קומוניקקה

תוכנית הרדיו של שמוליק טיאר אמורה להיות משהו קיצוני. שמעתי אותה פעמיים במונית אבל אני לא בקטע – אנשים צעירים שמתקשרים לרדיו כדי לשפוך את צרותיהם בפומבי עושים לי עצוב. את טיאר יצא לי להכיר בנעורי בחיפה, איש נחמד. את "טיאר ברשת", הבכורה שלו בערוץ 2 אחרי תוכנית פטנטים סהרורית בערוץ 10, הוא מנחה בנימת רשת ג' שלא ניתן לטעות בה . הדבר, אגב, ייאמר לזכותו: טיאר הוא איש רדיו-פנאן קלאסי, וביכולתו להפוך כל אירוע זניח (כמו בחירה בין קליפ של מדונה לקליפ של קיילי מינו) לחגיגת סוף העונה.

הקונספט של הלייט-נייט האמורה הוא אינטראקטיבי – "טיאר ברשת" משודרת בשידור חי בחצות ונמשכת שעתיים, במהלכן מוזמנים צופיה הצעירים לשלוח הודעות SMS שירוצו בצד המסך במטרה ליצור דינמיקה של צ'אט. יש גם קליפים, ד"שים, אורחים מוזרים ושוב אותם האנשים שמתקשרים ושופכים את הלב. אתמול היה זה רוני-שם בדוי שמאוהב בידידה שלו ולא יודע אם להגיד לה את זה. הצופים הוזמנו לשלוח לתוכנית SMS שיעזור לו להחליט.

אם נשים בצד את שמוליק טיאר – שבעצם מנווט את כל ההתרחשויות האינטראקטיביות בתוכנית ולא ממש משמש כעוגן מרכזי – ונתעלם מהאורחים, הקליפים והמטלפנים הנואשים (אתמול היתה תוכנית ראשונה, סביר להניח שבהמשך התוכנית תגלוש לתחום הביזאר המוחלט. יהיו קטעים), הרי שהדבר החדשני ביותר ב"טיאר ברשת" הוא שזו התוכנית הראשונה בטלוויזיה הישראלית שמבוססת על תרבות ה-SMS, צורת התקשורת הפופולרית בקרב בני התשחורת וזו שתחליף בעתיד את הפלירטוט, שלא לומר את הדיבור.

כשניסיתי לשלוח SMS לתוכנית בזו הלשון: "דנה, חולה עליך הרבה, ניסו", פשוט לא הצלחתי, אפילו שעקבתי אחר ההוראות בתחתית המסך ואחרי שניסיתי לפחות שמונה פעמים. זאת אומרת שתרבות ה-SMS היא תרבות הנושאת קודים משלה וצריך להיות בקיא בשפתה ודקויותיה כדי להיות מסוגל לשלוט בדרך העברת המסרים הייחודית הזו. ה-SMS, מתוקף מגבלות המקום והזמן שלו, מכפיף את המשתמשים בו לצורת תקשורת מינימליסטית, פוטוריסטית (הבעת רגשות דרך אייקונים, יא חביבי), ספונטנית, ולפיכך די טיפשית.

מעניין לבדוק את הודעות ה-SMS שהופיעו ב"טיאר ברשת" כדי להבין לאן נושבת הרוח ומה דחוף לצעירים להקליד על מקשי הפלאפון שלהם. ובכן, מסתבר שלמרות שדרך ההתקשרות השתכללה והתמחשבה, הרי שהמסרים שמרו על סגנונם מתקופת השוש עטרי. הודעות כיבושין ומחמאות: "יוני, אני חולה עליך", "איילת, חולה עליך, דובי", "אופיר עוזרי המלך"; והודעות מיליטנטיות: "שי, הטבח הכי סקסי במחנה 80", "פלחוד חמישים, כבוד של מלכים", "מסייעת שמשון, נובמבר 9, כבוד", "רק מג"ב, ג'ני", "רק הסגולים יכולים, יאללה גבעתי", "עד מתי מרץ 02". אגב, אם האנשים שמופקדים על בטחון המדינה עסוקים באמצע הלילה בשליחת SMS לתוכנית של שמוליק טיאר, אז יש לנו בעיה לאומית קשה. אני מציע לכנס את ועדת חוץ וביטחון לאלתר. בפרס ה-SMS המשונה: "מישהו מכיר מסעדות כשרות בפראג? אבינועם, פ"ת".

אם "טיאר ברשת" תוכל לרכז אינטראקציה משמעותית של צעירים בעלי מכשירים סלולריים, הרי שאולי נוכל להבין, מניתוח מפולח של תוכן הודעות ה-SMS, את תחומי העניין של הנוער בישראל ואולי כך להבין גם לאן המדינה הזאת הולכת בשנים הקרובות. כאמור, לפי מיטב הבנתי, מצפייה בשורת ההודעות הרצה בתוכנית, החבר'ה מאוד אוהבים את החברות שלהם, אוהבים את גולני וחולים על מכבי תל אביב. ועם כאלה כמויות של אהבה, אנחנו בהחלט יכולים להיות אופטימיים.


* "טיאר ברשת" משודרת בערוץ 2 ביום שלישי ב-24:05