לקראת השעה שש בערב, החלו לזרום לאולפנים קטעי הווידאו ממה שהתחולל בכנסת, תמונות שהופכות את הבטן כמעט לכל צופה. משדר האקטואליה הראשון שהבין שזו הידיעה המרכזית של הערב היה זה של "שש עם" בהגשת עודד בן עמי.
בן עמי ראיין את שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, שהתבקש להגיב על המראות. זוהר, שמנסה לשווק לציבור תדמית ממלכתית ומאופקת, שונה מהפוליטיקאי ההוא שדיבר על "כוח, כסף וכבוד", הסתייג מהמראות. לא בבוטות, כדי לא לפתוח עוד חזית פנימית בליכוד, הפעם כנגד יו"ר הכנסת אמיר אוחנה - האחראי למראות המבישים, אבל עדיין כזאת שתבדל אותו מהאירוע.
למרות שבמערכת של בן עמי מיהרו לזהות את הפוטנציאל, נדמה שאפילו הם היו מהוססים בתחילה: "מהומות חריגות בכנסת: עימות פיזי עם משפחות שכולות", הכריזה הכותרת, עת התראיין האב השכול, רפי בן שטרית.
בן שטרית היה כה רהוט, ברור וכואב, וראוי שנותיר לו את הבמה גם כאן, מה שנקרא - "לא נגענו": "יו"ר הכנסת אמיר אוחנה שיסה בנו באלימות את משמר הכנסת. זה יצא מלשכת יו"ר הכנסת, זה יצא מלשכת מנכ"ל הכנסת", פתח בן שטרית, ואחרי שבן עמי ביקש ממנו להתייחס לדברי השר זוהר, המשיך: "אני גדלתי בליכוד. הייתי יו"ר הליכוד בעירי בית שאן. הם (הכוונה לחברי הכנסת ושרי הליכוד. נ.ק) הם לא מייצגים אף אחד, ודאי שלא את הימין". כך בן שטרית.
הבאה לעלות לשידור בערוץ 12 הייתה קרן מרציאנו עם המהדורה המוקדמת. שם כבר הבינו שלא מדובר ב"מהומות חריגות" וממרחק הזמן היטיבו למסגר את האירוע: "בושה בכנסת: אלימות נגד משפחות שכולות" גרסה הכותרת, עת התראיין למשדר האב השכול דוד ששון. חבל רק שישר מהריאיון הזה עברה מרציאנו אל עמית סגל שהוכיח שגם מי שדעתו צפויה מראש, עשוי לפעמים להדהים.
בואו נעזוב לרגע את התיעוד הכרונולוגי של האירועים וננסה לבדוק איך יודעים מה חושב נתניהו על המראות ממסדרונות הכנסת. איך? ובכן, בודקים את השופרות - בין אם כאלה שמדווחים על דעת עצמם אבל בכפוף לאג'נדה, ועד לכאלה שמהדהדים רק את מסרי הקואליציה.
השופר המתוחכם-יחסית, עמית סגל, דווקא הפגין רחמים. למשפחות השכולות? נו באמת, אל תצחיקו אותו. מי שעוררו את רחמיו של סגל הם דווקא המכים הורים שכולים: "זהו רגע עצוב למשמר הכנסת" כך סגל - ושכבר היה נדמה שהוא עומד לומר משהו מהלב, השלים: "שנקלע לסיטואציה בלתי אפשרית".
הבה נתרגם: לא התנפלות ברברית של אנשים שהחוק מתיר להם לנהוג באלימות על מי ששילמו את המחיר היקר ביותר שיכול לשלם אדם תמורת הזכות להיות בן עם חופשי בארצו, אלא "נקלעו לסיטואציה" - כאילו היה מדובר בדורון מדלי שמנסה להקטין את חלקה של נטע ברזילי בזכייה באירוויזיון.
בערוץ 14 כבר מיהרה מגי טביבי למסגר את האירוע באופן כמעט אורווליאני: "בני משפחות שכולות התעמתו עם עובדי המשכן", הכריזה טביבי - אוי לאוזניים שכך שומעות. כנראה שלפי ערוץ 14, הפגם היחיד באירוע הוא שלא עצרו את מי שבאו "להתעמת". דווקא הכיתוב על רקע הווידיאו מהמכות בכנסת הוא כמעט מאוזן: "עימותים חריגים בכנסת. משפחות שכולות לא הורשו להיכנס ליציע המליאה". יכול להיות שמישהו בערוץ-מטעם עוד לא איבד לגמרי את הרגישות האנושית שלו. אפשר רק לקוות שהוא לא קורא את הדברים מהספסל בלשכת התעסוקה בעיר מגוריו.
אם כבר מדברים על כותרות המהדורה בחדשות 14, שימו לב לדרך שבה מוסגר הפיגוע בתחנה המרכזית בחיפה: "תקרית קטלנית בחיפה: הרוג ו-8 פצועים באירוע דקירה בתחנת לב המפרץ". כי ידוע לכל ש"פיגוע" הוא מונח מותר רק כשערבי רוצח יהודי. כאשר מדובר בדרוזי שדוקר למוות אזרח ערבי, מיד מורד האירוע לדרגת "תקרית".
באופן די מפתיע, גם הערוץ שבתווך על השלט, 13, קצת פספס כשהפך את הידיעה מחיפה (אור הלר) לחשובה שבין חדשות היום. הקו הזה המשיך כאשר ליאור ורצלבסקי מציגה את אירועי היום בכנסת. הכיתוב מכריז "מהומה בכנסת" והווידיאו מתעד את תשובת נתניהו מעל הדוכן למבקריו. מה נאמר? בערוץ 14 לא היו עושים את זה טוב יותר. נכון שכמעט מיד אחר כך נפתחה המהדורה במונולוג נוקב של אודי סגל בדבר פרה קדושה שנשחטת מול עינינו, אבל המסגור הראשוני היה רשלני, במקרה הטוב.
מאחר שנדמה שהיום, אפילו במערכות החדשות, חיים העורכים עם עין אחת שפוזלת לעבר השיח ברשת, הרי שככל שצברו המראות מהכנסת תגובות זועמות, חלה גם החמרה בטון החדשותי. בכאן 11 למשל, גרסה הכותרת במהדורת הלילה הייתה "מופע אימים" - תחליטו אתם לבד אם מישהו הגזים שם או לא.
בחזרה אל העימות בין מיקי זוהר לרפי בן שטרית - עימות עקיף כמובן, השניים התראיינו לחוד. זוהר חש מאוכזב, ככל הנראה שהוא הוזמן להתראיין אודות הצורך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, אבל גם על נושא שהיה מאפשר לו מופע טוב לבייס, כמו הזכייה של "אין ארץ אחרת" באוסקר. זה כמעט שובר את זוהר: "לא הספקנו לדבר על החרפה שבסרט שזכה באוסקר", הוא מפטיר במחאה לעבר בן עמי.
האמת? דעתי אינה רחוקה מזו של השר מהליכוד. כלומר - את הסרט עצמו לא ראיתי ועל כן לא אביע עליו דעה, אבל מי שמתייחס לטבח 7 באוקטובר כלאחר יד וממקד את תשומת הלב ב"טיהור אתני" כביכול, הוא מגונה בעיני עוד לפני שנדרשים לתכני הסרט עצמם. אפשר ללכת עוד צעד לכיוון זוהר ולומר שאפילו ההשגות שלו על מדיניות התמיכה הנהוגה בישראל כלפי ז'אנרים שונים של תרבות, היא סופר-לגיטימית בעיני.
יחד עם זאת, כאשר רק בערב קודם לכן נחשפנו למראות הנוראיים ממצלמות האבטחה בכפר עזה, נדמה לי שהבעיה של ישראל אינה סרט שטופל עליה אשמה בטיהור אתני, אלא הטיהור האתני שביצעו רוצחי חמאס, במשמרת של הממשלה שבה חבר גם מיקי זוהר, זה שבגינו נדרשת ועדת חקירה, זו שאת הקמתה מנסה הממשלה לטרפד, מה שהוביל למחאת הורים שכולים בכנסת, חד גדיא, חד גדיא.
לכן, דווקא כששר התרבות בורח אל מחוזות הדמגוגיה, מהדהדים ביתר שאת דבריו של האב השכול, רפי בן שטרית (נזכיר, איש ליכוד): "לעם של גיבורים לא תהיה ממשלה של פחדנים", זעק מנהמת ליבו, וחתם: "לא יעזור לאף אחד כלום. אנחנו כמו חיות פצועות ואנחנו רק בתחילת הדרך".