק גם תלונה במשטרה על אחזקת סמים. התקשורת תעשה מזה מטעמים, את לא חושבת?" היה לו כושר ניתוח מבריק של המדיה בשביל מורה לתקשורת) בו קיבלה את הציון כט"מ.

בצילומים לקטלוג האביב של "קסטרו" פגשה את רז שטרן. היא היתה משומשת מרוב ייאוש ודיברה על התאבדות בתדירות בה שחקני כדורגל מדברים על מכוניות אמריקאיות. הצילומים נערכו ב"סאן סיטי", עיר ההימורים הזכורה לרע בדרום אפריקה. בלילה התגנבה לחדרו של רז לשיחות נפש ברמת מורכבות פסיכולוגית של צ'ארלי בראון פוגש את בילבי, לפנות בוקר היתה מוסכת על עצמה שמן תינוקות ומשרבבת לשון סדוקה החוצה. פעם אחת צילמו אותה יושבת על אננס שמן. באמצע הסשן, פערה פה גדול כדי לצחוק, ליטפה את שדיה, פשקה את ירכיה ולא הפסיקה לבכות. עוזר הצלם מחה את דמעותיה במכאניות של פועל ייצור יפני. שבועיים לאחר מכן עברה להתגורר עם רז בדירה במאז"ה. היא חשבה שהחיים שלה היו בדרך להסתדר. דאסטי ווגנר, שהגיע לביקור בישראל, חשב אחרת.