עולם התרבות נפרד השנה מאחת מאבני היסוד הכי חשובות במוזיקה הישראלית - קורין אלאל. לרגל יום האישה שחל השבוע, הגיעה אלמנתה רותי אלאל לריאיון בתכנית "פלוסים" בערוץ וואלה+ בהגשת עידו גרינברג - כדי להוקיר על תרומתה של קורין אלאל לתרבות הישראלית כאייקון נשי חשוב.
בתשובה לשאלה איך הייתה קורין מגיבה לפרץ האהבה העצום מאז מותה, השיבה רותי: "אני חושבת שקורין הייתה עפה על זה, היא הייתה נדחפת לכל מופע מחווה שמתקיים עכשיו. היה בה משהו כל כך פשוט, תמים, כן ואמיתי, שכל פעם שהיא עמדה על במה היא אמרה את המילים שלה באמונה שלמה וזה פשוט היה נורא מורגש".
איך היית רוצה שיזכרו אותה? איך היית רוצה שימסגרו את זה?
"למסגר את קורין זה באמת מאוד קשה כי היא הייתה באמת זן נדיר וציפור משונה, אבל אם הייתי צריכה למסגר אותה, קורין כל הזמן רצתה שיהיה טוב ושאנשים יהיו שמחים, ושיהיה שלום, ושתהיה תקשורת. היא הלכה למכון גשר למנהיגות של הממשלה, כדי לנסות לחבר בין יהודים לדתיים".
אפשר לומר שהיה בה משהו ילדי?
"ברור, ברור. הילדה הפנימית שלה נשארה, וזה נורא יפה לראות, וגם כשהיינו מדברות היינו אומרות על אנשים, נגיד, 'הוא הרג את הילד הפנימי, אני לא מצליחה לתקשר איתו'".
קורין הייתה עבור הרבה נשים צעירות מקור להשראה. את נתקלת בזה הרבה?
"אני חושבת שאנשים שגדלו על השירים של קורין הושפעו מאד ביצירה שלהם. הם יכלו לומר באמת מה שהם רוצים להגיד".
מה עוד מתוכנן במסגרת ההנצחה שלה?
"יצא השבוע אלבום עם ביצועים מקסימים מההופעות האחרונות, שבהן קורין אירחה זמרים שגם חברים שלה. אני מניחה שזה יניב הופעות בלי קורין. בלי ספק רוחה שורה. יש עוד הרבה אירועי הנצחה וערבים לזכרה שיהיו, זה מאד מאד משמח אותי, כי זה היה משמח את קורין".
מה השיר של קורין הכי אהוב עליך?
"לפני שהכרתי את קורין השיר שלי היה 'לילה נופל על העיר', אני לא חושבת שכל כך מכירים אותו, אבל הייתי צעירה וזה היה השיר שלי".