המילה "פייק" נכנסה לשימוש תדיר אצל פוליטיקאים ישראלים בשנת 2016. המועמד לנשיאות ארה"ב דאז החל להשתמש בביטוי "פייק ניוז" נגד ביקורת מבוססת, בעוד תומכיו הפיצו שקרים דרך אתרים מזויפים. ב-2018 הסביר סטיב באנון, היועץ האסטרטגי הבכיר של טראמפ, כי המטרה לא הייתה לפגוע ביריבים הפוליטים אלא בעיתונאים. "האופוזיציה האמיתית היא התקשורת", הסביר, "הדרך להתמודד איתם היא להציף את הזירה בחרא".
גם לבנימין נתניהו יש סטיב באנון משלו, קוראים לו נתן אשל. לפני הבחירות ב-2019 הוא הוקלט אומר ליועץ פוליטי אחר שהם עושים "קמפיין שנאה" והבהיר באותה שיחה כי "המחנה שלנו... מה מחמם אותו?... הם שונאים את התקשורת? הם שונאים הכול... השנאה הזאת היא מה שמאחד את המחנה שלנו".
נתניהו אינו טראמפ ומירי רגב אינה נתניהו. אבל כולם פוליטיקאים ציניים שדוגלים באותה שיטת תעמולה: להאשים את הצד השני בשקרים שהם בעצמם מפיצים. אלא שמירי רגב בכל זאת יוצאת מן הכלל לפחות בדבר אחד: היא שקרנית גרועה. את הריאיון שלה בתכנית "פגישה" עם רוני קובן היא פותחת עם שימוש מעולה במילה "פייק", בהתייחס לשאלה האם סגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף במילואים יאיר גולן, הציל חיים ב-7 באוקטובר. קובן המופתע החל לדקלם בפני רגב את שמות האנשים שחייבים את חייהם לגולן, ורגב החליטה להתוודות שהיא פשוט לא ידעה על כל זה.
זה יקרה עוד כמה פעמים במהלך הריאיון. מירי רגב פשוט רוצה שנאמין שהיא לא יודעת דברים שכל ישראלי עם טלפון חכם יודע. כך למשל, לא הייתה לה בעיה להגיד שאהרון ברק הוא אדם מסוכן שקורא למלחמת אחים. קובן שלף את הטלפון והקריא לה את תמלול הריאיון של ברק עם דנה ויס, בו שופט העליון לשעבר אומר את ההיפך הגמור, ואז שוב רגב לבשה פרצוף תמים. לא ידעתי. חשבתי שהשמש זורחת במערב ושוקעת במזרח, תודה שתיקנת. להבדיל, התחקיר ההוא של דרוקר? עם ההודעות והמסמכים מתוך משרד התחבורה וההקלטות הקוליות בקולה - פייק, כמובן.
היא שקרנית גרועה. בטח כיף לשחק איתה פוקר. כביכול אדם רהוט ובטוח בעצמו, אבל בכל פעם שהיא מתחילה לשקר היא מעלה את הטונים, ומתחילה לשבש מילים. כך קורה כשהיא "לא מבינה" מה הפריע לרוני קובן בסצנה המביכה שבה ביקשה מהעוזר שלה לצלם אותה עם ראש הממשלה בזמן ההצבעה על ביטול עילת הסבירות. בלי לשים לב היא חוזרת ואומרת כמה פעמים שההצבעה הייתה בכלל על פסקת ההתגברות. כך קורה בזמן המשחק של "אחראי" או "לא אחראי" שעושה לה קובן (לא ייאמן שאחרי אבישי בן חיים מישהו הסכים שוב ליפול למשחק דיכוטומי כזה עם קובן). אפשר ממש לראות את הקולות בראש של שרת התחבורה זועקים לה להגיד "ראש הממשלה אחראי אבל לא אשם" אבל המילים שלה היו מבולבלות, מביכות. צירוף המילים "תוריד את רבין" שנזרק שם על ידה הוא מועמד מוביל לפרס "היציאה הפרוידיאנית של השנה".
ברגעים המעטים בהם רגב דוברת אמת, אפשר לראות את זה בעיניים שלה. האהבה שלה למשפחה אמיתית. העלבון שלה מהרמיזות המכוערות של אלעזר שטרן על הדרך שבה התקדמה בצה"ל אמיתי. החרדה שהייתה לה בבוקר 7 באוקטובר כשגילתה שבתה מיכל הייתה במסיבת הנובה אמיתית. החרטה שלה על כך שלא שמרה על השם סיבוני אמיתית. הדמעות בעיניים תמיד מבצבצות שם, מסיטות את הציניות הפוליטית הצידה. דווקא במקרים האלה, היא מתגלה כדוברת רהוטה, שהייתה יכולה להיות מייצגת אמיתי של ציבור רחב.
ואולם, זו לא הסיבה שבגללה היא הגיעה לאולפן של רוני קובן. מירי רגב התיישבה מול קובן בתור מי שאחראית למשפט "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?". השרה רגב הגיעה לראות שהכול בשליטה. קובן הוא אחד המראיינים הטובים בישראל היום, ו"פגישה" שלו אכן הפכה למאסט-סי-טיוי מקומית. בכלל, רצועת הערב של "כאן 11" אתמול, שנמשכה עם הפרק האחרון בסדרת הדוקו על להקת "כוורת" היא עוד הוכחה לנחיצות של טלוויזיה ציבורית בישראל, שמייצרת תכנים איכותיים שאי אפשר למצוא בערוצים המסחריים.
מירי רגב לא הגיעה לאולפן "פגישה" כדי לנהל שיחה רצינית על מדיניות המשרד שלה. קובן אמנם התלונן על הפקקים ורגב הבטיחה לדבר עליהם, אך הנושא נעלם - בין אם בגלל זמן או עריכה. ממילא, שקריה האוטומטיים על מצב התחבורה לא מעניינים, גם לא אותה. רגב הגיעה לאולפן מסיבה אחת - לסנגר על הממשלה והעומד בראשה.
נתן אשל שהוזכר כבר קודם מגלם כאן תפקיד מרכזי. באותן הקלטות מ-2019 ניתן היה לשמוע את יד ימינו של נתניהו מחמיא למירי רגב על עבודתה, אך ממהר להסתייג: "זה שהיא בהמה בכלל, עזוב... היא מלהיבה את הקהל כמו זה בכדורגל שעושה לקהל עם הידיים". מירי רגב היא אישה מזרחית גאה, אבל היא בלעה גם את הצפרדע הזאת למען ביבי.
זה כלום לעומת הדרך שהיא ממשיכה להתחנף ולהגן עליו אחרי ה-7 באוקטובר. כמה חשוב היה לה שלא יהיה שום סינק שלה אומרת שראש הממשלה אחראי לטבח. אם מישהו היה צריך הוכחה שהתחקיר של דרוקר - זה שטוען שהיא משקיעה את רוב זמנה בפוליטיקה ויחסי ציבור - מדויק, היה צריך לראות רק את שתי הדקות האלה בהן אפשר לראות את גלגלי השיניים במוחה של רגב מסתובבים במהירות כשהיא מנסה להבין איך היא יוצאת טוב מהשאלות של קובן בנושא.
לא הייתה לה בעיה להגיד שאילן שילוח ושקמה ברסלר אחראים לשבעה באוקטובר; לא הייתה לה בעיה להגיד שיאיר גולן לא הציל חיי אדם בשבעה באוקטובר; לא הייתה לה בעיה להגיד שאהרון ברק קורא למלחמת אזרחים; אבל בנימין נתניהו? פתאום היא נזכרה שאולי בעצם גם דניאל הגרי ויצחק רבין אחראים - ככה זה, אם כולם אחראים אז אף אחד לא אחראי, ואז בטח אף אחד לא צריך לשלם מחיר.
לרגע אפשר היה להיזכר בריאיון המפורסם שלה לעמית סגל וחנוך דאום, בו טענה שלא קרה לרבין כלום, ולא הרגו אותו בתקשורת כפי שהורגים אותה. כשהיא מסתבכת עם השקרים של עצמה היא יוצאת בעיקר פתטית. אפשר היה כמעט לרחם עליה. בשביל זה היא הלכה לחיים הציבוריים? על זה היא חלמה בשכונת הרכבת בקרית גת בילדותה, שהיא תגדל ותוכל ללקק את התחת של משפחה אשכנזית עשירה מקיסריה? אפשר היה להגיד שהיא משלמת את המחיר הזה בשביל לקדם דברים אחרים, אבל על מה חתומה מירי רגב חוץ מטקסים גרועים בהר הרצל? ההיסטוריה תזכור אותה בתור שרה גרועה שבקושי התעסקה בענייני משרדה, התעקשה כמו שאר חבריה לא לקחת אחריות על האסון הגדול ביותר שנחת על המדינה ולקחה חלק פעיל במהפכה בדמוקרטיה הישראלית.
כל זה מתגמד כמובן מול הציניות והצביעות שלה בנושא החטופים. בשלב הזה אי אפשר לקבל יותר טענה מצד חברי הממשלה שאכפת להם מחיי החטופים בזמן שהם חוזרים על המנטרה לפיה "רק לחץ צבאי יחזיר את החטופים". זה משפט ששורדי השבי עצמם מבהירים כמה הוא רחוק מהמציאות, כאשר למעשה לחץ צבאי רק גורם להרעבה והתעללות בחטופים, שמצבם ממילא רע.
זה, ולא הגימיק החמוד עם הקופסאות, היה החלק החשוב ביותר בריאיון, וגם החלק בו רוני קובן הציג את יכולות העל שלו כמראיין. רגב הגיעה עם התשובות הקבועות מדף המסרים של הממשלה בנושא החטופים, אבל קובן סירב להרפות. רגב אמרה בתקיפות: "אנחנו נחזיר את החטופים", וקובן התעקש להגיד לה בפרצוף, כמו לכל הצופים, כולל משפחות החטופים: "אין דבר כזה", ואז הוסיף, "הם ימותו. אח של דני [אלגרט] כבר מת ברעב. אחרים ימותו".
קובן ביקש מרגב רגע של כנות, ואף הוסיף שהוא מאמין שנושא החטופים הוא בליבה, אבל קיבל עוד אוסף של סיסמאות. העיניים שלה הפעם אמרו הכול: היא מבלפת. אין לה שום קלפים ביד. היא כאן נטו כדי לסנגר על ראש ממשלה נאשם בפלילים. היא תסנגר עליו גם בנושא קטאר-גייט, ותסנגר עליו גם על כך שלא הגיע לניר עוז (כי זה יפגע בביטחון המדינה, לא פחות!) ותסנגר אפילו על ההחלטה לעשות הרבה קלוז-אפים על "הגברת" בטקס המשואות.
ושוב, אפשר היה לרחם עליה אם הייתה טורחת לאזן את אסופת השקרים עם קצת אמת. אלא שאז מגיעה ההיתממות המי-יודע-כמה שלה לפיה היא לא יודעת שירדן ביבס ואלי שרעבי פתחו גיוס המונים כדי להתקיים. "אני שומעת על זה דרך אגב פעם ראשונה ואני אעביר את המסר", היא אומרת לקובן ולא ברור למי המסר יעבור. רק השבוע היא הצביעה בעד התקציב הגבוה אי פעם שביסס במיליארדים את ההשתמטות מצה"ל וחרט בספר החוקים את הניתוק של הממשלה מהציבור הקורס בישראל. אבל אל דאגה, היא תעביר את המסר. סך הכול בנאדם טוב מירי רגב, אשת צדקה וחסד, חבל שהיא לא חלק מהממשלה ומהקבינט הביטחוני, אלא רק "מעבירה מסרים" אליה.
בשורה התחתונה: בעולם שבו פוליטיקאים כמו רגב צועקים "פייק" על כל אמת לא נוחה ומציפים את הזירה בחרא, מזל שיש ערוץ כמו כאן 11 ועיתונאים כמו רוני קובן. במשך שעה, קובן ניקה את הזירה מהחרא: הקריא ציטוטים מדויקים, הציג עובדות, התעקש על תשובות. כשרגב בילפה, הוא חשף זאת בלי להתנצל. בנוף התקשורתי הישראלי, שבו רבים מדי נכנעים לנרטיב הממשלתי או פשוט מתייאשים מלהילחם בו, "פגישה" מוכיחה שעדיין יש ערך לעיתונות אמיתית - ושהתאגיד שווה הרבה דווקא כי הממשלה (עדיין) לא שולטת בו. כפיים.