הממשלה ה-37 הושבעה ב־29 בדצמבר 2022. 752 ימים בהם שינתה הממשלה את פניה שוב ושוב, והצליחה לשבור את השיא של הממשלה עם הכי הרבה שרים אי פעם (וכל זה בזמן משבר כלכלי, ריספקט!). חידון מהיר, בלי גוגל: מה תפקידם של השרים חיים ביטון, רונן אליאס ויואב בן צור? התשובה: הראשון הוא "שר נוסף" במשרד החינוך, האחרון הוא שר העבודה והאמצעי אינו שר בממשלה, אבל תודו שלרגע האמנתם שיש שם שמעולם לא שמעתם עליו שכנראה מקבל מכולנו משכורת.
הממשלה שהייתה אמורה לספור את ימיה לאחור מה־7 באוקטובר עדיין בשלטון, ועדיין חוסמת כל אפשרות להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתמצא את האחראים למחדל הגדול בתולדות המדינה. היו לרגע כמה חריקות במכונה המשומנת של נתניהו. בימים שלאחר הטבח אמר שר החינוך יואב קיש כי "זה קרה בממשלה שלנו, יוסקו מסקנות ונקבל אחריות". גלית דיסטל אטבריאן הודתה כי הייתה "מהאנשים שגרמו למדינה להיחלש", ולא הסתפקה בדיבורים אלא התפטרה מתפקידה כשרת ההסברה בהכרזה שהמשרד שלה הוא "בזבוז כספי ציבור". שר האוצר סמוטריץ' יצא לציבור ולקח אחריות מיניסטריאלית על הטבח: "צריך להודות ביושר, בכאב ובראש מורכן: נכשלנו בשמירה על ביטחון אזרחנו".
הימים האלה עברו מזמן. תוך פחות מחודש, כל השרים, כולל סמוטריץ' עצמו שהבטיח בימים אחרי הטבח כי הוא "לוקח אחריות על מה שהיה ועל מה שיהיה", התחילו להשמיע זמירות שונות לחלוטין. האחריות היא לא על הממשלה, אלא על הצבא, בג"ץ, היועמ"שית, התקשורת, ג'ו ביידן, אריק שרון, שמעון פרס, בן כספית, רביב דרוקר, שרון דרוקר, פיני גרשון, גולדה מאיר, גלידה גולדה, גלעד שליט וגולדי הון. בקיצור, כולם אחראים חוץ מאלה שנבחרו לשרת את הציבור.
לזכותו של איתמר בן גביר, אירועי ה־7 באוקטובר לא גרמו לו לזגזג. הדעות הפוליטיות שלו נשארו ב־8 באוקטובר בדיוק כפי שהיו ב־6 באוקטובר. האירועים הקשים שנחתו על המדינה לא גרמו לו לסטות מהמטרה העיקרית שבשבילה הוא נכנס לזירה הציבורית: לייצר כותרות, לעשות רעש ולהיות היח"צן מספר 1 של איתמר בן גביר. התקשורת הישראלית, כהרגלה, פרשה בפניו את השטיח האדום כל הדרך אל האולפנים. נכון לרגע כתיבת שורות אלה, אגב, בן גביר עדיין לא הניח את מכתב ההתפטרות על שולחן הממשלה. כמו כל מה שקשור אליו, גם ההתפטרות מתרחשת בינתיים רק במרחב התקשורתי.
היה צריך לראות את הראיונות שבן גביר נתן לבן כספית ועמית סגל בערוץ 12, ומיד אחר כך לליאור קינן בערוץ 13 כדי לראות כמה מבחינתו, העיתונאים באולפן הם רק ניצבים בהצגה שלו. באופן טבעי עמית סגל שאל שאלות שונות לחלוטין מליאור קינן, אך התשובות ששניהם קיבלו היו זהות, עם אותו דף מסרים שהוא שכלל במהלך הימים האחרונים בקבוצת הקוקפיט עם חנמאל, בנצי ושות'. כך למשל הוא חשף בשני הערוצים שראש הממשלה הציע לו, במידה ולא יתפטר, לקבל קרדיט על פיטורי הרמטכ"ל (טענה שהוכחשה נמרצות על ידי משרד ראש הממשלה, מה שמוכיח שהיא כנראה נכונה).
בערוץ 13 קינן נאלצה להתמודד לצד נאומי הקמפיין של בן גביר גם עם הפרעה בלתי פוסקת מצד הפאנל שלה, שפשוט לא הפסיק לקטוע את השר "המתפטר" ואת קינן עצמה, כשנראה שהחברים בעיקר רוצים לשמוע את עצמם, ופחות התעניינו בתשובות. ציון לשבח מקבל אלון בן דוד שהחליט פשוט לצאת מהאולפן ולא להשתתף בפארסה הזאת ברגע שבן גביר נכנס. בן דוד יכול היה לצאת בשקט בזמן הפרסומות או כשהמצלמות מופנות לצד השני, אבל במקום זה קיבלנו לונג-שוט של האולפן כולו, עם פריים טלוויזיוני נהדר שבו הוא מקפל את עצמו מהאולפן. האם זו הייתה מחאה מכוונת או שסתם הרגיש שמיצה את נוכחותו? זה לא כל כך משנה - הרגע הזה היה העוצמתי ביותר, וכנראה שגם האותנטי ביותר, בכל המשדר.
בערוץ הנצפה יותר הצדיק עמית סגל את המיצוב שלו כפרשן הפוליטי המוביל בישראל כשסירב לקבל את הדקלומים של בן גביר, ואמר לו בצורה פשוטה שעצם ההתפטרות שלו לא משנה כלום כל עוד הוא לא פועל להפיל את הממשלה. אם הוא אכן מאמין שעסקת החטופים הנוכחית כל כך מופקרת, ומהווה סכנה לאזרחי ישראל - דעה לגיטימית לחלוטין, אגב - אז האחריות שלו כנציג ציבור היא למנוע אותה, לא רק לעשות סיבוב בערוצי הטלוויזיה ולהודיע כמה הוא האידיאולוג היחיד בממשלה ולכן היחיד שמתפטר, עם אפשרות לחזור למשרד אותו החריב בתוך זמן קצר.
כולם דיברו על הצעקות שבן גביר חטף מינון מגל לפני כמה שבועות בערוץ 14, אבל האמת היא שהעקיצות של עמית סגל היו הרבה יותר מכאיבות ומדויקות, ותראו מה זה - הוא אפילו לא היה צריך להרים את הקול. השיא הגיע כשבן גביר דיבר על כך שהוא יכול היה לקבל קרדיט על כל מיני דברים מראש הממשלה אך הוא ויתר על הכבוד, ועל כך עמית סגל הגיב בהומור בריטי מושחז: "קרדיט ואתה זה לא זה, אתה סולד מזה, אתה נחבא אל הכלים". אולי הפוסי של גברת סלוקומב יחליף את בן גביר במשרד לביטחון לאומי? יותר גרוע הוא לא יכול להיות.
אין עוד תאריך לבחירות הבאות, אבל בן גביר כבר נמצא עמוק בקמפיין. הנרטיב ברור: "אני הימין האמיתי היחיד". אפילו סמוטריץ' ואורית סטרוק נראים פתאום כמו חברי נוער מרצ לידו. והנה שוב, התקשורת שעבדה כל כך קשה בלנרמל את העבריין המורשע והפכה אותו לשר הכושל בתולדות המדינה, מתייצבת כדי לקדם אותו. בהנחה שהוא אכן ייפלט מהממשלה, לא יהיו יותר תירוצים להזמין אותו להגיג באולפנים. ברגע שיהיה באופוזיציה, דעתו נחשבת בדיוק כמו של אימאן ח'טיב־יאסין מרע"מ, יבגני סובה מ"ישראל ביתנו" ורונן אליאס מ"כחול לבן". וכן, אין באופוזיציה חבר כנסת בשם רונן אליאס אבל תאמינו לי שגם רוב אלה שנמצאים שם לא עושים בשבילכם יותר מדי, אבל לפחות הם לא מקבלים זמן מסך כמו איתמר בן גביר. ברוך שפטרנו, זמנית.