"הרבה תקווה, הרבה העמדת פנים". זו התשובה שנתנה שרון קוניו ליונית לוי כשנשאלה איך היא מגדלת את שתי בנותיה בלי אביהן שנמצא עדיין בשבי חמאס. איזה אנשים הפקרנו שם בדרום. ישראל היפה. האמיתית. איזה אנשים אנחנו עדיין מפקירים שם.
השאלה של יונית הכילה את כל השאלות כולן. התשובה של שרון עטפה את כל המציאות כולה. השיח הזה הגיע דקה קצרה אחרי שבערוץ של יונית לוי הקרינו סרטון מוקלט של נאשם בפלילים שתקף בקולו את התקשורת הישראלית, וגם קצת את חמאס.
בשביל להשמיע את ההצהרה הפוליטית השקרית הזאת במהדורה המרכזית של חדשות 12 נאלצה יונית לקטוע את קוניו, שסיפרה על חוסר האונים של משפחות החטופים אל מול החזרה ללחימה. זה היה אוטומטי מאוד, ומיותר מאוד. את ההצהרה של נתניהו בשלב הזה אפשר להשאיר לערוצי התעמולה שלו, ואם בכל זאת רוצים להראות אפשר לערוך מהן החוצה את השקרים וההסתה. גם אם רוצים להראות את הקטע המלא, אפשר להראות באיחור של דקה בלי לקטוע ניצולת שבי באמצע משפט. את משפחות החטופים משתיקים מספיק בכנסת ישראל, לא צריך שיונית תצטרף למקהלת המשתיקים.
רק אתמול, במהלך אירוע הוקרה למשפחות משרתי המילואים, חוותה אילה מצגר את הניתוק הזה על בשרה. כלתו של החטוף יורם מצגר שנרצח בשבי חמאס, הגיעה למחות ולהביע את קולה מול נבחרי הציבור שחגגו את החזרה ללחימה. כשהטיחה בשר האוצר בצלאל סמוטריץ' כי הלחימה תקריב חטופים וחיילים, הוא הגיב בזעם: "שומעים אתכם יותר מדי, החוצה". הוא פנה לאנשי משמר הכנסת ושאל: "נשארה כאן כנסת מסודרת או שהכל זה אנרכיה?". זה המצב כרגע. משפחות שזועקות בשם החטופים שקולם לא נשמע הופכות לאנרכיסטיות תחת המשטר הנוכחי.
שרון קוניו אינה אנרכיסטית. היא לא ביקשה את אור הזרקורים, הוא נכפה עליה ביום שבו נחטפה לעזה יחד עם משפחתה. שנה וארבעה חודשים לאחר שהשתחררה מהשבי יחד עם שתי בנותיה הקטנות, שרון היא סמל לגבורה אנושית בלתי נתפסת. לא ברור מאיפה הקיבוצניקים המרגשים האלה מקבלים את הכוחות שלהם, ולמה נבחרי הציבור שלנו לא מצליחים להידבק בפרומיל מהכוח הזה.
רגע לפני שנקטעה על ידי סרטון מהונדס של פוליטיקאי ציני עם שיער סגול, שרון דיברה על החבר הכי טוב של בעלה - ירדן ביבס. במדינה עם מנהיגים שפויים, ירדן ביבס, אדם שאיבד את כל משפחתו, היה כרגע זוכה להתאחד עם האבל שלו, ולעבוד על השיקום הנפשי והפיזי שהוא כל כך זקוק לו. במדינה שלנו הוא נאלץ להמשיך ולהילחם למען שחרור חבריו.
ירדן פרסם באינסטגרם פוסט קורע לב בעקבות החזרה ללחימה. הוא סיפר שהחלטה החזירה אותו לעזה, "לרגעים בהם שמעתי הדי פיצוצים סביבי וחששתי לחיי". הוא הזכיר שאשתו וילדיו נחטפו בחיים ונרצחו בשבי והדגיש: "הלחץ הצבאי מסכן חטופים, הסכם מחזיר אותם הביתה. אני פוחד פחד מוות על החברים הכי טובים שלי, דוד ואריאל קוניו. אני איבדתי את שירי שלי ואת אריאל וכפיר, אבל דוד עוד יכול וחייב לחזור בחיים לשרון, אמה ויולי, ואריאל לזוגתו ארבל יהוד ולמשפחתו".
שרון סיפרה שירדן ודוד היו חברים מכיתה א'. מדינה שלמה צריכה לעמוד מאחורי הקריאה של לאחד בין ירדן לחברים שלו, זה המינימום שאנחנו חייבים לו. במקום, הפוליטיקה מחייבת להעביר תקציב, לרצות את הבייס, להמשיך את הכאוס שיוצר מסך העשן מאחורי פיטורי ראש השב"כ על רקע חקירת קטאר-גייט.
אז לא יונית, זה לא לגיטימי לקטוע את שרון קוניו כשהיא מדברת על החזרת כל 59 החטופים, עד החטוף האחרון. בתעצומות הנפש שלה היא לא מדברת רק על בעלה, אלא על כולם. ככה זה, קיבוצניקים מניר עוז, הם תמיד מסתכלים על הקהילה כולה ולא רק על עצמם. הגיע הזמן שנלמד מהם משהו. השיעור הראשון הוא קצת כבוד עצמי. אין סיבה לשדר בשידור חי הצהרה מוקלטת, שבמרכזה שקרים והסתה נגד התקשורת. כששרון קוניו מסבירה לילדות הקטנות שלה - שחוו 52 ימי שבי על בשרן - על המצב שמרחיק אותן מאבא שלהן היא משתמשת ב"הרבה תקווה, הרבה העמדת פנים". הצופים של חדשות 12 אינם ילדים קטנים. הגיע הזמן לספר להם את האמת - הממשלה החליטה לוותר על החטופים.