"נעלבתי כשקראו לי 'רומנטיקן קיטשי'. היום אני חי בשלום עם זה"

ב-7 באוקטובר הבין רמי קלינשטיין סופית שכל הרעיון של "צבא קטן וחכם", שדיברו עליו בישראל במשך שנים ארוכות, נקבר. "אין שום מצב בעולם שתהיה אפשרות שאני ואסלאם קיצוני נחיה יחד במקום מסוים. זה או אנחנו או הם. הם רוצים במוות שלי כיהודי. זו התפכחות שעברתי. זה לא שהייתי איזשהו שמאל קיצוני אבל כל הרעיון של 'צבא קטן וחכם' - נגמר. אני רוצה כמובן שכל החטופים יחזרו ואני מוכן לשלם כל מחיר עבורם, אבל מהרגע שהם יחזרו אני מבחינתי נמצא במלחמת הישרדות בשכונה הזו. זו מלחמה שאף פעם לא תסתיים כל עוד יש אסלאם קיצוני. כל עוד יש אסלאם קיצוני אני במלחמה. אין שלום. מבחינתי צריך כל הזמן להיות במלחמה. זו מלחמת קיום שלנו כמדינה. אין שום הסדר מדיני בתוך הדבר הזה".

זה ממש מייאש מה שאתה אומר.

"זה נורא ואיום אבל כשאתה סופסוף מבין שהחינוך שלהם מושתת על קריאה לרצוח אותי, אין מקום לשיח. שלחנו להם כסף, חשבנו שהם יבנו כלכלה, שאם הם יעבדו אז הם יהיו מרוצים. טעינו. ספרי החינוך שלהם חייבים להשתנות קודם כל. העולם חייב להבין שהוא חייב להכחיד את האסלאם הקיצוני. אסור להוריד את העיניים מהכוונת".

גם זה מייאש ממש.

"שמע, אני לא רוצה שישתמע כאילו הפכתי לאיזשהו ימני קיצוני. כי יש הבדל גדול בין מה שאני אומר לבין ההתנהלות כושלת של ממשלת ישראל. ישראל הייתה צריכה לעשות עסקת חטופים מזמן ולתת להם מחבלים ולהחזיר את כל החטופים בכל מחיר".

אתה מדבר על התנהלות כושלת בכל הנוגע למשא ומתן לביצוע עסקת חטופים או באופן כללי?

"אני מדבר על ניהול כושל. הממשלה לא עושה את הדבר הכי חשוב למען מדינת ישראל. הם עושים הכול כדי שלא תקום ועדת חקירה והם לא לוקחים אחריות. הם יוצרים פילוג. הממשלה הזו מתעלמת מהעובדה שהפסדנו כבר ביום הראשון למלחמה. היא מסרבת להגיד את זה. הרי על ההפסד הזה אנחנו חייבים לשלם, ולשלם מחיר יקר מאוד בשביל להחזיר את החטופים שלנו. הרי יכולנו להחזיר אותם לפני כמה חודשים ולשמור על חיי לוחמים רבים שנהרגו בעזה וגם חייהם של חטופים שנרצחו. השיקולים של הממשלה הזו לא טהורים למען ביטחון המדינה, למען הערכים של ערבות הדדית. הרי מהי מטרת מדינת ישראל אם לא לדאוג לאזרחיה? הרי על זה בנינו את המדינה הזו. זה מקלט של העם היהודי".

כלומר, אתה אומר שהשיקולים של הממשלה הזו אינם פוליטיים אלא שיקולים של הישרדות פוליטית?

"לגמרי, לגמרי. וזה כואב לי מאוד".

אתה עדיין חבר של יאיר לפיד?

"אני חבר שלו ואנחנו נפגשים מעט כי הוא מאוד עסוק".

איך הוא כראש אופוזיציה לדעתך?

"אני חושב שלהיות אופוזיציה לאדם שמשקיע את כל מרצו בקמפיין בלתי נגמר מהרגע שהוא נבחר לראש הממשלה, זה נורא קשה. הוא מנהיג מדינה אבל הוא בקמפיין בחירות מבוקר עד ערב. הבן אדם רוצה להיות אופוזיציה למנהיגות והוא מוצא את עצמו אופוזיציה לאדם שבקמפיין בחירות בלתי פוסק".


צפו למעלה בריאיון המלא עם רמי קלינשטיין
אפשר גם להאזין לו בספוטיפיי

רמי קלינשטיין (62) הוא אחד המוזיקאים הגדולים והחשובים בתולדות המדינה. הוא כתב והפיק מוזיקלית אינספור להיטים למי שהייתה אשתו ושותפתו לדרך, ריטה, כמו גם לעצמו. פה ושם גם כתב לאחרים. אם נתחיל למנות את השירים שיצר, זה לא ייגמר: "ביום של הפצצה", "אהביני", "עוד לא תמו כל פלאייך", "אש", "שביל הבריחה", "עטוף ברחמים", "אני חיה לי מיום ליום", "בוא", "שיר אהובת הספן", "מחול מטורף", "עניין של זמן", "תפוחים ותמרים", "חוץ ממך כלום", "על הגשר הישן", "כל מה שתרצי", "מתנות קטנות" ועוד ועוד. אם תרצו, הוא הבילי ג'ואל פינת אלטון ג'ון שלנו.

ב-5 בפברואר יקיים מופע חגיגי בפסטיבל קנדלייב בהאנגר 11, שם יופיע לאור נרות. "אני מאוד מתרגש כי מופע פסנתר הוא רגע מאד מיוחד בשבילי. אני מרגיש הרבה רגעי חסד כשאני מופיע סולו עם הפסנתר. כשאני מופיע במקומות גדולים, זה אפילו יותר מאתגר כי צריך לייצר אינטימיות. אני חושב שיש לי את זה אבל כל הרעיון של הקנדלייב, עם הנרות, שהגיע מחו"ל, נותן נופך נוסף, רומנטי".

נכון.

"שמע, הרבה שנים התווכחתי כשאמרו עליי שאני רומנטיקן. הייתי אומר 'מה רומנטיקן? למה רומנטיקן?'. וכן, אני רומנטיקן בכל רמ"ח איבריי: בחלומות שלי, בראייה שלי, בהתרגשות שלי מילדים".

אבל זה העליב אותך כשקראו לך רומנטיקן?

"כן. היו רגעים שהקונוטציה של 'רומנטיקן' היא 'אוקיי, הוא לא רוקיסט. הוא קיטשי'. אבל היום אני חי ממש טוב בעור שלי. זו הייתה עבודה של שנים להבין מה אני עושה".

ממה כל כך נעלבת? הרי גם אלטון ג'ון ובילי ג'ואל כתבו שירים רומנטים, סכרינים וקיטשים.

"זו שאלה נהדרת ממה נעלבתי. אני חושב שחיפשתי את הקול שלי - גם הקול הפיזי, אגב - וזה היה מסע ארוך. קח לדוגמא את אלטון ג'ון. הוא נורא סבל מהקול הגבוה שלו ואמר על עצמו שהוא נשמע לעצמו מסורס. היום אני חי בשלום עם כל השירים שלי שהם נכסי צאן ברזל. במשך שנים היה משהו שהפריע לי עם עצמי. המבקרים היו מאוד קשוחים איתי בתחילת הדרך. כיסחו אותי בתחילת הדרך, שחטו את 'ימי התום' שהפקתי וכתבתי לריטה. כתבו שם שהשירה של ריטה נהדרת ושלא משנה מה היא תשיר, זה יישמע נהדר. אבל הם קטלו את ההפקה הבומבסטית וזה היה מעליב. השירים יצאו לרדיו וברחתי לאילת לשלושה ימים. לקח לי זמן לחיות עם הביקורת הקשה. מי שגדל על האלבום הזה רק הלך והתגבר והיום אומרים לי שימי התום זה וואו".

אתה לא מרגיש שאתה קצת אנדרייטד בישראל?

"היום אני לא מרגיש את זה. אין לי עור של פיל. אני אדם מאוד רגיש והביקורות שכותבים עליי חודרות אליי, אבל באיזשהו רגע מסוים בקריירה שלי הפקדתי את המפתחות בידי אלכס אשתי ומאותו רגע, היא השלימה עבורי את החלק שאולי היה חסר לי - קצת עור של פיל, קצת שריון, קצת ורבליות שיודעת לנשוך. לפעמים בחיים אתה צריך מישהו שיפיח חיים בכנפיים שלך ואז אתה עף. זה מה שהיא עבורי".

אילולא פגשת את ריטה אי שם בגיל 16, איך לדעתך הייתה נראית הקריירה שלך?

"זה דלתות מסתובבות. אני באמת לא יודע. יש כאלה שאומרים לי שאילו הייתי חי בחו"ל הייתי יכול להיות אחד הגדולים בעולם, חי בבית ענק בבברלי הילס, אבל בוא נשים רגע את ריטה בצד. היה פעם עיתון בשם 'להיטון' ותמיד הייתי קורא מה שכתוב שם על האמנים הבינלאומיים. הייתי הרי עולה חדש, לא גדלתי על יהורם גאון ואריק איינשטיין אלא על הביטלס. בקיצור, קראתי שם שלד זפלין או אלטון ג'ון מוציאים אלבום ואז יוצאים לסיבוב הופעות של שנה וחצי כשבמהלכו הם לא רואים את הבית. הייתי ילד בן 14 ואמרתי 'אני לא רוצה לחיות ככה'. אפרופו רמי הרומנטיקן. אמרתי שאני רוצה אישה, רוצה משפחה, ואני לא רוצה את החיים האלה של האלכוהול והסמים".

כן, אבל אילולא היית פוגש את ריטה, היית הופך למוזיקאי?

"כן, ברור. זה בוודאות. מכיתה ב' ברור לי שאני במוזיקה. מכיתה ב' אני כותב שירים. ניגנתי מוזיקה קלאסית לא כי זה היה חשוב להורים שלי אלא חשוב בשבילי. לא הייתה פעם אחת בחיים שלי שחשבתי שאעשה משהו אחר מלבד מוזיקה".

איך אתה, כאדם מאמין, מתבונן היום על השיר הנפלא שלך 'על הגשר הישן' שבו אתה מדבר בכעס על מישהי שחזרה בתשובה? הוא אפילו לועג לה שהיא 'דוחפת פתקים לאיזה קיר'.

"מה שאני אוהב בצרויה להב, שכתבה את השיר, היא שהשירים שלה נתונים לפרשנות. זה מה שהכי יפה בספרים הכי טובים בעולם, בסרטים הכי טובים בעולם ובשירים הכי טובים בעולם. אתה לקחת את זה למקום של חזרה בתשובה אבל אני רוצה לגלות לך סקופ: צרויה לא התכוונה לזה. היא ייחסה את השיר למערכת היחסים שלי ושל ריטה. היא דיברה על זה שריטה היא האקרובטית הזו, שבאיזה רגע מסוים היא יורדת מהאורות והיא אישה מסופקת. ואולי בכלל זה לא על ריטה אלא על צרויה בעצמה, שעזבה את הלהקה שליוותה את ברוס ספרינגסטין וחזרה להיות אמא מסופקת. בשיר הזה יש המון חשבון נוסטלגי".

הופעת המון במהלך השנה וחצי האחרונות מול פצועים, מפונים, משפחות שכולות. איזה רגע נחרט בך?

"בשבוע הראשון הופעתי מול ניצולי קיבוץ בארי שגרו במלון בים המלח. נכנסתי למלון וראיתי זומבים. מישהי ראתה אותי, הכניסה אותי לאיזשהו אולם קטן, היו שם עשרים כיסאות ובמה. היא אמרה לי 'אתה חייב להבין שלאנשים פה אין חיים אבל טוב שהגעת. פשוט תשב, תנגן ותדבר איתם'. אז באמת אנשים דיברו איתי. מישהי סיפרה לי שהיא והמשפחה שלה היו 20 שעות בתוך הממ"ד. בנה בן ה-16 כמעט נחנק והוא נאלץ לברוח מחלון הממ"ד החוצה. היא החליטה להישאר בממ"ד כי היה לה ילד קטן. בדיעבד הוא הציל אותם כי הוא הצליח להסתתר מאחורי איזשהו שיח ואחר כך הוא איתר כוח צבאי שבסוף גם חילוץ אותם מהממ"ד".

והופעת גם בטח בהלוויות ואזכרות.

"כן. המון. קשה לי לזכור את כמות האזכרות וההלוויות שהופעתי בהן. הייתה אחת שנחרטה בי. היה חייל בודד שהגיע מקזחסטן והודעתי לצוות שלי שאני חייב להגיע לשם. לא ידעתי כלום עליו, פשוט רציתי להגיע לשיר שם. בסופו של דבר היו שם אלפי ישראלים שהגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה. היה רגע שלא יכולתי לעמוד בו: אמא שלו, בחורה צעירה ויפה, שבנה עזב בגיל 16 את קזחסטן ורצה לשרת בצבא, סופדת לו. היא דיברה ברוסית ואני לא הבנתי אף מילה. התפרקתי שם בבכי כי היא דיברה עליו בשפת האם שלו בארץ שהיא מעולם לא הייתה בה. היא לא ראתה אותו כמה שנים וככה היא נפרדת ממנו. זה שבר אותי. כל שקל שהוא הרוויח בעבודה בארץ הוא היה שולח לה. היא עמדה שם, התאפקה לא לבכות, החזיקה את עצמה, דיברה עליו, ואני מיררתי בבכי".

תספר איך נראים מפגשים משפחתיים של משפחת קלינשטיין.

"אני חושב שזו מתנה ענקית. אחד הקטליזטורים הכי גדולים של מה שקורה בשנים האחרונות זה העובדה שאני וריטה חזרנו להופיע. השפה המוזיקלית שלנו, שתמיד הייתה פרמטר מאוד חשוב בזוגיות שלנו, חזרה לפעול. כשנפרדנו הייתה פרידה כמעט בכל הפרמטרים מלבד הבנות שלנו משי ונועם. ואז ההתקרבות המקצועית שלנו יצרה בינינו לאט לאט קשר מדהים. אי אפשר לעשות הפרדה מעבודה משותפת לחיי היומיום. כשאני מפיק מופע שלה, אני צריך לדאוג שהיא תצא הכי מלכה, הכי טובה. חייב להיות אמון וקשר טוב בינינו. וכל הדבר הזה הכניס אותנו למין משפחתיות".

כלומר, לקשר טוב שלא היה קיים לפני כמה שנים?

"נכון. היה יותר קשה. ברור שהיה יותר קשה. ברגע שהקשר בינינו התחדש - אני לא זוכר בדיוק מתי זה קרה, אולי עוד לפני הקורונה - זה בנה לנו משהו באמת נפלא".

אתם שרים הרבה במפגשים המשפחתיים?

"זה לא שאנחנו נפגשים ויושבים סביב הפסנתר. קודם כל, המפגשים עכשיו זה הרבה סביב הנכד, שהאמת היא שרוב מה שהוא רוצה שנשיר לו זה 'יום הולדת, חגיגה נחמדת'. אני רוצה לומר לך שכל המשפחתיות הזו עושה אותי שלם, לראות יחד את כל חמשת הילדים שלי, את הנכד שלי, את אלכס ואת ריטה. הן מבלות יחד וטסות יחד ומחליפות בגדים זו של זו. מאוד משמח".

אילו יכולת בלחיצת כפתור לגרום לבנות שלך לעזוב את השואו ביזנס ולעבור להיות עורכות דין או רופאות, היית לוחץ?

"שמע, זה אושר גדול אבל גם דאגה גדולה. אני לא מת על העסק הזה עבור הילדים. משי זו משי, נועם זו נועם, והבת שלי אומה - גם יש לה את הבייגלה על הראש והיא מופיעה איתי בהצגות והיא חיה את העולם הזה. וגם הבן הקטן שלי רק שר והוא שר ממש יפה. ונראה לי שגם הנכד מגלה סימנים. היחיד שאני בונה עליו זה הבן הגדול שלי תיאו. הוא אוהב מוזיקה אבל הוא כל כך זייפן. הוא לא מסוגל להחזיק צליל. אז אני בונה עליו שיפתח איזה סטארט-אפ ויקיים אותנו".

אתה היית שופט ב'דה וויס'. אתה צופה עדיין בריאליטי מוזיקלי?

"צפיתי בספיישל שעשו לריטה ב'כוכב הבא', אבל מעבר לזה אני לא אוהב ריאליטי ואני לא מסתדר עם ריאליטי. 'דה וויס' היה רגע מאוד קשה בתוך החיים שלי, אבל לא ניכנס לזה".

מתוך מאות השירים שכתבת, באיזה שיר אתה גאה במיוחד ועל איזה שיר אתה קצת מתבאס?

"השירים שאני קצת מתחרט עליהם הם 'שלושה שוטרים' ו'היי Woman'. לגבי שירים שאני גאה בהם, יש כמה. אני אוהב את 'הים כבר לא' ואת 'הרבה פנים'. זה שיר שאני כתבתי ואני זוכר בדיוק איפה יצאו לי המילים שלו. אני מאד מקנא בכותבי מילים, אני מאוד קשה עם עצמי בכתיבת מילים".