"ארץ נהדרת" אתמול הייתה מאוד חלשה, אבל בטעות הסתנן פנימה משהו גדול

נניח לרגע שהידיעה על זהות ארבעת החללים שגופותיהם חוזרות הבוקר לישראל, הייתה מתפרסמת כבר בצהריים. האם היו מקבלים בערוץ 12 החלטה שלא לשדר את "ארץ נהדרת"?

זו לא ביקורת אלא רק תהייה: אם זמרים כעברי לידר ועומר אדם החליטו לבטל את הופעותיהם הערב מחמת האבל הצפוי, היכן מתחיל מצב הרוח הלאומי להיות כזה שלא מאפשר הנאה מהופעה - ברגע פרסום הודעת חמאס? מרגע שניתן לה תוקף גם על ידי גורמים ישראלים? מרגע יידוע המשפחות? הן אפילו ביחס לזה ראינו מחלוקות מצערות, כשקרוב משפחה אחד כבר מתאבל, בעוד קרובת משפחה אחרת עדיין מייחלת לנס וקוראת להמתין עם ההספדים.

אין בדברים משום ביקורת, אלא רק הכרה בכך שאין כללים: כבר ראינו תוכניות בידור ששודרו בלילות שבהם התבשר עם ישראל על נופלים, בעוד בערבים אחרים בוטלו השידורים מחמת האבל. על כן אין לי אלא להביא דברים בשם אומרם, מי ששרד את הטבח בעצמו ואיבד רבים מחבריו ומכריו שאמר לי: "אין ברירה, האבל יהיה תמיד חלק מהחיים שלי, אבל מרגע שבחרתי בחיים, אי אפשר לעצור בכל רגע ולבכות".

גם המשפט האחרון אינו קו מנחה, אבל הוא לפחות משקף נאמנה את מי שמניותיו באבל הלאומי הן גדולות מאשר אלה של רובנו.

הבעיה הקשה ביותר של "ארץ נהדרת" אמש הייתה שמערכון הפתיחה שלה היה הטוב ביותר, טוב בהרבה מאלה שבאו אחריו. בכנות - נמאס לי כבר מהחיקוי של מריאנו לנתניהו, גם הצגת ישראל כץ ככסיל-אוויל כבר מיצתה את עצמה - ואפילו איתמר בן גביר וה"דיציס" שלו כבר יצאו מכל החורים (ובכלל, בשעה שבה מתפרסם סרטון של מירי רגב מתראיינת לטלוויזיה המרוקנית ומנסה לדבר באנגלית, לך תתעלה על המקור).

המשחק מעולה - על מידת הכישרון של כוכבי התכנית אין חולק - ועדיין התוצר הסופי מרגיש כמו משהו שראינו כבר עשר פעמים לפחות. אם כבר נוסטלגיה, תחזירו את לובה, חזקי והטורטלים - נטולי הקשר אקטואלי אבל לפחות מזכירים נשכחות מימים שבהם עוד עסקנו בדברים אחרים, בהבלים הקטנים של החיים כמו הקופאית הרוסייה בסופרמרקט, מדריך הטיולים שמדבר "חלש" ומשפחת הנובורישים, שהתעשרה למרות חוסר היכולת להשלים משפט בעברית סבירה.

עכשיו נשוב למערכון הפותח, זה שהראה איך צפייה זוגית באביטל ושגיא דקל חן, שהייתה לא רק מפגש מרגש בין בני זוג שהופרדו באכזריות, אלא גם סוג של מחווה קוסמית לוולנטיינ'ס דיי, מתפתחת מהתמוגגות נוכח המראה המלבב לכדי ריב בין שני בני הזוג. "נותן להם יומיים", מסכם הגבר את הנושא.

אותי זה הצחיק, אבל גם הטריד. למה? כי אם מותר לצחוק על החטופים, אז מה ההבדל בין "ארץ נהדרת", חלון הראווה של הבידור הישראלי לנידאל בדארנה, הסטנדאפיסט הערבי שהופעתו בוטלה על ידי הפלג הצפוני של משטרת ישראל, הידוע גם כמשטרת חיפה?

הנימוק לביטול לא היה תוכן ההופעה, שכן חופש הביטוי, לפחות לכאורה, עדיין מתקיים במדינת ישראל. העילה לביטול הייתה באיומים של גורמי ימין לפוצץ את ההופעה והחשש שהדבר יוביל להתכתשות.

אפשר היה לכתוב כאן משהו על משטרה שלא מבינה את תפקידה במדינה דמוקרטית (להגן על חופש הביטוי בכל מחיר), אבל הציפיות ממנה הן ממילא לא גבוהות, בלשון המעטה ולכן נעלה שוב את התהייה: האם מותר להתבדח גם על חשבון חטופים?

התשובה שלי היא כן, אפשר להתבדח על כל נושא שבעולם, וכל פגיעה מילולית, כל עוד אינה בגדר הסתה או הוצאת דיבה, מותרת בעיניי (גם כשהיא בטעם רע, שכן בפעם האחרונה שבה בדקתי, טעם רע עדיין לא נחשב עבירה על החוק). רק שקשה להבין מדוע יש דין אחד ל"ארץ נהדרת" על שלל כוכביה היהודים ודין אחר לסטנדאפיסט ערבי.

האם הפכו החטופים למשהו שרק יהודים יכולים לעשות ממנו סאטירה, קצת כמו שרק לאישה מותר להגיד "כוסית", לשחור "כושי" ולאשכנזי לספר בדיחות שואה?

אם החלק הפוליטי-אקטואלי של ארץ נהדרת אמש היה חלש (התרומם מעט עם "נפתלי בנט" ו"אהוד יערי" וצלל לתהומות של בדיחות על נאדים בממ"ד עם "דניאל הגרי"), הרי שהחלק על שירה האס ואופירה אסייג שיקף את הבעייתיות של הניסיון לקחת את הדאחקות למקום קליל יותר.

בחלק הזה לא רק המשחק אלא גם הכתיבה הייתה מצוינת - ועדיין זה לא היה מנומק מספיק - כוכבת העל "סברה" נדחקה לשולי החדשות וה"קרב" בין אופירה אסייג לגל גדות הוא כבר בגדר חדשות מלפני חודשיים.

מי שעדיין קיווה לטוב מהערב הזה, מצא את עצמו מול פרק נוסף בעלילותיו של אסי כהן כסוכן מוסד. אם הזכרנו קודם את הכישרון של צוות השחקנים, הרי שאפילו בין אוסף האנשים המוכשרים האלה, כהן הוא ליגה משל עצמו.

הוא מקפיד שלא להתערבב באקטואליה (לא בכדי הדמות הפוליטית המזוהה עמו ביותר בתולדות "ארץ נהדרת" היא ליברמן כמנהיג פשיסטי עם סממנים כמו-נאצים, איך שגלגל מסתובב) ושומר לא רק על מרחק קבוע מהסט הרגיל של התכנית, אלא גם מגביל את עצמו מבחירה לדמויות כמו במערכוני השוטרים או הטורטלים.

אודה שלטעמי הדמות החדשה שלו, כסוכן המוסד בעל אלף הפרצופים שהרגש מתפרץ אצלו תמיד ברגע הלא נכון, היא חלשה בעיניי. רק שבשבוע שבו מודח ראש המוסד האמיתי מתפקידו כאחראי על צוות המשא ומתן לשחרור חטופים מהסיוט בעזה, וביום שבו מוציא ראש ממשלה שאיבד כל רסן מוסרי הודעה חסרת תקדים נגד ראשי ארגוני הביטחון בישראל, הופכת הדמות שמגלם כהן מ"סתם לא מאוד מצחיקה אבל אפשר לראות ולחייך פה ושם", לטראגית ממש.

ייאמר ויובהר: המציאות שעליה מנסים להתבדח ב"ארץ נהדרת" אינה באחריות מפיקיה, כותביה ומשתתפיה. רק שביום שבו נרקמת לנגד עיני הציבור הישראלי המזימה להדחת ראש שירות הביטחון הכללי (זה שמופקד על פי חוק, גם על "חתרנות מבית") ומינוי ראש שב"כ שישרת את המלך ולא את הממלכה, כדאי לזכור שמה שמצטמצם היום להגבלת חופש הביטוי של סטנדאפיסט ערבי, על ידי משטרת ישראל, יתפשט בקרוב למעצר של אומנים "חתרניים" על ידי שב"כ.

הנה כי כן, לפחות מטרה אחת הושגה: אם תפקידה של סאטירה הוא לגרום לך לעצור לרגע ולחשוב על משמעותם הבלתי נראית של דברים, הרי ש"ארץ נהדרת" של אמש הצליחה מעל ומעבר למשוער, על אף שגם בקטעים המוצלחים יותר שלה הייתה בקושי בינונית.