נכון, קיוויתי שלא תהיה זו עונת מלחמה. נכון, חיכיתי לצחוקים. אבל נו, גם בקרבי, מתחת לסלע צומח לפלא לב קטן, וגם הוא רטט אל מול החתונה של איילה ושחר מהפרק הקודם. זו שהפיחה תקווה בלבנו, בו בזמן שמתבקש לתהות האם היה נכון להביא לתכנית ריאליטי כה אינטנסיבית אישה (מדהימה, כן?) בשיאה של טראומה. אבל אין לנו זמן לנבור בזה כי לפנינו המשך השתלשלות החיזור הגורלי בין אסף למינדי, וכן שידוך חדש שבא לפתחנו, נפיץ כמו אסף ללא מזוודה.
מינדי ואסף
אחרי חתונת הדמעות שהבטיחה וקיימה, הגיע הזמן לבדוק דופק אצל מינדי ואסף, הספונים להם בירח דבש ספרד. אסף ממשיך לבחון מקרוב מאוד איך היא עם מגע, תוך כדי מגע. "אני מאוד רוצה גם מול המצלמה שיראו כמה טוב לי איתה", אומר הבריא. בשונה ממינדי הוא לא רגיל שמגבילים אותו, ומינדי, שלמדה לאורך חייה בעיקר איך להתכופף על פי כללים חיצוניים, מתעלמת מהקולות הפנימיים שלה ומנסה להתאים את עצמה אליו. לאור תקלת-מזוודות היא אף מפתיעה בהצעה לקרוס-דרסינג, ומסתבר שזה מספיק כדי להוציא את אסף-טורף-עולם מאיזור הנוחות. נו באמת, כמה קשה לג'נרט מזוודה חדשה?
אם להודות באמת, אובדן מזוודות בטיסה זה סיוט. לכולם. והרי לא על אובדן המזוודה לבדו אנו בוכים, אלא על אובדן בן אלפי שנים בנפש היהודית. מצד שני, דווקא עם הגלות אמור לדעת להתמודד עם תלאות הנדודים. רובנו באמת משתקמים מהטרגדיה כעבור שעתיים או יום, בתקווה לפיצוי משדה התעופה, אבל לא - לא אסף, שממשיך לטמון את ראשו בכר המלון גם כשמינדי נופלת על מיטת חוליו. בטיימינג מושלם, כאילו כדי להדגיש את רפיסותו של אסף, מצייץ לשלום בנה המתבגר עם שיר אהבה. ראיתם מתבגר מתנהג ככה אי פעם? כמה מקסים, כמה מוזר, כמה, אממ, איך נגיד את זה? רומנטי? בואו נתקדם הלאה ביחד מבלי להסתכל לאחור.
להגדרתה המדויקת, אסף הוא "מאפס למאה". זה הרי הכי מתבקש: אלה תמיד חיות-הפרא-לכאורה שמתגלים בתוכם כחולי שליטה, והרי מינדי כבר תיארה לפנינו איך אסף רק רוצה לפרוח, לעוף ושאר פעלים מעולמות הנשיונל ג'יאוגרפיק. בסופו של דבר, אסף אולי היה רוצה להיות נמר טורף, אבל הוא גיק מכונות עם קבעונות כמספר שנות חייו.
כאדם שמזוהה עם מכשירים חשמליים, גם לאסף, איש הקצוות שלנו, יש שני מצבים מוחלטים: מרוחק ממינדי לחלוטין, או ממזמזה נמרצות לפני המצלמות. באשר למזמוז, מינדי מתחילה להביע אי נוחות, אבל רגע אחד מאוחר מדי - כי אסף מקדים לומר שדווקא לו מפריעים הגבולות שלה. הטריק הישן הזה עושה את שלו, ומינדי מתחילה להתנצל. נראה שעם כל השיעורים שעברה בחייה, ולמרות ההישגים והקריירה המרשימה, מול גברים היא עדיין לא פיתחה לגמרי את היכולת לעמוד על שלה. אבל היי, המזוודות הגיעו. הסדר הושב על כנו.
בסמוך לחזרה לארץ מינדי מעלה חששות ש"כל אחד יהיה לעצמו". היא לכאורה תוהה איך באורח חייה העמוס תפנה מקום לבן זוג, אבל הפחד האמיתי שלה, מתחת לזה, הוא הפוך בעיניי לחלוטין. אסף לוקח לעצמו בטבעיות כל כך הרבה מקום, שלא בטוח מה ישאיר לה. הוא לא ממש מבין מה היא רוצה ועונה לה ב"יהיה בסדר", שיטה ישראלית בדוקה לאסונות בניין. ובעצם, מה כבר יש לומר בשלב הזה? נותר רק להסתכל על הקירות הרעועים מבחוץ ולאחל לדיירים בהצלחה.
שקד ורוני
הגידו שלום לגולש הסאפ שלנו, שקד, 31, איש שלמד רומנטיקה באוניברסיטה של החיים, מתפייט על אהבה בפנקס מול הים, אמא שלו חושבת שהוא מוכשר, הוא מוריד את שירתו באסלה. להלן: מילניאל. אם לא מסובך לכם מספיק, שקד גדל בין גברים של פעם לאמא שבכלל העדיפה בת (תודה שעדכנת), גאה במזרחיות שלו ולא רוצה שיגידו עליו שהוא מזרחי. בקיצור, לפניכם אמן ספוקן-וורד נולד. כרגע הוא מתחזק קריירה יפה בכנסת, במפלגת "יש עתיד". מי אמר שאין באופוזיציה ישראל השניה?
הוריו הקנו לו מניפת טמבור של סיבות לחוש חוסר ביטחון, אבל יותר מהכל, שקד מעורער באשר ליכולותיו מול נשים, בעיקר מאז זו שעזבה אותו לטובת אישה אחרת ורוחות, או משהו כזה. הוא צריך מישהי שיהיה איתה פשוט, ואף חוזר על התפילה שלוש פעמים, למען תהפוך למציאות. למרבה הצער המציאות היא שמערכות יחסים אינן פשוטות אף פעם, ובמיוחד עבור אנשים מסובים שכותבים מול הים.
אל דפוס ההתקשרות החרד הזה מפליאה "חתונמי" להצמיד, כמובן, דפוס התקשרות נמנע - בדמותה של רוני, 32, ילדה טובה ירושלים בניחוח של גימנסיה הרצליה. לדבריה, תמיד יש לה לידים זמינים ואפס זמינות לענות להם. אז למה חתונמי? אוה, כי היא רוצה קשר. היא באמת רוצה; פשוט מרוב אופציות, היא בפומו. הלב נקרע.
רוני, הייטקיסטית עם עבר של רקדנית, מנצחת כל מקצה במירוץ לשלמות, רק וי אחד חסר לה - טבעת. חורה לה לומר את המילה "רווקה", לתחושתי בדיוק כמו שחורה לה לראות מרקרים לא מסודרים על פי צבעים. יותר מאשר היא משתוקקת לאהוב, נראה שהיא פוחדת לסטות מההגדרה החברתית המקובלת ל"הצלחה" בגילה, כמי שבוודאות כתבה את השלטים הכי יפים בצופים. לסיפור החיים הקשה הזה מצטרפים גירושי הוריה, טראומת ילדות שלה מגיל 24. זה אמור להסביר למה היא נמנעת מהתחייבות רגשית עד היום.
אבל רוני כבר מספיק גדולה כדי לדעת ששום זוגיות איננה מושלמת, וזו בדיוק הסיבה, לדעתי, שהיא נמנעת מלהיכנס לאחת כזאת. כאדם אינטליגנט, בסופו של יום, היא יודעת שהשלמות הנכספת אליה היא חותרת לא קיימת באמת. אין ספק, זה ילך להם פשוט פשוט וקל קל קל. אבל היי, אולי דווקא מתוך הציפיות הלא ריאליות שלהם ממערכות יחסים, השניים האלה הולכים להתאים. אם לאכזב, לפחות באופן הדדי.
רוני בלחץ, היא לא יודעת את מי שידכו לה - חכו שתגלה שזה בחור שנותן בהרמות עם חבורת מעילי דובון לצלילי "בחורים טובים" של עומר אדם. מילים אלו נכתבו לפני שרוני שרה ג'יין בורדו לחתן תיאורטי, אבל אל נקדים את המאוחר. רגע לפני המעטפות, רוני מנחיתה בשורה למורת רוחם של המומחים: מסתבר שבחור מן העבר הפציע חזרה לחייה, ונזכר עכשיו, כמובן, שהוא רוצה אותה לעד. למרות זאת, היא מצליחה לומר כמעט בביטחון שבחרה "חתונמי". יעל חשה בתאונה מתקרבת, והרי זה מוקדם מדי לתאונות פטאליות - הן אמורות להגיע רק באמצע העונה. אם כן, המומחית לוקחת את רוני לשיחת "החיים הם פשרה", ורוני מסמנת לחיוב. שיהיה במזל!
יום החתונה הגיע. הפעם בגזרת המכתבים, ששמחתי מוקדם מדי על גניזתם: "היי אתה", "אנחנו יוצאים למסע", "חקירה", וכמובן, הספר "אמנות האהבה", מצד איש הספרות והתרבות שלנו. ואם כבר בסצנות מרדימות עסקינן, מה קורה עם המצחיק? הוא בדרך? מתי זה מגיע? אני כמעט מתגעגעת לאריק ודובי. אל תגרמו לי למחזר אקסים כאילו אני רוני לפני חתונה.
אם לשפוט על סמך מצבה הנפשי של רוני כרגע, לא כל כך משנה מה תחשוב על שקד - חמש שעות קדימה היא הולכת לצרוח שיכורה למיקרופון את מילות "Believe" של שר ולרוץ מיד לאחר מכן להקיא בשירותים. תחת החופה, לחרדתה, אכן מחכה בחור. "אם את צריכה את היד שלי היא לרשותך", מנסה להרגיע מאסטר אוף קריפס. אלה רגעים לא פשוטים לצפייה, כשצמד חרטה וחרדה עומדים מתחת לחופה, מחכים להיגאל מייסוריהם.
"מה התחושה, חיובית?", שואלת מראיינת הטסטות, ורוני, בראש שפוף, עיניים קרועות, מבט מרצד, עור אפרפר: "כן, אבל אין לי תחושה בגוף". זו לא הפעם האחרונה שהיא תצטרך להעמיד פנים הערב. "את נראית בצ'ייייל", שוגה שקד, וגלגלי המחשבה של רוני חורכים את ציוד ההקלטה. יש בו כזאת נאיביות, לתחושתי הפוכה ממה שהיא מחפשת. אחרי הכל, היא כמעט חזרה עכשיו לבן אדם מזן אחר לגמרי, כזה ששומר אותך על אש קטנה ומגלה שיש לו רגשות כלפייך רק כשאת פונה לתכנית ההזדמנות האחרונה של עולם ההיכרויות.
רוני לא מאפשרת לעצמה להתפרק, אבל בעזרתן של כמויות אלכוהוליות מקסימליות, האמת מתחילה לבצבץ מתחת לסדקים. "סבבה, אני אהיה בהצגה, הכל טוב", היא מספרת לעצמה ולאורחת מזדמנת. בדיוק אז, קורא לה הצלם לעמוד עם הזיווג על רקע המצגת הכי קיטשית שאפשר לדמיין, כדי לנצור רגעים שלא נשכח, וחבל שכך. וכדי לתת זירוז אחרון לנבואת הקיא, ההפקה זורקת את שקית האלכוהול והחרדות האומללה הזו, עם החתן, לקרון של רכבת הרים. מה זה לעומת רכבת השדים שהיא החיים עצמם.
"קראת את הספר הזה? אשכרה?!", נדהם שקד במונית למלון, בהתייחס למתנה שהעניק לה. מה הסיכויים, גם היא שמעה על הפילוסוף האיזוטרי אריך פרום, שמתקלט במלבייה בסופי שבוע? בעודו עוסק במלאכת האהבה, מצניחה אותו רוני אל הקרקע: "תראה, מה שהיה עכשיו, זו לא הייתה חתונה". אהה. עכשיו זה הזמן של שקד לחפש דלי לנקז אליו את תכולתו.
הנחיתה במלון עוברת בשלום, אבל תקשיבו לי טוב - רגע ההתפרקות ממשמש ובא. רחשים אפלים שהודחקו בחתונה ימצאו את דרכם החוצה בירח הדבש. לדבריה של רוני יש כימיה טובה והיא מרגישה בנוח, ולי זה נשמע כמו אותם רגעים שבהם הכוהל בדם מדבר. אתן יודעות, רגעים שבהן גם מישהו "לא" נראה לנו "לא - לא".
