אל תתנו להם רובים

מה הדבר שהכי הולך עכשיו? מה אנחנו צריכים להביא לצעירים? תנו לי משהו מדליק, קצבי, צעיר, חצוף, אנרגטי. משהו שיתפוס, שיתפיס, שילך, שירוץ. משהו צעיר כזה, קצבי. אולי תוכנית קליפים?

אבל זה כבר לא מספיק היום סתם קליפים. צריך קצת פלפל, משהו מדליק, קצבי. לקשט קצת את התמונה. אולי… אולי… ראיתי באיזה ערוץ כיתובים כאלה מגניבים שבאים יחד עם הקליפ. פוספטים קוראים לזה נדמה לי. כל מיני שטויות מדליקות כאלה - מה ההוא אכל, מה ההוא אמר. מכניס קצת פלפל, עושה את הכל יותר קצבי כזה. בואו נעשה כזה.

כשאנו משתמשים במילה "פרובינציאלי" בהקשר של המצעד של ערוץ 3 וגלגל"צ, האם הכוונה היא לאיכות התוכנית, או לאותו דגיגון שכיח שפרצופו העבשושי של אחד מצמד מנחי התוכנית דומה לו עד מאוד?

אותו מנחה הוא סמל להתעלקות הטוטאלית של מפיקי התוכנית על משדרי האם.טי.וי, שכן הוא העתק גמור של אותן רפיסות אירופיות שנוחתות עלינו למין תחילת שנות התשעים של המאה שעברה. הייחוד של הגירסה הישראלית הוא בכך שהבחור פליט גל"צ ולפיכך מאומן עד מאוד בהגיית המילה הכי נוראית בשפה העברית: "משובח".

המילה השנייה הכי נוראית בשפה העברית היא "ידיד". וכאן אנחנו מגיעים לשותפתו של הרפיסה להנחיית המצעד, נקודת האור של התוכנית, ימית סול. צעירה, אנרגטית, קלילה וחתיכה. בדיוק מה שאנחנו צריכים לתוכנית קליפים קצבית. לעומת שותפה, ולמרות שם משפחתה, ימיתי כלל וכלל אינה דומה לדג, אלא יותר לנימפה רעננה. אך אפילו היא אינה מסוגלת להשאיר אותנו מול "המצעד".

לא הספיקו להם פרסומות של "אנקורי", אפילו לא מנחה עם תלתלים שחורים בתחנת האם הלונדונית. משום מה הם היו חייבים תוכנית קליפים ("לועזיים", מילה טובה דווקא) משל עצמם. אח, אח, אח, הישראלים האלה. אני אומר לכם, אל תתנו להם רובים.