אנחנו פוגשים את לי ממפיס קינג בכניסת האמנים בצ'רצ'יל ת'יאטר שבלונדון. ב"אנחנו" הכוונה היא למשלחת עיתונאים קטנה מישראל, וב"לי ממפיס קינג" (להלן קינג) הכוונה היא לאמן המחווה לאלביס פרסלי, שבאותו ערב בתחילת מרץ יופיע בפני מאות אנשים שיחזרו איתו אחורה בזמן אל ימיו הממגנטים של מלך הרוקנרול בלאס וגאס.
ההופעה שנראה בהמשך מרשימה ומושקעת. על הבמה עם הזמר יש שתי זמרות ליווי ושבעה נגנים, כולל שלושה על כלי נשיפה. קינג מתעל היטב את פרסלי ואת הכריזמה שלו. הביצועים המלוטשים וקול השירה לא רק נשמע כמו זה של אלביס, אלא גם מפגין מנעד מעורר התפעלות, כולל טיפוס לגבהים דרמטיים כשצריך. המופע מוקפד ומעביר רוח התקופה והסאונד, וככל שיושבים רחוק יותר מהבמה, כך אפשר לטעות לרגע ולחשוב שלפנינו ניצב הדבר האמיתי.
האשליה הזו מתפוגגת בקטעי הקישור שבין השירים, כאשר קינג פונה לקהל בקולו האמיתי, במבטאו הבריטי המקורי, אבל גם כאן ניכרות מעלותיו כפרפורמר. הוא מצחיק את הקהל עם שלל הערות מבדרות, מברך לשלום זוג שנכנס מספר דקות אחרי תחילת ההופעה ואז שואל מה הסיבה לאיחור, מרעיד את רגלו כמו אלביס ואז מנסה להשתלט עליה. הקהל אוכל מכף ידו, ובצדק.
גם הקהל הישראלי כבר זכה להתוודע לפרסונה הבימתית הסוחפת של קינג כאשר הופיע ב-2016 ברחבי ישראל. הוא עשה זאת לא פחות מארבע פעמים בארבע ערים. ההופעות בתל אביב, חיפה, ירושלים ובאר שבע היו מלאות, וב-15 במאי הקרוב הוא יגיע להאנגר 11 בנמל תל אביב בתקווה לשחזר את הקסם.
לכן הדיסוננס קצת מצחיק ביחס לפגישה המקדימה שלנו איתו. מי שאנחנו פוגשים באותו ערב לונדוני קר בתחילת מרץ הוא רוי אוונס, האדם שמאחורי השואו ומתחת לפאת אלביס. אוונס הוא גבר חביב ונאה, בעל חיוניות צעירה שלא נפגמת לנוכח השיער הלבן. כאשר יעטה את הפאה והפאייטים שעה אחרי כן, הוא יהפוך לדמות שונה בתכלית.
בביקור שלנו איתו בחדר ההלבשה, הוא מציג בפנינו את הלבוש שלו: החליפה הלבנה האיקונית של אלביס פרסלי משנות לאס וגאס, הכוללת גם חגורה שמשקלה כמעט חמישה קילוגרמים, וכמובן הפאה הבלתי נמנעת. אוונס מספר לנו שהיא נוצרה על ידי חברה שזו ההתמחות שלה - ליצור מחדש את התסרוקת של אלביס.
אני שואל אותו אם קרה שאנשים שהכירו את אלביס האמיתי ראו את ההופעה, אם קיבל מהם תגובות.
"כן", הוא משיב, "עשיתי תוכנית - נדמה לי שעשיתי תכנית עבור ה-BBC לפני כמה שנים - והיה שם מישהו בשם ג'ו אספוזיטו, שהיה המאבטח והחבר של אלביס. והוא באמת אהב את ההופעה, אז זה היה די מרגש. זה היה ב-2008, אני חושב.
אז מבחינתך זה היה רגע של לפני ואחרי?
כן.
וב-2016 היית בישראל. מה אתה זוכר על הקהל, על התגובות?
"לא ידעתי למה לצפות, אתה יודע. הדבר היחיד שאתה רואה על ישראל בטלוויזיה כאן, כמובן, זה דברים שליליים, אתה יודע. זה סוג הדברים שהחדשות אוהבות להציג. אז כשהגענו לשם - אוי, זה היה קסום. זה היה פשוט יפהפה. הכרנו את המקום האמיתי. טוב, היינו שם רק אולי ארבעה ימים, אבל ממש אהבנו את זה. מזג האוויר היה נהדר, האנשים היו נהדרים, האוכל היה טוב והברים היו נהדרים. כן, אני אוהב את זה".
איך היה הקהל בהופעות?
"מדהים. פשוט מדהים. לא ידעתי איך הם יגיבו - אם הם יבינו אותי, או את ההומור שלי, או מה שאני אומר. אבל לא - הם היו מדהימים. באמת, ממש נהדרים".
שאלה היפותטית: אם היית יכול לבחור תקופה אחת בקריירה של אלביס ולפגוש אותו - איזו תקופה זו הייתה?
"אני חושב שהייתי בוחר בתקופה ממש לפני שהוא התחיל להופיע שוב בלייב, ב-1970. זה היה ב-1969-1970, כשהקול שלו היה פשוט בלתי ייאמן. זו התקופה האהובה עליי. הייתי מת לראות אותו מופיע. הייתי ממש שמח לראות אותו מופיע".
עד שזה יקרה, אוונס/קינג הוא תחליף לא רע בכלל.
הכותב היה אורח של הפקת המופע בישראל.