לא פעם בביקורות על התכנית "ארץ נהדרת" עולה הטענה, הנכונה, לפיה קשה לייצר פארודיה על מציאות כל כך מטורללת. אי אפשר להקצין את מהדורות החדשות שלנו ולהפוך אותן לגרוטסקיות יותר ממה שהן כבר. דוגמה יפה לכך קיבלנו במהדורה המרכזית של חדשות 12 אמש, כשיונית לוי הציגה קטע של איתמר בן גביר, הכהניסט שהורשע בתמיכה בארגון טרור ובהסתה לגזענות (בין השאר), אומר במסיבת עיתונאים כי "שום גורם כהניסטי לא השתלט על משטרת ישראל, על שירות בתי הסוהר".
ת'כלס, מצחיק. יכולים לשבת 20 קומיקאים מוכשרים בחדר התסריטאים ולא להצליח לצאת עם סאטירה כל כך מבריקה. חובה לציין לטובה גם את רמת הביצוע הקומית המושלמת של הכהניסט המשפיע ביותר בתולדות ישראל (הרבה יותר ממאיר כהנא עצמו), שהשתלט על המשרד לביטחון לאומי בצורה כל כך טוטאלית עד כדי כך שהיה צריך להחליף את שמו.
"שום גורם כהניסטי לא השתלט על המשטרה", הוא אומר ברצינות שמזכירה קצת את ג'ון קליז בתפקיד באזיל בתכנית המופת "המלון של פולטי". כל כך רציני שכמעט אפשר להאמין לו. איזו מחוייבות לדאחקה! נזכרתי שהתארחתי בביתו של בן גביר, פחות מחודש לפני טבח ה-7 באוקטובר, וראיתי את תמונתו של כהנא תלויה בגאווה בסלון ביתו. הוא התעקש שהוא אוהב את כהנא בגלל הדברים הטובים שהוא עשה למען יהודי ברית המועצות, שזה אמין בערך כמו ילד בן 15 שמוצאים אצלו מתחת למזרן אוסף מגזיני פלייבוי והוא טוען שהוא אוסף אותם בגלל המאמרים.
אמרתי אז לבן גביר שאם הייתה לו תמונה של טיילור סוויפט בסלון, הייתי אומר שהוא "סוויפטי", אבל מכיוון שיש לו תמונה של מאיר כהנא בסלון, אין ברירה אלא לקרוא לו "כהניסט". אלא שאיכשהו הבדיחה הזאת עברה את עורכי המהדורה, ועברה את עמית סגל ועברה את ירון אברהם ועברה אפילו את יונית לוי - כולם ממשיכים להתייחס להזייה הזאת שמשטרת ישראל חזרה לידיו של עבריין מורשע, בניגוד לחוות הדעת המשפטית של היועצת המשפטית לממשלה.
הם יטענו שמדובר בממלכתיות, אלא שבשלב הזה, שהחנפנים שעוטפים את ראש הממשלה הופכים לעושי הן חסרי מחשבה עצמאית, אין באמת ממשלה בישראל. כל החלטה של נתניהו עוברת ללא התנגדות. כל מינוי עובר פה אחד, ואפילו ההחלטה על פיטוריו של ראש שב"כ שחוקר את אותו ראש ממשלה עוברת בלי אף שר שאפילו מטיל ספק בהחלטה. הייתי כותב שאני מופתע מהשר אבי דיכטר, ראש שב"כ בעצמו לשעבר, שנותן יד למעשה - אבל נדמה שכבר בשלב הזה דיכטר עצמו שכח שפעם הוא היה גיבור ישראל.
יונית לוי ועמית סגל מדברים ביניהם על החשיפה של האחרון על החקירה שערך שב"כ במשטרה בצורה די קז'ואלית. כאילו זה דבר נורמלי שהשירות החשאי מרגל אחרי מערכת האכיפה. והאמת היא שאפילו לא צריך חקירת שב"כ, מספיק לעקוב אחרי השינויים שבן גביר - זה עם התמונה של כהנא בסלון - עשה בשנתיים האחרונות בשדרת הפיקוד של המשטרה כדי לראות את רמת השליטה שלו בארגון. הדיווחים, המוכחשים, על כך שהשר ניסה לתקוף פיזית את ראש השב"כ כבר מתקבלים כמעט בפיהוק.
יונית לוי הרשימה מאוד בימי השידורים הארוכים בהם חזרו חטופות וחטופים הביתה מהשבי העזתי. ראינו אצלה פן אנושי שלא ראינו שנים, אך דווקא בימים סוערים אלה היא חוזרת לפוזיציה הקפואה שלה. בימי שגרה זו החלטה מקצועית נכונה, אבל כרגע זה נראה שהיא מדווחת באותו מבט קפוא על הפיכתה של ישראל לדיקטטורה כפי שהיא מתארת עקירת מצלמות מהירות מכבישים על ידי עבריינים שמפרסמים את עצמם בטיקטוק.
חדשות 12, כגוף החדשות הגדול והמשפיע במדינה, לא יכול להביט מהצד ולהסתכל על מסע ההסתה המטורף שמתחולל בימים האחרונים נגד שומרי הסף בישראל ולסקר את האירועים כאילו הם מתרחשים בנורווגיה. אם תפקיד העיתונות הוא לחתור למען האמת, אז לא מספיק להביט בשעון החול שהולך ואוזל לקראת הפיכתה של ישראל לדיקטטורה ולמשוך את הזמן עד הפסקת הפרסומות הבאה.
אין ציפייה מיונית לוי להיכנס לאולפן עם דגל וזמבורה, אבל אפשר לפחות להתאים את הטרימינולוגיה למציאות. למשל, במקום להגיד "השרים איתמר בן גביר ומירי רגב מלינים על נוהג לפיו פרקליט מטעם משרד המשפטים מלווה חקירות של אנשי ציבור", אפשר להגיד את האמת: "מירי רגב מנסה להשפיע על נושא שהיא נמצאת בניגוד עניינים לגביו, ולמעשה מפלילה את עצמה לכאורה בעבירה של הפרת אמונים, עבירה שלפי החוק דינה שלוש שנות מאסר בפועל".
ישנם כמה צדיקים בסדום. כולם דיברו על התקיפות שבה גיא פלג תיאר את מהלכי הממשלה ב"אולפן שישי", כמוהו גם רביב דרוקר ב"אזור מלחמה" שחדל מהשפה הממלכתית המזוייפת והדיווחים הצהובים מתוך ישיבות הממשלה שמשרתים את המתקפה המכוערת נגד שומרי הסף של כולנו. בתוך ערוץ מסחרי, בטח במצבו של ערוץ 13, זו החלטה אמיצה מאוד. דרוקר ויתר גם על השפה הממלכתית וקרא לרונן בר "לצפצף" על חברי הממשלה.
מונולוג הפתיחה של דרוקר הוקדש לרונן בר. תחת הכותרת "רונן - אל תירא", פנה דרוקר ישירות לראש השב"כ המפוטר ואמר לו: "נדמה שאתה לוקח ללב, אל תיקח! זאת תקלה היסטורית נוראית שמיקמו את חבורת הכלומניקים הזאת בעמדות השפעה. זה יתוקן והם יישלחו לפח הזבל של ההיסטוריה יחד עם הקרנפים הצבועים האלה במשטרה". יש לא מעט ווישפול ת'ינקינג במסקנה הזאת של דרוקר, אבל היא לפחות לא מנסה להציג "עסקים כרגיל" בזמן שהדמוקרטיה שלנו עומדת בשבוע הכי קריטי שלה מאז הקמת המדינה. דרוקר עשה בפתיח הלוחמני הזה שני דברים שנדיר לראות אצלנו בתקשורת: אמת בלי פילטרים - וגם הפחת תקווה שיכול להיות פה טוב יותר.
בקטנה
מעט מדי רגעי נחת יש לנו במדינה הזאת בתקופה האחרונה, ולכן שווה להתייחס לרגע יפה שהתרחש אתמול לקראת סוף תכנית "הפטריוטים", אז הזמין המגיש ינון מגל אנשים מהקהל לדבר אל המיקרופון. הטקס הקבוע הזה הוליד בעבר לא מעט רגעי מבוכה לערוץ, כולל קריאה מפורשת "להשמיד את החטופים", אבל הגיע אל הבמה אדם בכסא גלגלים, והגיש למגל מכתב. "ערב טוב, אני שמעון סוויסה, בן 56, ונולדתי עם שיתוק מוחין ואני מתקשה בדיבור", הקריא מגל מהדף. מתברר שסוויסה הוא משורר, ולפי המכתב הוא צופה "רק" 19 שעות ביום בערוץ 14, כי הוא חייב חמש שעות לנוח. המכתב שיבח את אנשי הערוץ, כשבהמשך הוא אף הצליח להביך את מגל כששאל למה הוא לא עובר לגלי ישראל. ערוץ 14 מפוצץ בשקרים וקונספירציות, אבל החיוך שעלה על הפרצוף של סוויסה היה אמיתי. זה היה רגע מתוק שהציב במרכז אחת התכניות הכי נצפות בישראל דמות שנדיר לראות על המסך. איך אומרים אצל הפטריוטים? שכוייח.