מילא פעם נרמלו את בן גביר בתקשורת. איך בן כספית ועמית סגל מעזים להמשיך?!

בן גביר מתארח בפגוש את העיתונות. לעוד מישהו זה נשמע מוזר?

נחדד: איתמר בן גביר, הכהניסט, כלומר איש "כך", הרשימה שנאסר עליה בעבר להתמודד בבחירות לכנסת, מתראיין בתכנית אקטואליה שמטרתה, לפחות על פי שמה, הוא להפגיש בין אישי ציבור לתקשורת - ודרכה - לצופים.

עדיין לא נשמע מוזר?

האמת? קשה להאשים את מי שגדלו בישראל של השנים האחרונות ולא מבינים על מה ולמה אני תמה - והרי בן גביר הוא שר, אפילו שר בכיר בממשלת ישראל! אז הנה תזכורת מהעבר הלא רחוק: כאשר נבחר לכנסת ישראל מורו ורבו של איתמר בן גביר, הגזען מאיר כהנא, ראו בכך הכל בושה גדולה לעם ישראל, מסורתו ותורתו. כלי התקשורת החרימו את כהנא, כך גם רוב מי שהיו אמורים להיות עמיתיו לכנסת. אווירת הבידוד המוחלט הזה הקלה (לימים) על הוצאתו אל מחוץ לחוק.

ואם תשאלו מה הועילו חכמים בתקנתם, שהרי נוכחותו של בן גביר בחיים הציבוריים היא לכשעצמה הוכחה לכך שחרם לבדו אינו מעלים תופעות בזויות שכאלה, הרי שלזכות המהלך ההוא אפשר לזקוף כמעט 40 שנים ללא המבוכה שצריך לחוש כל ישראלי ויהודי כשהוא רואה את קלסתרונו המדושן מעונג של בן גביר על המסך.

רבים חטאו בחטא שהכתים (שוב) את עמית סגל ובן כספית: בן גביר, שהציג גרסה מרוככת של אידיאולוגיה מהסוג שהעם היהודי היה קורבנה הגדול לאורך ההיסטוריה, אומץ בחום על ידי האולפנים.

לאכסנייה של "פגוש את העיתונות" יש חלק נכבד בנרמול התופעה הבזויה הזאת, שהכניסה את הגרועים שבגזענים היהודים אל כל בית בישראל. אלא שעד לגבול מסוים, אפשר לתת להם הנחה שמקורה באי ידיעה: חלקם טעו לחשוב שבחיבוק הסחבקי (ובן גביר מיטיב להסתחבק) יהפוך בן גביר לרך עוד יותר מכפי שנאלץ להיות כדי לעבור את ועדת הבחירות המרכזית.

רק שזו בדיוק הייתה התכנית של מי שהפך מתופעת שוליים לשר, אפילו שר בכיר.

בשלב כלשהו היו מוכרחים העיתונאים להיות שתי האצבעות בגרונו של כל צופה שמבקש להקיא בכוח את בן גביר מקיבתנו. רק שככל הנראה, לצפות מתקשורת המיינסטרים הישראלית להציג איזו עמדה מוסרית בימים האלה יהיה כמעט כמו לצפות לכך מפוליטיקאים שעסוקים רק בהיבחרות-מחדש.

אפשר להתייחס לתוכן דבריו של בן גביר, אך למי שמבקש ללמוד עליו עוד, יובהר מיד כי הטור הזה לא יעסוק בכך, משתי סיבות עיקריות: הראשונה: אצל בן גביר אין תוכן, הסגנון הוא התוכן. הפגנת זלזול, סילוף העובדות, זיכרון "יותר מדי טוב" לדברים שלא היו ולעומתו אמנזיה מוחלטת בנוגע לעובדות (למשל העלייה כמעט בכל סוגי הפשיעה בתקופת כהונתו).

הסיבה השנייה היא שעצם ההתייחסות לתוכן מנרמלת את מקור המסר ומכשירה אותו. איך אני יודע? כי זה בדיוק מה שקרה אתמול לשני עיתונאים בכירים. לכספית וסגל אין שום יכולת להכיל את בן גביר: הוא מדבר כאילו איתם, אבל בעצם מעל לראשיהם.

כשהוא נשאל על מספר הרציחות בחברה הערבית ועושה כאילו הוא בודק את הנתון בטלפון הנייד שלו, אנשים נורמליים רואים בכך משום פדיחה גדולה: השר הממונה לא שולט בנתונים שאותם הוא אמור לדקלם מתוך שינה. מה שהם לא מבינים הוא שמה שבן גביר עושה (בעצם העובדה שהוא מתחקה-כביכול אחר המספר האמיתי), הוא לשדר לציבור מצביעיו שחייו של ערבי אינם חשובים מספיק כדי שיידע מהו מספר הנרצחים, כולם אזרחי ישראל, מאז תחילת השנה.

זו כמובן פרשנות מקלה עם האכסניה ועם שני מארחיו של בן גביר, שכן האפשרות השנייה היא שהם מודעים היטב לכל ניואנס בהתנהגותו של מי שהפך את משטרת ישראל לפלג הקיצוני של לה-פמיליה - ופשוט רוכבים על הגל הפופוליסטי, כלומר - אינם שונים מהותית מהפוליטיקאים שאותם הם מרבים לבקר.

כמו שנהוג לומר לעיתים קרובות מדי בישראל: זה לא עניין של ימין ושמאל. הימין השפוי היה אמור להיות הראשון להתנער מהכתם הנוראי הזה, כשם שמנחם בגין היה ראשון המזדעזעים מהגותו של מאיר כהנא, אביו הרוחני של בן גביר. הוא היה נחוש להוכיח שהרבב דבק רק בשולי המחנה ולא הפך למרכז הגזרה.

רק שנתניהו אינו בגין: אצל בגין העיקר היה מדינת ישראל, אצל נתניהו העיקר הוא בנימין נתניהו - ובן גביר, האיש שנתניהו עצמו הכריז קבל עם ועדה כי לא ימנה כשר בממשלתו, הוא ההוכחה למוסר המעוות של ראש הממשלה.

יכול להיות שצדקה מערכת "פגוש את העיתונות" כשנתנה במה לאיש ולאידיאולוגיה שלו, הנה, הטור הזה הוא לכשעצמו הוכחה לכך שבן גביר מעורר הדים הרבה יותר מאשר, למשל, חברו לממשלה גדעון סער.

יכול מאוד להיות, רק שבעשותם כן הם הופכים שותפים לפשע, ממשיכים לנרמל את האיש ואת האידיאולוגיה הנפסדת שמאחוריו. וכדי שלא להשאיר מקום לספק: מקריבים את עתיד ילדיהם תמורת שברירון אחוז של רייטינג.