בית משפט, יום.
שוטר יושב לדוכן העדים לחקירה מטעם עורך דינם של החשודים.
עו"ד: "כשנעצרו שני הבחורים האלה, יוחס להם החשד של התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור. את יכולה להסביר איזו התנהגות?"
שוטר: "המכירה של הספרים".
זה לא מערכון, גם לא מחזה אבסורד. זה ציטוט מדויק מדיון הארכת מעצרם של שני האחים מחמוד ואחמד מונא, עובדי רשת חנויות הספרים "Educational Bookshop" הפעילה בירושלים המזרחית. החנות בה עובדים השניים היא מרכז תרבותי שוקק, אותו פוקדים אינטלקטואלים, דיפלומטים, חוקרים ואנשי ספר, אשר מקדמת תרבות מגוונת ועשירה. החנות מוכרת כמרכז שמעודד שיח פתוח וסובלנות. אין אדם שביקר בירושלים המזרחית ולא מכיר את החנות ופקד אותה (כולל כותבת שורות אלה).
האימה האורוויליאנית לא מתחילה או נגמרת בציטוט מתוך הדיון בבית המשפט. ביום ראשון השבוע המשטרה פשטה על חנות הספרים, החרימה ספרים מרובים והשחיתה אחרים. בין הספרים שהוחרמו היו הספר "Gaza in Crisis" מאת נועם חומסקי, ספרו של האמן בנקסי "Wall and Piece", וספרים אחרים הנוגעים לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני. למרבה המבוכה, המשטרה צירפה להודעה לעיתונות צילום של חוברת צביעה שכותרתה "From the River to the Sea", הכוללת דמויות פלסטיניות מוכרות כמו מחמוד דרוויש והעיתונאית שירין אבו עקלה.
לצד ההרס והצנזורה, המשטרה גם עצרה את האחים מונא בעילה של הפרת השלום והחזיקה אותם במעצר בלילה. אתמול הובאו השניים לדיון בהארכת מעצרם, שם הודתה המשטרה כי איננה יודעת להסביר אילו ספרים נחשבים בעיניה כמסיתים. חמור מכך, המשטרה הבהירה כי הפרת השלום בה מואשמים השניים איננה תוצאה של התפרעות, אלימות, תקיפה או אפילו הפגנה, אלא שעצם מכירת הספרים היא פלילית. הבקשה להארכת מעצר אושרה על ידי בית משפט השלום וערעור לבית המשפט המחוזי נדחה.
שידעו כולם: במדינת ישראל של 2025 מכירת ספרים היא פלילית.
זו איננה שלומיאליות של שוטר יחיד. המבצע המורכב אליו יצאה המשטרה הצריך אישורים משורה של שומרי סף, שכולם כשלו בתפקידם. הפרקליטות אישרה למשטרה לפשוט על חנות הספרים, ובית משפט השלום נתן צו לשם כך. המשטרה עצמה לא הסתפקה בכך, ובהיעדר אישור הפרקליטות לעצור את האחים מונא, שלפה את סעיף הפגיעה בשלום הציבור והאשימה בו את השניים. בית משפט השלום כשל כשאישר את הארכת המעצר, מעצר שנעשה בניגוד להנחיות וללא עילה, ובית המשפט המחוזי כשל כשדחה את הערעור. אף גורם לא עצר את מחול העוועים הזה. אף לא אחד פנה ללשון החוק ונזכר כי התבטאות תהפוך להסתה אסורה רק כשתוכנה ונסיבותיה מובילות בהסתברות ממשית לנקיטת מעשה טרור. אף אחד לא התייחס לכך שהסתברות זו לא מתקיימת למרות שהמשטרה הודתה בכך בדיון.
הפשיטה על חנות הספרים ומעצר האחים מונא משמעו כי רשויות החוק בישראל לא מבחינות עוד בין התבטאות מותרת, גם אם מקוממת, ופעילות חוקית, להסתה. על פי המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, כל כתיבה או דיון בהיסטוריה הפלסטינית, בזהות פלסטינית או בדיכוי שחווים פלסטינים בישראל, ירושלים, השטחים הכבושים ועזה הוא דיון אסור ופלילי. ענייננו בהשתקה מוחלטת של הקול הפלסטיני ואיונו.
החרפה הזאת לא מתקיימת בחלל ריק. בשנתיים האחרונות אנו עדים לשינוי במדיניות המשטרה והפרקליטות ביחס להתבטאויות של פלסטינים. מספר חסר תקדים של פלסטינים זומנו לחקירות בגין התבטאויות שלו היו נאמרות בעברית לא היו מובילות אפילו להרמת גבה. מאות מערביי ישראל הוחזקו במעצר באגפים הבטחוניים, בתנאים מחפירים, לימים ואף חודשים בגין אמירות שרובן מותרות על פי חוק. החברה הפלסטינית נדרשה עד היום לסתום את הפה, אבל מהיום שימו לב - גם מי שיעז לקרוא ספר או אפילו לחשוב - ייעצר.
הכותבת היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח