דני קושמרו מתעקש לא להבין עובדה פשוטה: הדיקטטורה כבר כאן

העיתונאי גיא פלג כינה את נתניהו "ארדואן קטן" באולפן שישי ויצר מהומה קטנה. מנחה הפאנל, דני קושמרו, ביקש להסתייג מהביטוי, ואף נזף בכתב המשפט של חדשות 12 בטענה שהניסוח הזה מקטין את טענתו. בפאנל שבו יושבים שמונה גברברים ומיכל פעילן אחת, אין ברירה אלא להסגביר לפעמים גם לגבר.

הקטע הפך לוויראלי ברשת דווקא בגלל המשך הוויכוח, בו פלג החל להתקוטט מילולית עם חבר הפאנל דדי שמחי, אותו הוא כינה בתואר המעליב ביותר שניתן לתת לאדם בישראל: "חבר כנסת". גם אם מתעלמים לרגע מכמה עצוב זה שהכינוי "חבר כנסת" הפך בישראל לקללה, חשוב להתעכב דווקא על הנזיפה של קושמרו, ולא על הריב עם האב השכול שלא הכחיש בקולו בתחילת החודש בריאיון ב-103FM שהוא מתכוון להיכנס לפוליטיקה.

קושמרו ביקש להסתייג מהכינוי "ארדואן הקטן" ואמר לפלג: "גיא, לא צריך את זה". אלא שאם שמים בצד נימוסין והליכות, גיא פלג עשה את תפקידו העיתונאי ופשוט תיווך לצופים את המציאות. אם כבר, הבעיה היחידה בדברים שלו היא שהוא הוסיף את המילה "קטן". מי שמבקש לרמוס את שלטון החוק הוא דיקטטור שמבקש להחיל בישראל דמוקרטיה פורמלית. כמו שהייתה בפולין, כמו שיש בהונגריה - וכן, כמו שיש בטורקיה. יש בין ארדואן לנתניהו הרבה הבדלים. לארדואן, למשל, יש שפם - אבל הגישה שלהם לדמוקרטיה, נכון להיום, זהה. אחד מהם מסוכן בהרבה לעתידה של מדינת ישראל. רמז: אין לו שפם.

רגע לפני שאתם רצים לטוקבקים כדי לקלל אותי או את גיא פלג, תעצרו בבקשה ותקראו את הפסקאות הבאות: רשויות המדינה כפופות לחוק. זה הבייסיק של כל דמוקרטיה. הלחם והחמאה. הגרסה החינמית באפסטור. בלי התשתית הזאת אי אפשר לנהל שלטון חוק בסיסי. אף אחד לא נמצא מעל החוק. לא נשיא, לא ראש ממשלה ולא הרב הראשי. אפילו עידן עמדי, האדם האהוב בישראל, יצטרך לשלם קנס אם יחנה בכחול לבן בלי לשים פנגו. הדין חל על כולם. זו עוצמתנו, זו גאוותנו.

למעט כת מסוכנת מסוימת שמשדרת בערוץ מסוים ובתחנת רדיו מסוימת, נדמה שאין עיתונאי רציני שיטען היום אחרת. זה כל כך בסיסי שמוזר לכתוב את זה בכלל - אבל כדאי לכתוב את זה שוב. חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה מחייבות את הרשות המבצעת. הממשלה אינה רשאית לבחור איזה חוק היא מסכימה למלא ואיזה לא. חוות הדעת של הייעוץ המשפטי משקפת את החוק, ולכן היא חלה על אזרחים כמו על רשויות המדינה. הגושפנקא המחייבת של הייעוץ המשפטי הוא חלק מהחוסן הלאומי של כל מדינה דמוקרטית.

תפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא תפקיד הנטוע עמוק בהיסטוריה של המדינה. כבר ב-1948, הגדיר שר המשפטים פנחס רוזן את סמכות חוות הדעת של היועץ כמכרעת: "חוות דעתו של היועץ המשפטי בענייני משפט וסמכויות הממשלה וכל משרדי הממשלה ומחלקותיה חייבים להקפיד ולנהוג לפי חוות דעת כאלה".

בפסיקה עדכנית מיוני 2024, הבהיר בית המשפט העליון את עמדתו באופן החד ביותר עד כה. אם לצטט את "הגשש החיוור", בג"ץ קבע שאנחנו צריכים להמשיך לעשות את מה שעשינו ב-48. עברו 76 שנה, אבל חשוב לזכור. בפסק הדין בעניין גיוס חרדים, נתן בג"ץ גיבוי מוחלט למעמד היועצת המשפטית לממשלה, וחסם באופן מפורש את ניסיונות הממשלה לעקוף אותה ולמנות יועצים משפטיים מטעמה.

באותה פסיקה קבע שופט העליון עוזי פוגלמן: "נחזור למושכלות ראשונים - היועצת המשפטית לממשלה היא הפרשנית המוסמכת של הדין כלפי הרשות המבצעת. כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת, פירושה את הדין משקף את המצב המשפטי - הקיים והמצוי - ופירושה זה מחייב את הרשות המבצעת. עמדה זו יצוקה בעשרות שנות פסיקותיו של בית משפט זה".

במילים אחרות: כשהממשלה מתעלמת מחוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה שלפיה אסור למנות את איתמר בן גביר לשר לביטחון לאומי (אפשר היה למנות אותו לכל תפקיד שר אחר) - הממשלה עוברת על החוק. כשהממשלה מתעלמת מחוות הדעת של היועצת המשפטית שאסור למי שנמצא תחת חקירת שב"כ למנות ראש שב"כ חדש - הממשלה עוברת על החוק. מדברים הרבה על הסכנה במשבר חוקתי או על מתי בדיוק הופכים לדיקטטורה - אז משום מה לא דיווחו על זה בכל מהדורות החדשות - אבל זה כבר קרה. השמש אותה שמש, הים אותו ים והטעם של החומוס לא משתנה כשהופכים לדיקטטורה, אבל זה קורה ממש כרגע. ברגע שהממשלה מתעלמת מהחוק בצורה כל כך מופגנת - הריח של הרחת לוקום עולה באף. הפכנו לטורקיה, רק בלי המחירים הנוחים בשוק.

ולכן קושמרו טעה בכך שבחר להסתייג מהדברים של פלג, שנאמרו ממקום של כאב - ובעיקר, של אמת. מי כמו קושמרו, שהפך לאבא של מדינה שלמה בשבעה באוקטובר, מבין כמה אחריות יש לתקשורת בתקופה הזאת. מי כמו קושמרו, שמנהל כבר 13 שנים את מדורת השבט של שישי בערב (תזכורת: קודמו בתפקיד הפך לראש ממשלה), יודע שעיתונאות אמיצה אינה עניין של נימוס, אלא של אחריות ציבורית. כשמנחה מנסה לרכך או לצנזר אמירות נוקבות, הוא לא מגן על שיח מכובד - הוא מטשטש את המציאות.

בימים אלה, כשעקרונות הדמוקרטיה שלנו בסכנה, אנחנו זקוקים ליותר גיא פלגים. יותר מתמיד ישראל משוועת לעיתונאים שיקראו לדברים בשמם, בלי קוד ובלי מסננים. פלג לא היסס להיות ישיר עוד יותר: "לאיזה עוד שפל מוסרי האיש הזה יגרור את ישראל? נתניהו מסוכן לישראל והוא וממשלתו האויבים המסוכנים ביותר לביטחונה של מדינת ישראל". אלמוג בוקר ניסה להזכיר שיש לישראל אויבים מסוכנים שנכנסו לקיבוצי הדרום ושחטו ילדים - והוא צודק כמובן - אלא שפלג לא חזר בו מדבריו. חמאס וחיזבאללה יכולים לפגוע נקודתית בישראל, אבל הם לא יכולים להביא לקריסת מוסדות המדינה כפי שממשלת נתניהו עושה כיום.

האמירות של פלג היו חריפות, שפת גופו הייתה תוקפנית - אבל מתוך ייאוש. לא של צד פוליטי מובס, אלא של אזרח שדואג לעתיד מדינתו. עיתונאי שמבין שהוא מוקף בקרנפים אינטרסנטים והוא נדחק לפינה כדי לחשוף את האמת בצורתה הגולמית ביותר. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, והדמוקרטיה הישראלית זקוקה לחיטוי דחוף, לא לנימוסים. הדיבור הישיר והברור של פלג אינו עניין של סגנון, אלא של מהות. כשהממשלה רומסת את שלטון החוק, אין זה הזמן להתנצל על טון הדיבור אלא להגביר את עוצמת הזעקה. כי אם העיתונות תשתוק או תדבר בלחישות מנומסות, מי בדיוק ישמיע את קולה של האמת?