כל מה שיכול היה להיות אמיתי, אור מחליף בצחוקים מטופשים. בצדק בר כעסה

תגידו לי, ואל תעבדו עליי עכשיו - מי לא רוצה לחיות שידורים חוזרים של הקומדי סטור עשרים וארבע שבע? בדיוק למתנת היקום הזו זוכה בר בירח הדבש עם אור, וזה אפילו לא האירוע הכי קשה לצפייה הפרק. לפנינו היכרות חדשה עם לוחם שחזר מן הקרב כדי לזכות בטראומה נוספת ונסיכה דנית שליבה נסגר. כרגיל, יעל כאן כדי לפתוח אותו עם איזמל.

מספיק דובר על החייזרות של בר, של שניהם בעצם. "הם אותו אדם, עם ובלי פאה בלונדינית", היטיבה להגיב מי מעוקבותיי. אבל לזכותה של בר יאמר שהיא יודעת, אולי גם בזכות חושיה החייזריים, לנסח תחושות בחדות של לייזר. "אתה פשוט לא יודע לעצור באדום", היא מוכיחה את אור על העקיצות שלו בזמן הנסיעה. עוד "אישה קשה" אחד כזה והיא דופקת את הראש שלו בדשבורד. כמו ביבי, גם אור איכשהו מצליח לפספס סיטואציות שהיו מובנות לכולם קילומטרים מראש. "מה, התעצבנת?", הוא משתומם, אחרי שבר כבר ענתה, המחישה ונעזרה במצגת כדי לתווך לו שהיא אכן עצבנית. "לא, לא התעצבנת. התעצבנת?". עוד קצת זה יפול. עוד רגע.

כשהוא מתבדח על מצוקת הרכיבה שלה, גם אני כבר על הקצה. אדוני, יש פה אישה בסכנת סוסים, תניח בבקשה בצד את הרבלד'ה-וויי שלך ותבקש לעצור הכל כדי לתמוך בה. בלי. רי"ש. מתגלגלת. תודה. הקלילות שהוא מנסה להזריק לכל אירוע, במזרק של רולדין, רק מעצימה את המצוקה. זה גורם לי לחשוב על וידוי האישיות המפוצלת שלו. זוכרים? אור ביום, ori בלינקדאין? הגיבור שהעיר הזאת לא ביקשה, אבל היא הולכת לצפות בו לפחות פעמיים בשבוע?

מרגע החופה, התבהר בדיוק על מה אור מדבר. הוא צודק, יש לו דמות. אני לא יודעת למה מכל הדמויות האלטרנטיביות נבחרה דווקא זו של בדרן באייטיז, אבל כך יצא, וכשהוא עוטה אותה, הוא מחליף בצחוק ושיגועים גם את מה שיכול היה להפוך לרגע אמיתי ואינטימי. אור מתקשה להבין למה בר הודפת אותו, נרטיב שגם יעל תקפוץ עליו בהמשך, מבלי להבין שבצחקוקים והעקיצות וה"כפרה" הוא הודף אותה ממנו לא פחות.

אל אור חוברת מדריכת הרכיבה. ייתכן שזו ביקשה להדריך את בר ולעזור לה, אבל בראש של בר סביר להניח שאמרה "תיפטר מהזונה". אסקלציית הלחצים מביאה את בר אל הסף. היא מחליטה שמספיק סוסים להיום, אם כי ניכר שבני האדם בסיפור נמאסו עליה אפילו יותר, והיא מבטאת הקלה על החזרה הביתה. אור מבואס: הוא גם עשה הכל לעזור לה, וגם בספרדית. איך היא לא לוקחת את היופי הזה בשתי ידיים?

כשהמצלמות כבות, כמו תמיד ב"חתונמי" - קורים הרגעים הטלוויזיוניים הטובים ביותר. מתברר שאור הכין רשימה, ממש כתב רשימה, לקראת שיחה עם בר, כדי לא לפספס אף אחת מהטענות שהוא רוצה להשמיע כלפיה. איזה גאון. בבקשה שזה היה מסודר בטבלת אקסל, על פי חומרת הטענה והצעות לשיפור. צחוק בצד, כולנו טעינו בהטחת האשמות בווטסאפ. רק אולי לא מול אנשים שנמצאים איתנו בחדר.

על ספת היעל, בר מסבירה בדיפלומטיות שהיא נסגרת אל מול ה"דומיננטיות" של אור, ויעל: "אי אפשר לא לשדך לך מישהו אינטיליגנטי". כן, יעל, האינטיליגנציה, זו הבעיה. יעל מאחלת לה להתרגל לבן הזוג החדש, ולהפסיק להדוף כי זה לא חמוד. ביחד ננצח. תגידו, מה לומדים כדי לעבוד במה שיעל עושה? אפשר גם? אני בדיוק רוצה מלא כסף עם אפס אחריות.

בפרק הבא - אם נסתמך על הפרומו - השניים ממשיכים להתקרב וטמפרטורות הסקס-אפיל ממשיכות לצנוח, עם "הנשיקה הסודית" מחוץ לעין המצלמות. נו באמת, מה הרעיון, להשאיר את כל הג'וס בחוץ? העיקר שהבדיחות ממשיכות, אחת אחת, לשרוד עריכה.

קבלו את ניצול אוקטובר השני שלנו לעונה: נועם בן שימול, 37, ממושב יציץ (כן), מנהל שירות לקוחות. כולנו ניצולים וכו', אבל אתם יודעים, יש שחזרו עם צלקת יד ראשונה. מה יכול לקרות כבר אם ניקח את הנפש הפצועה הזו ונשים אותה תחת לחץ בלתי נסבל, הא??? נועם חטף מהמלחמה כאלה לאטמות שהוא זוכה לתעודת זהות מוחשכת, צללית נשענת על שולחן, קפה שחור כמו הנשמה וכיוב'. בין הקפצה להקפצה צנחה עליו הבדידות, ומתוך הלילה השחור ניבט אליו פרסום של "חתונמי". נועם ראה בזה סימן: "תגידי משמיים, תגידי קארמה". אני אגיד, אלגוריתם. או שאלוהים ממש רוצה אותי בסרבל פוקימון מאתר קוריאני דל אבטחה.

בדייטים נועם פחות מוצלח, עם חברים יותר. לאור ההמלצות שלהם - למצוא מישהי "כמו אמא שלך" - אולי אפשר להסביר את המצב. "תסביך אם" לא סתם נקרא "תסביך", ומבין השורות עולה שהיחסים עם אמא שלו אכן סבוכים ומחורבשים. לצאת עם בת דמותה נראה לי רעיון רע מאוד, ולא רק כי נראה לי שדנה אינטרנשיונל תפוסה. על סמך ההופעות הקצרות שלה בפרק ושברי המידע, אוכל רק לנחש שאמא של נועם הייתה מאלה שהילד צריך להעיר אותן בבוקר לבית ספר. פאן גדול לחבר'ה, חתכת התמודדות לילד. מכאן יצא ילד הורי שגדל כגבר מרצה ששונא לרצות ובקיצור, בלאגן. בהצלחה לזוכה המאושרת.

זוהי איזבל עיני, 35 מאשקלון, בת לאמא דנית ואבא עירקי. זה כנראה סיפור מטלטל כי הוא הפך לשם של הפרק. תראה מה זה: אתה יכול לזחול על גחונך כדי להגן על המדינה, להגיע עם המצלמה עד לחבר הפצוע בבית חולים - ובום, הבחורה לוקחת לך את הפוקוס כי היא משיר של כפיר צפריר. אבל חוץ מזה, איזבל נראית כמו אישיות מגניבה לאללה. רכה אך חזקה, טוהר וחספוס - גרסה חיה ונושמת לפרסומת תחבושות היגייניות.

לדבריה, איזבל נהנתה בשנים האחרונות מהלבד, עד שהיא הבינה שגם הלבד פרטנר מניאק. בא לה לשחרר מהקשיחות והשתלטנות, ולדעת מעיין המומחית, כדאי לה לעשות את זה עם נועם. כי אם נועם מרגיש שמשתלטים עליו, לא טוב יהיה. "זה יכול להיות סיפור אהבה ענקי ויכול להיות נוראי", אמרה. כן, אלה די כל האופציות הקיימות, בחתונמי, באופן כללי.

יפה לראות איך השיחות עם המומחים מביאות את החתנים והכלות ליום החתונה כשהם ערוכים, מוכנים ובשלים להסתפק במינימום. "היי לך", כותב המיועד, ואיזבל: "'היי לך' זה טוב!". הפעם בגזרת המתנות: סלסלת פיקניק עם מפת ארץ ישראל - כי לא מתקבלים לתכנית בלי פיקסציה על פק"ל קפה, וספלים לחתן, עם כיתובים בדנית שמשמעותם "אני אוהבת קפה" ו"אשוב בקרוב", או אולי "אני קקי מטומטם", היא לא ממש בדקה. איזבל מוחמאת וחוששת בו"ז: אם ככה החתן אובסס עליה כבר עכשיו, מה יקרה כשידע, כזה, מי היא? עם גוף ופנים והכל? החופה מוכנה, ותחתיה החתן, מסביב הנוכחים. "חמוד דווקא", נאמר מהצד של הכלה, ה"דווקא" קצת מודגש מדי. קצת מניפסטינג עם גלי עטרי - ויאללה למפגש.

התגובות לטקס החופה מופרכות כרגיל. "לשניהם יש כלבים", מציין הרב. הקהל: כפיים, תשואות, הילולה! "איזבל מנהלת נכסים בחברת נדל"ן", הוא ממשיך בעין הסערה, "הדירות שלה תמיד נעימות". תגידו, אפשר לשאול מה הולך עם הנאומים של רבנו חתונ"מ? למה זה הולך ונשמע כמו ברכות שכותבים לימי הולדת ביסודי כשמתביישים? רק חסר "שיהיו לך הרבה מתנות", ו"אתה טוב בספורט".

נו, אז איך היה לנו? לפי איזבל, "נעים שאני אחרי זה". אמנם נועם הוא זה שהיה בשטח אויב, אבל איזבל היא זו שהלומת קרב הפעם. מהשיחה המחניקה על הספסל היא נפרדת ממנו במילים "טוב, היה נעים להכיר", שנועדו לרוב לחתום דייטים כושלים, ואילו כאן שולחות את שניהם חזרה לחתונה של עצמם. אין לאן לברוח, ועל הפנים של איזבל מורגשת האימה. כל המשפחה שלה פה, והיא נשואה לגבר שלא יודע מה זה אפרול שפריץ.

החברים קולטים מהר את מה שדי מובן לכולנו - איזבל מאוכזבת. זה לא מה שהיא רצתה. נועם, כפרה עליו, אמנם יודע לתקן הכל, אבל לא את השידוך הזה. כרגע הוא כל כך מרוצה שהאכזבה שלה נעלמת מעיניו. מרוצה זה אנדרסטיימנט; הוא מחמיא לה על איך שהיא הולכת חמישה צעדים מנקודה א' ל-ב'. זה מספיק קשה לצפייה, אבל פסקול תיבת הנגינה נותן לנו עוד דחיפה למחוק את אפליקציית N12 ולזרוק את הטלפון לאסלה. אוף, הוא כזה חמוד. זה טראגי.

אבל לא כמו המונית חזור. "איך היה האירוע? היה… היה כיף, לא?", מחפש נועם אישור. את אמא של נועם היא אהבה, וגם השאר היה. נועם, איזבל, חשוב לי שתדעו - אתם שניכם מקסימים. באמת. זה לא אתם, זה הפורמט.