מאז שהחלו המדידות של השירות המטאורולוגי, נחשב החורף של שנת 1959 לשחון ביותר. ברחבי הארץ נמדדו 180 מ"מ של משקעים, שהם 50% מהממוצע. אלא שלא מיעוט הגשמים עורר את זעמם של תושבי שפרעם באותו החורף, אלא מיעוט האוטובוסים. כ-500 מתושבי הכפר היו צריכים להגיע בכל בוקר לעבוד בחיפה, ורק שלושה אוטובוסים עברו בעיר בשעות הבוקר. תושבי הרובע הדרוזי טענו שכשהאוטובוסים מגיעים אליהם לשכונה, הם כבר מלאים ולא ניתן לעלות עליהם. ב-8 בנובמבר של אותה שנה (פאן פאקט: באותו יום נולד בלונדון חנוך רוזן, באופן חריג לא ירד שם גשם באותו יום) יצאו תושבי העיר, שמנתה אז כ-5,000 תושבים, להפגין נגד חברת "אגד" שמיעטה להפעיל את קו האוטובוס לחיפה. זה נגמר בדם.
לפי הודעת המשטרה כ-400-500 גברים הציבו מחסומים, שכללו אבנים גדולות על הכביש שמנעו מהאוטובוסים להתקדם. המשטרה ניסתה לפזר את ההפגנה, אך לטענת המשטרה ההמון החל ליידות אבנים על השוטרים, שהגיבו בשימוש באלות. כשראו שהקהל לא מתפזר, הורה מפקד הכוח במקום לאנשיו לפתוח בירי באוויר. שניים מהמפגינים נפגעו מהירי, אחד מהם מת מפצעיו בבית החולים. איך אדם מת מירי באוויר? אף אחד לא יודע. המסתורין לא נפתר גם בניתוח שערכו לגופה. בסופו של יום נפצעו במהומות 29 בני אדם, מתוכם 17 שוטרים. 88 גברים נעצרו בסוף היום, ורק לאחר יומיים נפתחו הכבישים מחדש באזור. באופן אירוני, במשך שבועות האוטובוסים יצאו ריקים מהעיר, מכיוון שרוב הגברים פחדו לצאת מהבית כי חששו שהמשטרה הוציאה נגדם צו מעצר.
ההרוג, מוחמד סלים רעד, היה בן 30. נשוי ואב לארבעה ילדים. אשתו חממה תבעה מהמדינה פיצויים בסך 60 אלף לירות. בכתב התביעה טענה כי "המשטרה לא נקטה במשמעת אש. הירי לא היה מוצדק ולא היה זהיר". השופט דחה את תביעתה, וטען כי למשטרה עומדת הזכות להפעיל כח סביר נגד חוסמי כבישים. האלמנה נאלצה לשלם הוצאות משפט בסך 300 לירות.
המקרה הזה מ-1959 הסעיר את המדינה, אבל מהסיבות הלא נכונות. בעיתונות העברית עלה חשש שהדרוזים, שכבר אז היו ידועים באהדתם למדינה ובשירותם המשמעותי בצה"ל, הוסתו לאלימות על ידי חברי המפלגה הקומוניסטית מק"י. העיתונאים הישראלים סירבו להאמין שהסיבה להתפרעות היא מחסור באוטובוסים, אלא שלפעמים אדם צועק את שחסר לו. לא חסר לו, לא צועק.
קאט ל-2023. אזרחים ישראלים יוצאים לרחובות כדי לזעוק נגד המהפכה המשטרית, והניסיון של ממשלת נתניהו לפגוע במערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית. להבדיל מהמהומות בשפרעם, הפעם מדובר בהפגנות של הסו-קולד אליטה ישראלית. ההפגנות מאורגנות יותר. שיטתיות. ישנם כמה חוקים כתובים ובלתי כתובים בינם לבין השוטרים. ובעיקר, תקשורת המיינסטרים תומכת בהפגנות, ובאופן לא רשמי משטרת תל אביב, בפיקודו של ניצב עמי אשד, מאפשרת לחסום כבישים.
זמן טוב לגילוי נאות, שכנראה לא יהפוך אותי לפופולרי יותר בקרב המפגינים בקפלן: אני מתנגד לחסימת כבישים. האמת היא שבעבר הלא רחוק זו הייתה דעה די פופולרית. למעשה, בשנת 2005 פרסם אתר זה מאמר מערכת תחת הכותרת "כך תעיפו את המתנחלים מהכביש". המאמר הציג עשר דרכים הומוריסטיות אך אלימות מאוד, למנוע ממתנגדי תכנית ההתנתקות לחסום את כבישי המרכז. דוגמה לאחת הדרכים: "ראיתם מישהו מניח דוקרן על הכביש? עצרו בצד ועזרו לו לוודא שהדוקרן אכן חד מספיק. להזכירכם, יש חלק בגוף שם השמש לא זורחת".
במקביל, גם בעיתון "ידיעות אחרונות" פרסמו מאמר תחת הכותרת "מתנחלים נמאסתם!", שכתב בוקי נאה, שם נכתב בין השאר: "אם המשטרה לא תשבור לכם את העצמות, אני אשבור לכם את העצמות". היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, בחר לא להורות על פתיחה בחקירה פלילית נגד כלי התקשורת, והסתפק באזהרה. בפועל, המאמר נשאר באוויר עד שנת 2019, אז החלו הפגנות אלימות של החברה האתיופית. לפתע זה היה לא מגניב להיות בעד אלימות נגד חוסמי כבישים.
כאמור, אני עקבי בדעתי. לא משנה אם מדובר בחרדים, מתנחלים, שמאלנים, ערבים, אתיופים, דרוזים, מתנגדי המהפכה המשפטית או סתם מעריצי הסדרה "טד לאסו" שדורשים עונה רביעית - חסימת כבישים היא פעולה אלימה ולא חוקית, ובעיקר - חסרת תועלת. מקבלי ההחלטות לא באמת נפגעים מההפגנות האלה. הנפגעים בפעולה הזאת הם אזרחים פשוטים, לא פעם כאלה שממילא בעד המטרה שעליה מפגינים. הסכנה שכרוכה במניעת טיפול רפואי לאנשים שנתקעים בחסימות כשלעצמה מספיקה כדי להימנע מלהשתמש בכלי הזה.
אני מציין את הדעה האישית שלי כדי להבהיר דבר שאמור להיות ברור מאליו: אפשר להתנגד לחסימת כבישים, שהיא לכל הפחות אקט שנוי במחלוקת, ועדיין להאמין שאסור לנהוג באלימות ברוטלית באנשים שחוסמים כבישים. הטענות של אנשי המשטרה לא השתנו מ-1959 ועד היום. השוטרים לעד יטענו שאם הם השתמשו באלימות, זה קרה בלית ברירה. השוטרים חשו בסכנה ולכן נאלצו להשתמש בכוח. זה קורה כי המפגינים התפרעו באלימות, הם היו שיכורים, הם ניסו לתפוס לשוטר את הנשק. ההבדל המשמעותי בין 1959 להיום הוא חפץ קטן שיש לכל אזרח בכיס ולכל שוטר בבית החזה - מצלמה.
לעולם לא נדע מה באמת קרה במהומות בשפרעם, מכיוון שכל צד טוען דבר הפוך - אבל אמש בכאן 11 הציגו עמרי אסנהיים ורוני קובן תיעוד מדוקדק של מה שקרה ב-1 במרץ 2023 בנתיבי איילון בתל אביב. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים את התמונות המחרידות של מאיר סוויסה זורק באדישות רימוני הלם לתוך קהל של מפגינים. זו גם לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים את קלות הדעת שבה הוא מתייחס לאירוע בחקירתו ("איפה אני אזרוק? מה, אני אגלגל להם אותו מתחת לביצים?"). הרבה מהחומרים ששודרו אתמול בתכנית הסיום של "יהיה טוב" כבר נחשפו בחדשות 11 על ידי משה שטיינמץ באוגוסט האחרון.
ואולם, הפעם, לראשונה, נחשפת התמונה המלאה - לא רק האלימות המשטרתית המחרידה בשטח - אלא כל התחנות שעברה ההוראה "להשתמש באמצעים", מהמפקדים בשטח, דרך המפכ"ל ועד לאיתמר בן גביר, שהתפטר לאחרונה מתפקידו. אסנהיים הצליב בין הודעות וואטסאפ ששלח בן גביר ליועציו הקרובים ביותר, שהוכיחו בצורה די ברורה שהוא זה שנתן את ההוראה להגיב ביד קשה כלפי המפגינים, כולל שימוש ברימוני הלם. וכך למעשה אסנהיים התחקה אחרי אותן התכתבויות שכבר נחשפו בתחקיר "הסודות של בן גביר" בתכנית "המקור" של רביב דרוקר, לצד אחד מהרגעים הכי מכוערים של משטרת ישראל בשנים האחרונות.
היו כמה רגעים מטורפים בתחקיר. בין השאר חוסר הסדר המופתי שבו מתנהלות החלטות אקוטיות בקרב האנשים שאחראים על הסדר והביטחון שלנו. זו לא הפעם הראשונה שבה אנחנו רואים את "השכונה" שעושה סגן ניצב אבי עופר בדרכו לפוצץ רימוני הלם בקרב אזרחים, אבל זו כן הפעם הראשונה שבה אנחנו רואים את התגובות של השוטרים והקצינים שסביבו. חלקם חגגו את ההוראה האלימה, חלק ניסו לעצור אותו. כך למשל קצין מג"ב לא מזוהה, וגם פקד צחי בננו שכמעט התחנן בפני המפקד שייתן לו להזהיר את המפגינים לפני שמתחילים לזרוק עליהם רימונים. לא מן הנמנע שפקד בננו הציל חיים בהחלטה הזאת.
סרטון מדהים אחר הוא של שוטרת מדוברות המשטרה (שמה לא צויין, אבל פניה נראות בבירור) שמנחה שוטר ש"נתן מכות לאיזה כתב" להשמיד את הצילומים מאותו מקרה. במילים אחרות: היא מורה לו להעלים ראיות. בפעם הבאה שתקראו הודעה מיתממת של דוברות המשטרה, תזכרו שהם עובדים בלכסת"ח את עבודת השוטרים, לא לתת תשובות אמת לציבור.
אלא שהסרטונים הקשים ביותר לצפייה הם אלה של הפצועים, שנפגעו מהירי חסר האחריות של רימוני ההלם - ואף שוטר אפילו לא הגיע להציע להם עזרה לאחר שנפגעו. הסרטונים מלווים בריאיונות עם הנפגעים עצמם. אחד איבד אוזן, השני חטף פגיעה ישירה בכתף. סרטון קשה במיוחד מתעד את הרגע המדוייק שבו נועה גפן רון נפגעת מרימון שהתפוצץ על פניה העדינות.
הסרטון מתעד את רפ"ק מאיר סוויסה, ששמו אמנם מזכיר לנו דמויות חמודות כמו "מושון" מדיזנגוף 99 או "בזוקה" מהלהקה - אבל מדובר בדמות שיותר מתאימה לסרטים של טרנטינו ופחות לכאלה של אבי נשר. השוטר האמיץ סוויסה אפילו לא טרח להביט לכיוונה בזמן שהוא זרק עליה את הרימון, שישלח אותה למיון ולטיפולים פלסטיים ונפשיים. בחקירתו במח"ש הוא יכחיש את המעשה, שתועד בצורה מלאה במצלמות. גם אלים, גם שקרן. כל המחדל שנקרא "השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר" נתפס בפריים אחד שמראה את הפגיעה הקשה בנועה.
חשוב להבין כי נועה אינה קפלניסטית. היא מיעטה לצאת להפגנות. באותו יום היא יצאה באופן נדיר להפגין נגד המהפכה המשפטית מכיוון שהיא הרגישה שהיא חייבת לעשות את זה למען עתיד ילדיה. זה נגמר באשפוז, צלקות פיזיות ונפשיות. זה לא הגיע לה. זה לא מגיע לאף אחד שלוקח דגל ישראל ויוצא להפגין למען עתיד המדינה. כל ישראלי שאכפת לו מהמקום הזה חייב לראות את השניות האלה שבין זריקת הרימון האדישה לרגע שאזרחית תמימה מיורטת כאילו היא אוייבת המשטרה. החדשות הטובות הן שסוויסה, כמו יתר האחראים לפגיעה הקשה בנועה קיבלו את העונש המגיע להם.
סתאאאאאם. למי שהספיק לשכוח, בן גביר החליט לקדם את סוויסה לדרגת סגן ניצב ולתפקיד מפקד משטרת תל אביב-דרום (בית המשפט, בינתיים, הקפיא את המינוי). אבי עופר ממשיך לפקד על משטרת לב תל אביב, ותחת פיקודו נעצרו לא מעט מפגינים ללא שום הצדקה. בהפגנה בספטמבר האחרון למשל, נעצרו 18 מפגינים וכולם שוחררו לאחר שהשופטת נזפה בשוטרים על כך שהם לא טרחו אפילו לאסוף ראיות נגד העצורים. באותו יום דווח בעיתון "הארץ" כי עופר נשמע צועק בטלפון: "כולם מעצר כליאה, זה מה שמפקד המחוז רוצה".
כתב הפלילים ג'וש בריינר מציין ובצדק לקראת סוף התחקיר כי מח"ש לא חקרו למה ההנחייה הזאת ניתנה, ובמקום הסתפקו רק בקצינים זוטרים. אלא שלמרות שהוא צודק שהדג מסריח מהראש - הוא עדיין עושה הנחה לאותם קצינים, חלקם, כמו רפ"ק סוויסה - שנשמע בסרטונים צועק "קדימה פרשיים, לדרוס אותם, לדרוס" - אינם זוטרים כלל. הפקודה לזרוק רימוני הלם לתוך קבוצת אזרחים שנוקטת בפעולת מחאה היא ההגדרה המילונית לפקודה בלתי חוקית בעליל. כל שוטר שרץ לרכב של סוויסה והביא משם רימונים באקסטזה ילדותית צריך לעוף מהמשטרה. המחשבה שסוויסה עצמו עדיין עומד בפני קידום למפקד תחנת משטרה היא בלתי נתפסת אחרי התמונות האלה. מח"ש נכשלו, אבל כולנו נכשלנו כחברה אם נתנו לסיפור הזה להישכח.
וכן, תמיד כשמדברים על נושא האלימות המשטרתית צריך להזכיר אמת חשובה: לא כל השוטרים כאלה. למעשה, רובם לא. המשטרה שלנו לא מושלמת, והיא נפלה תחת ידיו של שר חסר יכולות ניהול בסיסיות שהשתמש במשטרה לצרכים פוליטיים ויחצ"ניים. זה לא סותר את העובדה שיש במשטרה לא מעט שוטרים אמיצים, גיבורים של ממש, ששומרים על הסדר הציבורי מתוך תחושת שליחות אמיתית. ב-7 באוקטובר ראינו את זה בצורה הברורה ביותר - 58 שוטרים ולוחמי מג"ב נפלו בהגנה על יישובי הדרום, כששימשו מגן אנושי, חילצו בני ערובה תחת אש ומנעו בגופם חטיפת אזרחים. ביום אחרי המלחמה, כשנחזור להילחם על הדמוקרטיה שלנו, המשטרה צריכה לעמוד לצד האזרחים ולא לצד השלטון. זה התפקיד שלה. אפשר רק לקוות שיש במשטרה מספיק אנשים שלא חייבים את הקריירה שלהם לבן גביר כדי ליישם את המנדט הזה בשטח.
בקטנה
מבינים למה שלמה קרעי וטלי גוטליב רוצים לסגור את הערוץ הזה?