"לוכד החלומות" הוא הסרט הכי קרייזו של הזמן האחרון. בהגדרתו הוא לא בי מובי - סרטי בי לא עולים 68 מיליון דולר, וגם לא מביים אותם לורנס קסדן ("כחום הגוף", "גרנד קניון", "החברים של אלכס"). אבל הוא מרשה לעצמו להתפרע כאילו אין מחר. ההתחלה מזכירה פרק אקראי, עשוי היטב ורציני להחריד של "תיקים באפלה". ארבעה חברים שניחנו ביכולת טלפתית וכישורים משונים נוספים מנסים לנהל חיים רגילים. הראשון הוא פסיכולוג, השני מרצה באוניברסיטה, השלישי מוכר מכוניות והרביעי לא ברור מה הוא עושה. הארבעה מארגנים מפגש בבקתה ביער מושלג במיין. אז מתכבד הסרט בהבלחה מוצלחת לכיוון הסוריאליסטי (סצינות הארכיון), ומשם הוא מתחיל להשתגע. ככל שתדעו פחות ממה שקורה בהמשך - כך ייטב.
הכמעט קונצנזוס ש"לוכד החלומות" הוא חרא של דבר הוא די מקיף. חבל. הוא מספק חוויה הרבה יותר קולנועית מסרטים הרבה יותר נחשבים. הוא מצליח להשאיר את הצופה חסר אונים, לאחר שכבר בהתחלה הובהר שאין סיכוי לצפות את ההתרחשות הבאה. זאת מכיוון שהיא לא עומדת לנבוע משום דבר שראינו קודם ואינה מחויבת להיגיון או לז'אנר. הסרט משנה כיוון, זווית וסגנון כל כך הרבה פעמים, שכבר נכנעים ומפסיקים לשאול "מה לעזאזל קורה פה?" וממש מתחילים ליהנות מהטירוף המשתולל מול העיניים.
הסרט הוא חגיגה של מחוות ואזכורים לסרטים. החל ב"נוסע השמיני", "סיינס" ו"מלחמת הכוכבים" (קסדן, אגב, השתתף בכתיבת "האימפריה מכה שנית" ו"שובו של הג'די"), דרך "אני והחבר'ה" וכלה ב"סאותפארק". ההרגשה ששמו איזה חמישים סרטים בבלנדר והגישו לנו את המחית קיימת, אבל באופן משונה המחית הזו מאוד אפקטיבית. העירנות והציפיה ש"לוכד החלומות" מצליח לעורר ולשמר היא מרשימה ביותר. וגם הגבות השעירות שעשו למורגן פרימן מאוד מצחיקות.
לא ייאמן כמה סרטים עשו לפי ספרים של סטיבן קינג. "הניצוץ", "בית קברות לחיות", "מכסח הדשא", "הנרדף", "אני והחבר'ה", "גרין מייל", "מיזרי". ויש עוד עשרות. ומיני סדרות, וסרטים קצרים ופרקים מתוכניות טלוויזיה. הפילמוגרפיה שלו ארוכה בהרבה משל מרבית הקולנוענים במשרה מלאה.
יש עוד עניין שדורש דיון, שהיה בטריילר, אז זה לא ממש נקרא ספוילר, והוא ההכרזה של קולנול קורטיס (פרימן) ש"אלו אמריקאים. הרעיון לטבוח אמריקאים ממש עושה לי בחילה", שהיא די נוקבת. ממנה עולה כמובן השאלה את מי טבחו כבר קודם. התשובה, אני מניחה, נתונה לפרשנות.
ולעניין סרט האנימטריקס:
"הטיסה האחרונה של אוסייריס", סרט האנימטריקס הכלול במחיר הכרטיס ל"לוכד החלומות", הוא טיזר חמוד. כבורג במערכת המסחרה הבלתי נשלטת של ה"מטריקס" המתחילה לאיים אפילו על זו של אווריל לאבין ודומיה, הוא בלתי נמנע. המעריצים הרבים והנלהבים יכולים ליהנות ולהתרגש מהצפיה, וגם מי שלראות דמויות אנימציה תלת מימדיות בחוטיני עושה לו את זה לא יתלונן.
בפני עצמו, "אוסייריס" לא ממש מעניין. תובנות חדשות על עולם המטריקס לא קיבלנו ממנו, וזה בעצם מה שהוא ושבעת חבריו לסדרת האנימטריקס אמורים לספק. תחת שרביטם של האחים וושאובסקי נוצרו שמונה סרטוני אנימציה שונים (שאחד מהם מחולק לשני חלקים) האמורים להשכיל אותנו בכל הנוגע למטריקס שהיה, אבל בעיקר לשני המטריקסים הבאים. את הסרטונים יצרו כמה חברות אנימציה ולכן הם מגוונים סגנונית. את "אוסייריס" יצרה החברה של "פיינל פנטזי". כמה מהסרטונים אפשר כבר לראות באתר של המטריקס. אם אתם בעניין.