קשה לראות את רון ומעין קהתי מדברים על בנם גור שנפל בלבנון בלי להצטמרר. הכאב שלהם אותנטי. מדבק. יש הורים שכולים שמתעלים את האובדן שלהם לרוחניות, יש שמחפשים נקמה, יש שזועמים. משפחת קהתי עדיין בשלב ההלם הזועם. לא יכולה להיות להם מנוחה, מכיוון שהצבא ששלח את בנם למשימה ממנה הוא לא חזר, עדיין לא החזיר להם תשובות. 35 ימים אחרי ואין אפילו צל של תחקיר.
יותר מחודש אחרי, והמשפחה רואה את נציג אותו צבא הולך לנאום בכנס שנתי של מתנחלי השומרון בשם "ארץ שכם", שהוקדש השנה לזאב "ז'אבו" ארליך, שנהרג בלבנון. כדי לסובב את הסכין עוד קצת, הכנס הזה, שמסתיים בסיור עם אבטחה צבאית, מתעלם לחלוטין מכך שבאותה תקרית שבה נהרג ז'אבו, נפל גם חייל בן 20 בשם גור קהתי.
עצירה קטנה לתזכורת כי אנחנו חווים יותר מדי אירועים טראגיים ובאמת קשה לזכור את כולם: גור היה חובש קרבי בגדוד 13, שנפל בקרב לאחר שהסתער לתוך האש כדי להציל את רמ"ט גולני, יואב ירום, שנפצע בפעולה. ירום לקח אחריות, והתפטר מתפקידו במילואים אחרי התקרית. חיילים שלקחו חלק במבצע טענו בתחקירים עיתונאיים שהמשימה בכפר שמע בלבנון לא הייתה בעלת תכלית מבצעית, אך כאמור, צה"ל טרם הגיש את המסקנות שלו לאירוע הביזארי שבתוכו אירעה הטרגדיה הנוראית, בו שני בני אדם איבדו את חייהם - ועדיין לא ברור למה.
אז משפחת קהתי הגיעה והפריעה לנאום של אלוף משנה אריאל גונן, מח"ט שומרון, משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא ההתעלמות מעצם נפילת בנם, והשנייה - החשובה יותר - היא מה שהם הגדירו "בושה" מעצם השתתפות של נציג צה"לי באירוע, בזמן שצה"ל טרם סיים את התחקיר על האירוע שהביא לנפילת בנם. יש כמובן עוד סיבות ברקע, שאולי יתבררו כנכונות אחרי הגשת התחקיר, על כך שבנם נפל לשווא על קפריזה משיחית וצה"ל, שמיהר לחייל את ז'אבו אחרי מותו כדי להגדיר אותו כחלל מלחמה, לקח חלק פעיל בטיוח המקרה.
זו גם הסיבה, שאפילו בתוך הרגע המצמרר הזה של הורים כואבים שזועקים מדם לבם, היו מי שהחליטו לקחת פוזיציה. אתם כבר יודעים מי. "הפטריוטים" של ערוץ 14, שהחליטו לשדר את התמונות האלה עם הכיתוב "בושה", תחת סגמנט כללי שנקרא "המחלישים". ינון מגל, עיתונאי מנוסה להבדיל מחבורת הליצנים שלצדו, ידע שאפילו הצופים הקיצוניים ביותר שלו לא ישמחו לשמוע ביקורת על משפחה שכולה, ולכן ברר מילים, בזמן שהכיתוב מתחתיו אמר במפורש: "התפרעות בכנס לזכרו של ז'אבו ארליך הי"ד".
שאר חברי הפאנל, שמסוגלים להתנגח דקות ארוכות בבן של היועמ"שית בגלל שהוא לכאורה גנב וסט, בחרו לשתוק הפעם כשמדובר בסך הכל בחייל צה"ל בן 20 שמת לחינם. מזל שהיה שם את יותם זמרי, שהתנדב להסביר להם מה הבעיה בסרטון הזה.
זמרי בחר באסטרטגיית גזלייטינג מוכרת של לפתוח ב"אני לא אומר מילה רעה נגד משפחה שכולה", רק כדי להמשיך ולטעון שהם כנראה מדמיינים שמדובר במחדל כי "צה"ל כבר הסביר שהייתה עלילה נגד ז'אבו". מצד אחד, זה פשוט לא נכון, כי צה"ל עדיין מתחקר את האירוע; מצד שני זה גם ממש לא רלוונטי, מכיוון שהזעם של משפחת קהתי ממילא לא הופנה כלפי ז'אבו או משפחתו, אלא כלפי נציגי הצבא באירוע. על הדרך הצליח להשחיל זמרי ביקורת על הגר שיזף מעיתון הארץ שסיקרה את האירוע, מכיוון שלעיתון שלה לא אכפת בכלל מחיילים מתים. כי למה לא לנצל טרגדיה נוראית כדי להיכנס קצת בסמולנים האלה שמתעקשים לעשות עיתונות ברחוב שוקן.
ערוץ 14 לא לבד. הקטע שודר, לא במלואו, בכל מהדורות החדשות המרכזיות. בערוץ 13 קיבלנו פרשנות של רביב דרוקר, שרמז שבעתיד עוד נראה תחקיר שלו בנושא - ובכאן 11, אותו ערוץ שהשלטון כל כך רוצה לסגור, היה את הסיקור המלא היחיד של האירוע, וגם היחיד שהתייחס לכך שלא מדובר באזכרה לזכר ז'אבו, אלא בכנס שנתי קבוע שהשנה הייתה בו התייחסות לז'אבו. זו לא נקודה קטנונית אלא חשובה: יש הבדל בין להפריע באירוע פרטי של משפחת ארליך, לבין להפריע בכנס שהכניסה אליו הייתה בתשלום, שאורגנה על ידי גוף ציבורי. יש עדיין חשיבות בלהתעכב על עובדות, ובכאן 11 התעקשו לספר לצופים שלהם את התמונה המלאה.
בערוץ 12, עדיין הערוץ המשפיע ביותר, הקטע שודר כמעט ללא קונטקסט, כאשר קרן מרציאנו מפנה אליו ומספרת שההתפרצות של משפחת קהתי הייתה במהלך "אירוע לזכרו של ארליך". ככה. המסגור הזה עושה עוול למשפחת קהתי, ולמען האמת גם למשפחתו של ארליך שפשוט אינה צד לעניין. ניתן היה לדייק את הדברים עם עוד חצי דקה של תחקיר בגוגל, או בטוויטר - משם ממילא נלקח הסרטון שהוצג על המסך הנצפה בישראל.
מה שלא הראו באף אחד בערוצים זה את התגובה של לפחות חלק מהנוכחים להתפרצות של משפחת קהתי. הרבה ישבו בשקט, כמעט באדישות למתרחש - אבל חלק החלו לגדף אותם. אחד בולט במיוחד נעמד והאשים את המשפחה השכולה כי הם הפגינו שלוש שנים ולכן התחילה המלחמה. מדובר בנרטיב שקרי ודוחה כשהוא מוצג סתם נגד מפגינים בקפלן, אבל הוא מעורר בחילה של ממש כשהוא מוטח בפני הורים שכולים שכל חטאם הוא שהם רוצים לדעת למה הבן שלהם מת. אגב, הנרטיב הזה של "הסמולנים אשמים במלחמה" מדהים במיוחד כשהוא מגיע ממתנחלים.
אחד מהאנשים האלה היה פרופסור יואל אליצור, שאמור היה לנאום בטקס. זה אותו פרופסור אליצור שבחר לכתוב מאמר דעה באתר "סרוגים" שישה ימים אחרי טבח שמחת תורה, והסביר שהמתקפה הנוראית הגיעה כי "לא נשארה לקב"ה שום ברירה אחרת". ברשותכם, טעימה מהמאמר, שבינתיים ירד מהאוויר: "מה יעשה הקב"ה אחרי שלדאבוננו גברו בישראל כוחות שהשליכו את מרחבי הארץ ואת ארץ אבותינו, שבוחרים בערכי הבל ומטפחים תועבות מיניות ומדמים את האישה לאיש". הבנתם? זה בכלל לא חמאס, זה אלוהים שכעס על טרנסיות.
בהמשך המאמר הסביר אליצור מי היו צריכים להיות הקורבנות לאלוהים: "לא על מתנחלים ולא על דתיים וחרדים ש'מגיע להם', אלא דווקא על אלה שיקרים ללבם של מובילי האסונות והאמונות המסוכנות. אז הנה זה קרה". אלה האנשים שצה"ל שולח את מפקדיו לשאת דברים בכנסים שלהם. אלה האנשים שצה"ל מאבטח בדרך לטיולים הליליים שלהם בשכם. אנשי יהודה שמוגנים על ידי ילדים של אחרים בהרפתקאות המשיחיות שלהם. אף ילד בן 20 לא צריך למות בשביל הקנאות הדתית הזאת. זו לא יהדות. בטח שזו לא ציונות.
בקטנה
מילה אחרונה לאלוף משנה אריאל גונן, שבעצמו התחנך במוסדות הציונות הדתית, שהוא ללא ספק לוחם אמיץ ומפקד מוצלח אם הוא הגיע לתפקידים אליהם הגיע. זה לא נכתב בציניות, אלא בכאב: אם משפחה שכולה צועקת עליך ודורשת ממך לא לדבר, אתה לא יכול להתעלם מהם. בכלל לא משנה אם הם חילונים, דתיים או דרוזים. מצופה ממך, כנציג רשמי של צה"ל, לטיפה של אמפתיה ואנושיות.
קבל המלצת צפייה: טקס יום הזיכרון של שנת 2022. נפתלי בנט, אז ראש הממשלה, זוכה למטח קללות מהקהל. הוא שותק במשך זמן ארוך, ולבסוף שם יד על הלב ואומר: "המשפחות השכולות הן קדושות, ומותר לכם לצעוק, ומותר לכם לכאוב". אחרי דקות נוספות של שתיקה הוא מוסיף: "אני אוהב אתכם אהבה גדולה ואני שומע את הכאב". אריאל גונן בחר להקשיב במשך דקות ארוכות לסבא השכול (בעצמו תת אלוף במילואים) אסף אגמון, לאבא השכול (בעצמו מ"פ במילואים) רון קהתי, ולאמא שכולה שגופה רעד פיזית בזמן שזעקה בכאב על בנה שנקטף בגיל כל כך צעיר - ולבסוף, גונן פלט את המילים: "ערב טוב". ניתן לקוות שבשדה הקרב הוא מפעיל שיקול דעת טוב יותר.