בוקר יום האסון, שהוא סופ"ש הזוגות חלק א', ושקד קם אל שחר חדש: שחר השיכור. הזדמנות טובה לשאול, האם אדם שמלווה נגמלים מסמים אמור לשתות ככה? הוא אמור לשתות בכלל? התהייה הבאה שלי הייתה האם למומחים לא נדלקו נורות אדומות בנושא הזה בשלב המיונים, ואז נזכרתי מי הם המומחים.
אכן, לא באתיקה מקצועית עסקינן - כי אם בחורבן לבבות. והלב של שקד אכן התחרבן הלילה, כי רוני החליטה לשתף אותו בקסקוסים שאמר עליו שחר השיכור בליל אמש. להזכירכם: שחר טען ששקד עסוק מדי בזוגות אחרים ולא בזוגיות של עצמו. בעיניי, הוא פשוט חשש מהסקרנות של שקד, על משקל זמר מוזיקה מזרחית אל מול מס הכנסה. עם כל ההתעניינות הזו, עוד עלולים לגלות שמתחת לנשיקה הסוערת שלו ושל איילה מסתתר המון כלום.
רוני מנסה לעודד את שקד שהשופט לא היה כשיר, מה שנכון, אבל זה לא הפריע לה להעביר את המסר. זרע הפורענות כבר נזרע, ולשקד יש סיבה טובה לפתח פראנויה. אכן, מכאן והלאה נצפה בו מעת לעת שולח מבטים רדופים לצדדים, מחכה לשעת כושר להתנקם ב"גזור", כפי שמכנה אותו רוני, מבלי לדעת כמה היא צודקת. שמישהו יגזור את כולם מהאירוע הזה.
מלבדם, נפרש לפנינו מונטאז' בוקר קצרצר, על מנת שנכיר את המשתתפים יותר משביקשנו: אסף מתבאס על הקפה כי אין נטול (הוא כבר בהריון?); שחר ואיילה במד"ס בוקר, פתרון מצוין לזוג בלי כימיה או תקשורת. גם בזמן האימון לא מתקשרים, אבל זה לפחות לא נראה חריג; מור מחבק את חיה מרצונו; יהודים טובים מניחים תפילין, פיצוי על ליל התרבות הרעה; אולה רודה באופיר, אופיר מלא הודיה; בר קמה כמו אחרי לילה של תורנות ופגיעת ראש, אבל היא מאושרת לגלות שדווקא בן הזוג שלה לא היה הדבר הכי גרוע בערב הזה.
מתיחויות מליל אמש שככו, אבל אחרות נרקמו במקומן, כמו המתח המיני בין ברק לנועם ובין אסף לעצמו. גם בין מור לחיה העניינים מתחממים, ולא במובן הרצוי. בדיוק יממה אחת לקחה לה לחזור למצב תלונות טורבו. באמת, רק היא יכולה לגרום למור להעריך מחדש את החופש בבית הדתי ממנו הגיע. על כוס הקפה החמישית לאותו בוקר, היא גוערת, "אל תאיץ בי". מור כבר לא ממש מצליח להסוות את התסכול בהומור, כשהוא מחזיר לה, "תני קצת שקט". מבחינתה זה הרגע הנכון לבקש ממנו שיכין לה את כוס הקפה הארבעים ושבע לבוקר זה, ושזו תחכה לה כשהיא יוצאת מהמקלחת. שם מחליט מור - במודע או שלא - לפצוח במרד נעורים.
"אתה לא דואג לאשתך, שתדע לך", היא לוקחת ממנו את מדבקת ההתנהגות הטובה. ומור: התעלמות, זמזומי "בוקר טוב", הכרזה על הליכה לשירותים. אפשר להעביר הרבה ביקורת על האמהיות של חיה, שלא כל כך מאפשרת לדינמיקה זוגית-מינית-רומנטית להיווצר, אבל האמת שמור משלים אותה מצוין בתגובות שלו. כי תגידו לי, ממי עוד אפשר להתעלם ככה אם לא מאמא? נורא ככל שזה ייראה מבחוץ, אולי זה אפילו בדיוק מה שהם מחפשים בקשר. איכס. מזל טוב.
גם מינדי מתחילה לאבד סבלנות - כלפי האנאליות של אסף, אם כי למען ההגינות, שניהם דאונרים מקצועיים. אפילו כשמינדי מגיעה אל הקצה שלה, זה קורה בווליום ואנרגיות מתחת לאפס. לאורך הפרק נראה אותה כמה פעמים מספרת שהיא לא יכולה יותר, וזה שוב ושוב יתבטא בשום דבר מעבר לאמירות עצמן.
אני מתחילה לחשוב שכצופים, אנחנו צריכים להתחיל לגבות מדמויות כאלה 400 ש"ח לשעה. דמויות לא-מתעמתות הן הרי זריקת מוות לריאליטי. מינדי בעצמה אומרת שהם בורחים מלהסתכל לקשיים שלהם בעיניים ושהיא סובלת בשקט, אבל מה איתנו, שנאלצים לסבול את הנמנום הזה מהבית? הרבה אנשים חושדים בה שהיא באה כדי לקדם את הסרט שלה, שאכן מפומפם בהפסקות הפרסומות, אבל אם הייתי רוצה לשווק סרט - הייתי עושה את זה באמצעות יצירת עלילה.
מהבחינה הזו, מוכרחים רגע להחמיא לשחר שלפחות סיפק קצת תוכן לאירוע. הבעיה היא שהאלכוהול אזל, וביום המחרת אף אחד לא לוקח את המושכות לידיים. במקום קסקוסים, התפתחויות והתנגשויות אנחנו מקבלים עוד מהקונדישן המדאיג כללית של חן, המעאפניות של אסף ומינדי והתלונות הרפיטטיביות של איזבל ואולה - כאילו זה ספיישל "סליחה על השאלה - חרדות חברתיות".
ההפקה מזהה שלוהט יותר מנשיקת האינוס העצמי בין שחר ואיילה לא יהיה פה, ואם כבר, עדיף להקפיא את כולם באמבטיית קרח. ככל הנראה ניסיון נואש של חתונמי להיראות עדכנית וצעירה, עם טרנד שאיבד רלוונטיות עוד בזמן שצולם. "יש הקשר (קשר?) מאוד גדול בין אמבטיית קרח למה שעברתם בשבועות האחרונים", מחרטט איש האמבטיות. בכל מסיבה צריך אחד כזה, שדוחק בכולם לפעילות אמנותית למרות שאתם ממש לא ילדים ועדיין לא זקנים מספיק כדי ליהנות מזה. אבל לאולה ואופיר כבר אין מה להפסיד, והם גואלים את הסובבים מהשתיקה המביכה, צועדים בראש אל עבר ההיפותרמיה. אולי הם רוצים לגאול את עצמם, אבל בשביל זה כבר לא תספיק אמבטיית קרח - דרוש קרחון ענק, וספינה נוסעת להיות עליה.
על פניו נראה שהם נהנים מתסמונת הקרחון המתקרב, והאיום הקיומי דוחף אותם זה לזרועות זו. אבל אחרי זוג, שניים, שלושה, שמבצעים בדיוק את אותה פרקטיקה עם אותם חילופי מילים יעני-מרגשות לפני הצלילה, ברור שהכל מבוים עד היסוד. ההתרגשות של אופיר, שוב, ממש לא מחוברת למציאות. האם היה להם רגע יפה? כן. האם כל רגע יפה, בהשוואה להתנקשות שאולה כמעט ביצעה בו בבוקר כי הזיז פסל של סוס פוני? "אני מודה על זה שאתה מאוד רגיש אופירי", מודה המרגשת, "למרות שזה לפעמים בא על חשבוני". אוווווווו.
"שקי, בלי ציניות, אנחנו עושים את זה ומתחברים", קובעת רוני, כי אין מחבר בין אנשים כמו החלטה כפויה. משום מה, לכולם נעשה חשוב נורא להתקלח בצוננין, אולי כי אפקט העדר, וחיה, שעד לפני רגע דחתה מכל וכל את הקונספט - נעלבת ממור, שנכנס בלעדיה, להשרייה ארוכה עם אסף.
לרגע תהיתי לעצמי האם הבנים האלה נהנים מדי מהזמן-ביחד הזה שלהם, אבל נראה שאסף שקוע כל כולו במינדי. שניהם נולדים מחדש במים הללו, ולאחר שהוטבלו הם חוזרים לבנות הזוג במוד המיטבי שלהם: מור חמוד, אסף חרמן. זה לא מעודד את חיה, שמתעלמת מכוונת בן זוגה להיכנס בשבילה (!) שוב (!) למי קרח (!!!) וממשיכה לנטור לו טינה על אירוע הנס קפה מורות, שייצג עבורה עולם ומלואו. כמו הנס-קפה, גם חיה נמשכת אל החום, אבל כמו איש האמבטיות, גם היא שולפת את הרגעים הצוננים שלה בזמן ובמקום הלא נכונים.
אפילו איזבל ונועם קופצים לאתגר. בין חיים למוות, מודה לו איזבל על השותפות לדרך. שניהם לא ממש רצו לעשות את זה ונגררו אחרי אולה ואופיר. באופן קצת עצוב, שני הזוגות מצאו נחמה מסוימת זה בזה, כשתי מראות לאותו מאזן כוחות מעוות. כמי שחווה התגלות אלוהית מהצלילה הזו, אופיר בטוח שהוא מגדל גם את ההצלחה של הזוג השני, אבל אין סיכוי שמישהו מהם ישרוד את 24 השעות הראשונות עם סיום התכנית. אופיר בטח ישלח לאולה הודעה ארוכה מאוד, היא תבקש ממנו להפסיק להשתמש במילים בפניה - ושלום על ישראל.
חן, אגב, אם תהיתם, עדיין בוכה. תגידו, חייבים לשדר הכל? מה עם לקט בכי קטן בסוף כל פרק, שישאיר לנו טעם של עוד? ברק מרים לה; הוא אוהב אותה למרות שהיא בכיינית, אבל לחן זה לא מספיק. בעיניי, למרות התדמית הצבאית שלו, ברק מפגין איפוק יוצא דופן. אנשים רוצים גם לדעת שהם יכולים לשחרר מבני הזוג שלהם באירועים חברתיים, ולא להיות צמודים אליהם עשרים וארבע שבע. אף אחד לא רוצה להיות מטפל סיעודי, חוץ מחיה.
היא בינתיים עולה סוף סוף על בגד הים הארור ונכנסת עם מור, עדיין חמוצה. היא לא מרפה מהחמיצות הזו זמן רב. כפי שאמר בתחילת הפרק, הוא באמת חייב קצת שקט. לדבריו, "הציפייה שלה שזה יקרה גורמת לה להתאכזב", אבל לא רק זה - הציפייה שלה מרחיקה אותו. בנקודה הזו אני מאמינה ורואה שלמור אכפת מחיה, היא באמת חשובה לו. יכול להיות שהוא גם היה נמשך, אם היה לו מקום להימשך. אי אפשר לרצות להתקרב למישהי כשהיא כבר נמצאת תמיד בטווח 0 ממך, ובטח לא כשהיא רושמת לך על כל טעות הערה בתיק האישי.
ודווקא בזוג שצפיתי לו יציבות בסופ"ש, מתחילים להיפער סדקים. רוני ממשיכה בקו כנות-או-נמות כלפי שקד, והפעם מעידה שהיא מבולבלת לגבי הקשר, דווקא מול זוג זר. אולי היא בסך הכל ניסתה לעודד את אולה ואופיר עם צרות של עשירים, ואולי היא פשוט מותשת ועצבנית בשלב הזה כמו כולם, כי אף אדם לא נועד לבלות בסביבת זרים ומצלמות יומיים ברצף - אבל התוצאה מקפיאת אשכים, ומזה שקד קיבל מספיק היום.
הפטפטנות של רוני היא שמובילה למשפט הבגידה המפורסם מהפרומו. שקד פגוע. היא באמת לא מספיק רגישה כלפיו, ראינו את זה עוד מירח הדבש. הוא צבר יותר מדי, וזה הזמן שלו לפרוק לפחות חלק - אז הוא סוגר חשבון עם שחר בג'קוזי, ושורף על הדרך את רוני. שתי ציפורים במכה. לזכותו של שחר יאמר שהוא לוקח אחריות יפה, ומתנצל. אבל זה נראה זניח עכשיו מבחינת שקד. בעצם הוא מחזיר לרוני, ואומר לה - תראי, גם אני יודע להיות פה גדול. מהלך חלקלק ויפה, עם זאת שווה לדבר על הדברים בכנות הפעם, לפני קליניקת הטרף של יעל.
החופשה מגיעה, תודה לאל, לקיצה. אך אבוי, סערה, חזיז ורעם: חן וברק מתעכבים לתמונה הקבוצתית. השערה פרועה - היא בוכה. משום מה, לשאר אכפת כאילו הם בונים על התמונה הזאת למסגור בכניסה לבית. ב"ב (ברק והבוכה) יוצאים סוף סוף מחדרם, מה קרה אין איש יודע, ובבקשה גם לא לספר לנו על זה בפרק הבא, זה נורא לא מעניין. סליחה, תודה, זה היה לנו קצת אינטנסיבי. נועם עדיין מחלק צ'ייסרים?