לא, זאת לא סופת "קורל" שמתקרבת אלינו בצעדי ענק, כי אם הלופ הרגשי אליו נקלעו רוני ונועם. וגם: חן וברק יוצאים לחפש את רגשותיו של איש הפח בצרפת, ושחר ואיילה נתקלים במחסום שהוא ברי סחרוף.
חן וברק
הפוטוגניים עושים פעמיהם אל אתר הסקי, היעד שאליו זוגות נוסעים כדי להתרסק. חן לגמרי מדמיינת את עצמה גרה שם, ברק שומר אמונים לארץ בקטע ציוני. אני מחבבת את הבאז שנות אור הזה, עם כל הערכיות הערכית והבוקיות הרגשית שלו והעובדה שגם כשהוא קופץ להתכרבל במיטה זה קורה במיקשה אחת. דווקא בגלל כל זה, הוא נותן לי וייב של "האבא של כולנו". אולי רק שלי. טוב, איפה היינו?
ההפקה למדה מההיסטוריה וסידרה לזוג מלון עם חדר ספייר. בניגוד לחיה ומור נראה שיש ביניהם כימיה. בו זמנית, חן עוד לא לגמרי סגורה על השם שלו וכבר חן נחשפה למגרעות. בקצרה, אם נחזור על הפסקה הקודמת בקצת פחות אמפתיה, ברק הוא עוד גיבור בעיני עצמו (א.ק.א אור ואסף) שבטוח שמוצאו האבולוציוני מן הגנרטור.
הפערים ביניהם גדולים: חן לא מתחילה את היום בלי קפה שלישי, ואילו ברק לא צריך קפה כי הוא ניזון משמן מכונות. כל זה מכניס את חן לסטרס, הנכלל בקטגוריית "רגשות". ברק לא ממש יודע מה זה אבל מסכים עם חן שצריך להקליל, והם מקלילים על ידי הדבר היחידי שאפשר לעשות בשלג.
הכל מחליק כסקי עד שמאורע מ"עקרות בית נואשות" מטלטל את הקרקע: חן מתעלפת בסאונה, נורת הסכנה נדלקת אצל ברק והוא אץ רץ לעטוף ולהרים אותה משם. איך מתאים שזה יקרה לי - לדפוק חליקה ולאבד את ההכרה באמצע נופש רומנטי. אבל היכן שאני הייתי מתפצלחת כמו ביצה חן מוטלת על הכר בעדינות של נסיכה מהאגדות, ומתוך הפדיחה נוצר ביניהם הרגע הכי מתוק ויפה בחופשה.
חן יכולה לסמן צ'ק על השלב הזה ביחסיהם, וגם מתעודדת מהידיעה שאפשר לסמוך על ברק, דרך יפה לומר "תודה שלא אנסת". ועדיין, החששות מקננים בה. היא פותחת איתו שיחה על הקשיחות שלו ועל אמירות שמרחיקות אותה, כמו "אני סומך רק על עצמי". בונד, ג'יימס בונד. נזקוף לזכותו שהוא מיד מזהה את הכשל ונותן לה קרדיט, עם הפרגון, "איזה מזל שאת הבוגרת מבין שנינו". אולי בכל זאת יש שם איזה רגש מאחורי החזות של איש הסלע.
בטסטה אחרת חן מספרת שהערכים והדעות שלה ושל ברק מתנגשים, עוד אירוע שחמק מעינינו. בגדול, עד עכשיו קו העלילה שלהם הוא כמו פשעי מלחמה: המון עדויות, מעט הוכחות. אנחנו שומעים על האירועים בדיעבד, מדיבורים למצלמה.
אם כן, מלבד חיבוקים פוטוגניים ובהתקרבות זהירה, חן מקדישה את סוף השבוע הזה לטבלת בעד ונגד ברק, כיאה לחובבת רשימות. בעד: ברק חיפש להם פיצרייה כי היא אוהבת פיצה. נגד: בצד התקשורתי "חסרים לו כלים", כמו שהיטיב ברק לומר בעצמו. יפה, אגב. בלי צחוק בכלל, מודעות עצמית היא הצעד הראשון.
אין ספק שהשניים האלה עוד הולכים ליפול כמו חן בסאונה, אבל וואלה, אני רואה פה המון פוטנציאל. אשמח לראות יותר עלילה. בתודה, אזובי הקיר.
שחר ואיילה
אחרי שעברו ירח דבש ועשרים משאיות על הפרצוף, נוחתים שחר ואיילה על ספתו של גלעד. שחר מתקשה להתקרב אל איילה רגשית כי מתחשק לו עכשיו רק לעטוף את עצמו בשיריון, וגם איילה מתמודדת עם השדים שלה. הסלואו הכי צמוד שזכו לו מאז החתונה הוא בין הטראומות המשיקות שלהם. איכשהו, הם מדדים את דרכם קדימה דרך הבדיחות, נזהרים מלדרוך על הפצעים זה של זו.
אצל איילה, בריחה מאינטימיות היא ביי-פרודקט. גלעד מסביר שהיא רגילה לגור במסתרים, אבל אם נוותר רגע על דימויים שמתאימים לדג השטן השחור - להיחשף זה מפחיד. פשוט ככה. בדיוק מהסיבה הזו, שניהם גם נוטים לזרוק את הכדור בשיחות שלהם אל הצד השני. אבל את גלעד לא עשו באצבע. הוא שם סוף לפינג-פונג הסרק ביניהם, ודורש מכל אחד מהם להתחיל לתפוס מקום ולהנכיח את רגשותיו.
שחר מנכיח אבל לאו דווקא בזמן או בנוסח הנכון. זה קורה בזמן שהוא מעביר את הסופ"ש אצל איילה במושב. הם מתבדחים על כך שהם לא הזוג שנדפק העונה, אבל אתם יודעים איך זה - את מה שלא עשתה חתונמי, עשו החיים. על פניו, העתיד מאיר להם פנים: איילה יוצאת אליו שמשית ומצחקקת ולא מתרגשת מלדרוך יחפה על קקי, וזה באמת עדיף, בדיעבד, מאשר שידרכו לך על הקקי שבלב. מה שקרה הוא כזה: שחר מת להגיע לאירוע של איילה, "בין הקולות", מיזם השירה הקהילתי והבייבי שלה - "אלא אם זה נופל על הופעה של ברי". איזו טעות.
במקום ללחוץ דליט דליט דליט, הוא רק מעמיק את הבור ומוסיף, "אני לא מפספס הופעה של ברי. אולי זו דפקה". אולי? איך אפשר לא להיות בטוח בזה, שלהעדיף *כל הופעה של ברי* על פני אירוע משמעותי עבור בת זוג שלך, זו דפקה? ולי יש קטע שכל בן זוג שמגיע אליי הביתה, חוטף נוגרה קטנה בכניסה. אולי זו דפקה. אולי, אני לא בטוחה.
איילה בבירור נפגעה, אבל כמו שלמדה בקיבוץ, היא מכבה מיד את מדורת הרגשות בפיפי של צחוקים. הפחד שלה להיחשף ולהראות שנפגעה רק מעמיק את הפגיעה. כשהיא עושה את זה, הצד השני בטוח מפספס אותה. זה בעצם מה שגלעד ניסה לומר לה בתחילת הפרק. איזה לארד גלעד.
בינתיים, החיבה ששניהם רוחשים זה לזו משתיקה את הדרמה, אבל יש לי תחושה שהיא תצוף בעתיד. שחר אמנם עוד לא ראה את איילה כועסת, אבל להירגע עם הפומו שם - יש לי תחושה שהוא יחזה בזה ממש בקרוב. נכון לעכשיו, המים שקטו ושחר שולח לה כמחוות ריכוך שיר של אביב גפן. ברי יודע?
שקד ורוני
מאז שרוני גילתה על אישיותו האינדיבידואלית של שקד, דעתה לא מניחה לה, והיא מפחדת שהוא "יתהפך עליה" שוב. האמירה הזו חוזרת לאורך הפרק מספר פעמים, אבל אפשר רגע לשאול, האם ההתהפכות איתנו בחדר? במה בדיוק מדובר? נכון, שקד הציף אצל יעל תחושות קשות שלא תווכו בזמן אמת, אבל אין פה איזו התהפכות מוחלטת, גם לא ברמת התשדורת הכללית. אז בירח הדבש היו קצת יותר צחוקים, או מה ששקד ורוני מגדירים כצחוקים, אבל בסך הכל מדובר באותו משורר נוגה עם מבט תוהה.
פאסט פואוורד קדימה - תניה החברה של רוני מ"רימון" קופצת לקפה בדירתם שביפו. כיאה לרוני, חברותיה אינן נשים שמבזבזות את הזמן - ותניה ניגשת דוך לשמוע "מה קשה". שקד צולח את ראיון העבודה דרך תשובה מעורפלת מספיק, ותניה נותנת אוקיי. אבל בשיחת "מאחורי הגב" שהיא הכי מלפני הגב שראיתי בחיי, רוני חולקת עם חברתה ומדגישה שוב את החשש, "מהחלק הלא צפוי בו". אולי שקד יכול לענות על זה כי הוא אתכן בחדר, ממש בתוך השיחה.
בשורה התחתונה, רוני חוששת להיכנס לקשר שאין בו שקיפות וכנות. היא חוששת כחמש פעמים שונות בסצנות כמעט זהות, פעם לפני חברה, אחר כך בטסטה, מול יעל ואולי גם מול הירקן ומוכר הדגים מתחת לבית, מי זוכר.
ב"חתונמי" לא מפקירים חומרים על רצפת חדר העריכה. במקומה, הייתי מודאגת יותר מכך ששקד סופר את צעדים שלו בדרך לים. תגידו, מה זה? יש לזה שם? בכל מקרה, כבר נוצרו שעונים שנותנים מענה לתסמונת - אולי שווה להשקיע באחד כזה במקום להיכנס במניות על בקבוק וויסקי.
שקד דווקא מפרגן במקסימום לאינטיליגנציה הרגשית של רוני, ובאמת, ברגעים שבהם היא לא מתלוננת עליו, כן עולה ממנה גוון רך יותר, שלא נצפה קודם. היא אולי לא אוהבת את המילה "לשהות" (נו באמת, יעל, אף אחד לא אוהב את המילה הזאת), אבל שוהה עם רגשותיו של שקד ורגשותיה שלה בקמפינג לילי.
לטענת שקד הוא עובד על מיומנויות התקשורת שלו, וכבר עכשיו הוא שונה לגמרי מ"שקד של לפני התהליך", אבל רוני מזכירה, וזו נקודה חשובה - שה"תהליך" התחיל לפני ארבעה חודשים. האם היא אמורה לשים את מבטחה באדם שלדבריו האונות שלו פחות או יותר התחברו כרגע? הלבטים מובנים. ולמרות זאת, אף אדם לא נעשה שלם, תקשורתי וזוגי בארבעה חודשים. אולי לעולם לא. תהליכים פנימיים לא באמת מסתיימים מתישהו. אם יתמזל מזלם, גם רוני וגם שקד ימצאו את עצמם תמיד בעבודה פנימית, עוד ביטוי מסריח שיעל ודאי אוהבת, עמכם הסליחה.
רוני מחליטה להניח לסרטים ולהתמקד בעכשיו, החלטה נכונה בעיניי. האתגר של רוני זה לשחרר שליטה, ושקד מעמת אותה בדיוק עם הקושי הזה. כולנו רוצים להרגיש שליטה ביחסים שלנו ובחיינו בכלל, וכולנו פוקחים את עינינו יום אחד להבנה המחרידה שדבר לא בטוח בחיים האלה מלבד המוות ופרסומות למאקו.