1. הרגע הכי מרגש על המסך התחבא אתמול בערוץ הספורט, במהלך הדרבי התל אביבי בכדורסל שנערך בכלל בירושלים. 59 שניות בערך לסיום הרבע הראשון, והמצלמה פתאום נעצרה על בחורה צעירה שישבה על הפרקט, במקומות היקרים של המוזמנים וה-VIP. לא משהו חריג בשידורי ספורט. בסופרבול מצלמים את טיילור סוויפט, ב-NBA יש את ג'ק ניקולסון ושאר כוכבי הוליווד. אלא שה-VIP הזאת לא בחרה להיות מפורסמת, אפילו אם הפנים שלה מוכרות לכל מי שהסתובב ברחובות ישראל בשנה האחרונה. קוראים לה דניאלה גלבוע, והיא הייתה בשבי חמאס במשך 477 ימים שבהן הפכה לאחת הנשים המוכרות ביותר בישראל. סלב בעל כורחה.
דניאלה, אוהדת מכבי תל אביב, הגיעה למשחק עם בן זוגה רועי וזכתה לקבלת פנים מרגשת מצד אוהדי הקבוצה שהניפו שלט גדול שבו נכתב בכחול על גבי לבן: "דניאלה גלבוע - איזה כיף שאת פה איתנו". דניאלה הנרגשת סימנה "לב" בידיים כלפי האוהדים, שהקדישו לה שיר עידוד.
לחשוב שרק ביום רביעי שעבר דניאלה יצאה הביתה מבית החולים, ואתמול היא כבר זכתה לראות משחק כדורסל גדול שנגמר בדרמה גדולה בהארכה. הקבוצה שלה ניצחה, אבל מה זה כבר ניצחון במשחק כדורסל (עם כל הכבוד לדרבי) לעומת הניצחון שלה על מחבלי חמאס? ניצחון החיים, היופי והאור על החושך, הכיעור ומחוללי המוות. אגב, הנוכחות של דניאלה בארנה בירושלים לא מנעה מאוהדי הפועל תל אביב לשיר "שתהיה שואה למכבי", עולם כמנהגו נוהג. קארמה, במקרה הזה, היא באמת מחשבה מנחמת.
2. הרגע הכי מפתיע על המסך אתמול הגיע עם סקופ מרשים של עופר חדד בחדשות 12, לפיו אלי פלדשטיין, מי שהיה דוברו הצבאי של נתניהו בזמן המלחמה, עבד לכאורה במקביל בשירות קטאר. בתוך שטף הידיעות המדהימות שמייצרת המדינה הזאת, כדאי לעצור ולקרוא את המילים האלה שוב, לאט: עובד בלשכת ראש הממשלה, בזמן המלחמה, נתן במקביל שירותי יחסי ציבור לקטאר. קטאר, מממנת הנוח'בות. קטאר, שנותנת מקלט לבכירי חמאס.
משום מה בלשכה הזאת נורא אוהבים, לכאורה, את קטאר. בנובמבר פרסם בר פלג בעיתון "הארץ" כי יונתן אוריך ושרוליק איינהורן היו מעורבים בקמפיין יחסי ציבור נרחב עבור קטאר לקראת המונדיאל. אוריך ואיינהורן מכחישים את הטענות, אבל בכל מקרה הם לא נחשדים שהם תמכו בקטאר בזמן המלחמה. הבדל קטן, אך גדול מאוד. הימור: זו לא הפעם האחרונה שנשמע על קשר (לכאורה, כמובן) בין אנשי הלשכה החשובה במדינה לבין קטאר.
"בדקנו את עצמנו שוב ושוב, ואז עוד פעם כדי לוודא", פתח חדד את הידיעה שלו - דבר מיותר לחלוטין, שכן צופי חדשות 12 מצפים לבדיקת עובדות כזאת בכל ידיעה - אבל אולי במקרה של חדד זה בלתי נמנע. לא רק בגלל שקשה לשכוח את הפעם שחדד שידר "תמונות משוגעות" של חניון מוצף בפלורידה, שהתגלה כסתם פילטר שנוצר באפליקציה (מלכתחילה לא ברור מה היה הערך החדשותי של התמונות האלה במהדורת חדשות בישראל). אז חדד סיים את הפארסה בהתנצלות ופרסם כי "הסרטון לא נבדק כראוי לפני ששודר. התקלה מתוחקרת. עם צופינו היקרים הסליחה".
במקרה אחר, חמור קצת יותר, חדד האשים את ארגון "שוברים שתיקה" באיסוף מידע "מודיעיני, רגיש ומסווג". בכתבה של חדשות 12 (אז עדיין חדשות 2) הוצגו פעילי הארגון כחשודים בריגול ובבגידה. הכתבה של חדד התבססה על תחקיר של ארגון מתנחלים, הכי רחוק מ"בדקנו את עצמנו שוב ושוב, ואז עוד פעם כדי לוודא". הכתבה של חדד גרמה אז לסערה גדולה, כולל קריאות של שרי ממשלה לחקור את הארגון ואת המימון שלו. החקירה הזאת נגמרה בקול ענות חלושה, כשהתברר ששום דבר מהטענות הקשות שהוטחו בכתבה פשוט לא נכון.
"שוברים שתיקה" פנו למועצת העיתונות, ולאחר קרב משפטי קצר בבית הדין לאתיקה של המועצה, הגיעו הצדדים לפשרה כשחדשות 12 הוסיפו לכתבה המקורית כי הטענות שהובאו בכתבה נבדקו על ידי הפרקליטות והיועמ"ש ואלה לא מצאו שום ראיה למעשה פלילי מצד הארגון. חדד, במקום להודות בטעות ולהתנצל, החליט לפרסם רצף הזוי של ציוצים שנחתם במילים: "מי שמצפה להתנצלות כלשהי, שיתקדם". חבל, דווקא על הסרטון המפוברק מהחניון הוא התנצל יפה.
אז טוב שחדד בדק הפעם שוב ושוב, ואפילו עוד פעם - כי הסקופ שלו באמת די מטורף. באי כוחו של פלדשטיין מכחישים את הידיעה, ובלשכת נתניהו טוענים שאין להם קשר לזה. קל לצלול לקונספירציה לפיה חדשות 12 שוב נחלצה לטובת ספין של נתניהו, שמעדיף שנדבר על הדובר הסורר שלו, מאשר על עסקת החטופים שהוא מנסה לטרפד, בזמן שהחטופים שלנו סובלים בעזה מהרעבה והתעללות שיטתית.
ספקולציות וקונספירציות בצד, הפרסום של חדד ראוי ביותר. על הדרך אפרגן לו על אנקדוטה קטנה ולא קשורה ששמעתי עליו: בשנה האחרונה כמו הרבה אנשי תקשורת הוא הוזמן להנחות טקס פרטי לזכר אזרחים וחיילים שנפלו ב-7 באוקטובר. חדד הנחה את הטקס בצורה מכובדת ומרגשת, והופתע כשהוצע לו תשלום - שכן היה בטוח שמדובר בהתנדבות.
3. הרגע המגעיל של היום הגיע במהלך תכנית הרדיו של יעקב ברדוגו ודורון כהן ברדיו "גלי ישראל", כשעלה לשידור שר התרבות והספורט מיקי זוהר. הכותרות תיארו את השיחה כ"עימות חריף", "התלהטות רוחות" ועל "שיחה רבת יצרים" אבל אם מורידים את מסכת הנימוס שמעתי צלילים נעימים יותר בחדרי שירותים של תחנות דלק. "שיח ביבים" זו מחמאה למה שקרה שם.
אף אחד מהצדדים לא יוצא טוב משיחה כזאת. לא המראיין שתוקף את המרואיין שלו ואומר לו "אתה לא חייב לעלות [לשידור], אני לא פניתי אליך, העורכים שלי פנו אליך" ואז דורש ממנו במשך דקות ארוכות להסיר את החסינות שלו כדי שהוא יוכל לתבוע אותו - ולא המרואיין שבמקום לנתק את השיחה, מחליט לרדת לרמה שלו ולהמשיך את הריב הנמוך והמכוער הזה. זוהר אף "תקף" את ברדוגו שאינו מתפקד לליכוד ולכן אינו ליכודניק אמיתי.
מדהים לציין שמכל שרי הממשלה, השר זוהר הוא אחד מאנשי השיח היותר נעימים - וגם אי אפשר להאשים אותו בשמאלנות או באהדה מיוחדת לבית המשפט העליון או היועמ"שית. לא ברור מה גרם לברדוגו לריב דווקא איתו מכל האנשים ועוד בצורה כל כך גועלית, ואז שוב נורת האזהרה הקונספירטיבית מתחילה להבהב, כי הנה אנחנו שוב מדברים על משהו לא חשוב (יש מעט מאוד דברים פחות חשובים מהדעה של יעקב ברדוגו במדינה הזאת) במקום לדבר על החשש לפיצוץ עסקת החטופים, כבר בשלב הראשון. זה בדיוק מה שהם רוצים. אז בואו נחזור לתמונה המרגשת של דניאלה גלבוע שפתחה את הכתבה, ונזכור שהיא בבית, אבל יש לנו עוד 76 חטופים בעזה שפשוט אין להם זמן שנתעסק בשטויות.