אני מודה שהשנה לא צפיתי בעונה של "הכוכב הבא לאירוויזיון" והצטרפתי רק בגמר. אם מתעלמים מרעשי הרקע, שתי הפיינליסטיות, יובל רפאל ו-ואלרי חמאתי, ראויות. אבל בואו, אי אפשר להתעלם מכך שהיו פה שני סיפורים: שורדת נובה, שמביאה את הסיפור הכואב על מה שהיה, וערביה ישראלית, שמביאה סיפור על מה שיכול להיות. בשנה שעברה, עדן גולן הביאה את הנובה לאירוויזיון. עד עכשיו קשה לעכל ולהבין מה היה שם, את גודל הזוועות, ועדן הצליחה להמיס לבבות בהופעה מושלמת ובשיר מרטיט שכתבו לה קרן פלס, אבי אוחיון וסתיו בגר. זה היה מושלם.
עכשיו, כשהמלחמה הסתיימה, החטופים מתחילים לחזור ויש קרן אור של תקווה למחר חדש, כדאי אולי להראות את הצד הזה שלנו. אנחנו קמים מעפר, לא אבדה תקוותנו והתקווה בת שנות אלפיים. אנחנו מאמינים שהאור ינצח את החושך ושהטוב שבבני האדם ינצח את הרוע האנושי. דווקא מי שהייתה שם, במקום הכי קשה ובתהום הכי חשוכה, יכולה הפעם להביא את המסר של מחר. כדי שזה לא יקרה שוב, בואו נושיט יד, וביחד ננצח את מנהיגי המלחמה משני הצדדים ונראה לעולם שאנחנו באמת רוצים לחיות בשלום ובשלווה.
אולי תושיטי יד לואלרי וביחד תשירו שיר של על תקווה ואהבה וחלום? לא משהו דרמטי ופומפוזי, שיר פשוט של אהבה. כי בסוף, רק ככה ננצח. לא רק את האירוויזיון, את החיים שלנו כאן. זה יהיה המסר הכי חזק של מי ששרדה את הזוועות שאת עברת. את איתי?
ובכל מקרה, את הולכת לעבור חוויה של פעם בחיים. זה יהיה קשה ומתיש וטוב ועוצמתי ומרגש ברמות שלא הכרת. את חווית את הרגעים הכי קשים ומפחידים שיכולים להיות. עכשיו תחווי את הטוב והיפה שבעולם. תשירי לנו, יובל, על עולם יפה יותר, והשיר שלך יהיה השיר של כולנו.
(הביא לפרסום: שגיא בן נון)