"גברים עם כבוד" הוא סרט גרוע.
קשה לי להאמין שיש עתיד לקריירה של קובה גודינג ג'וניור כשחקן ראשי. ג'וניור לא עשוי מהחומרים שמביאים שחקן לגדולה הוא לא נראה מספיק טוב וגם לא מכוער מספיק לתפקידי אופי. אין לו כריזמה מדהימה בסגנון בראד פיט וגם לא יכולת משחק מרשימה נוסח אדוארד נורטון. נראה כי הוא פשוט נועד לתפקידים משניים כמו זה ב"ג'רי מגווייר", שהביא לו את האוסקר על תפקיד המשנה. אין מה לעשות, ההופעה הטובה ביותר של קובה גודינג ג'וניור היא ללא ספק טקס האוסקר של 96'.
אבל, בעצם, אולי לא צריך להאשים את קובה החביב. גם דנזל וושינגטון לא היה יכול לצאת מ"גברים עם כבוד" עם כבוד. עובדה, אפילו רוברט דה נירו לא הצליח. מישהו חייב לעצור את דה נירו. בחירת הפרויקטים שלו, יחד עם הפיקסציה לתפקידים כוחניים, מאצו'איסטיים (טייפ קאסטינג אוהבים לקרוא לזה), נותנות הרגשה שכל תנועה או מילה היוצאת מפיו של זה נובעת מערבוביה עכורה של דמויות העבר שלו. כדי לשבור את הרוטינה שכבר הפכה מטרד, חייב דה נירו לבחור תפקידים שונים, רכים וקאמריים יותר. רק אז ניתן יהיה לבדוק אם באמת מדובר בשחקן הטוב ביותר של התקופה או בסתם טיפוס אנאלי במיוחד.
התסריט של "גברים עם כבוד" הוא הפרויקט הרציני הראשון של סקוט מרשל סמית. רציני? לא ממש. העיבוד לסיפור חייו של קארל בראשיר, הצוללן השחור הראשון בצבא ארצות הברית, מלא קלישאות (קצת "פורסט גאמפ", קצת "מטאל ג'אקט" ), דמויות לא אמינות ובעיקר טעויות מביכות. רוצים דוגמה? בפתיחת הסרט נראה הגיבור בילדותו, צולל ושוחה באוקיינוס רחב ידיים. מאוחר יותר, כחייל שחור, ייתן אותו גיבור מונולוג שלם על כך שבמחוז הולדתו לא היו שום אוקיינוסים, רק שדות לחרישה ואיכרים קשי יום. מזכיר לי קצת את המוסכניק שלי.
ביל קוסבי ואנתוני רוברטסון ("ראיינו עשרות תסריטאים", מדווח דף יחסי הציבור) הפיקו את הפיאסקו הזה. ג'ורג' טילמן ג'וניור ("סיפור חייו של בראשיר משיק לסיפור חיי כבמאי") ביים את הפיאסקו המבייש הזה. צוללים למטה.
סליחה, אדון סדרן, אפשר לקבל את הכסף חזרה?
11.1.2001 / 17:53