טיפול קבוצתי חיכה לנו הפרק, והסקרנות רבה. בעיני רוחי כבר ראיתי את משחק חוטי הצמר הקבוצתי שיעל שלפה באחת העונות במהלך סופ"ש הזוגות כדי לקדם עלילה ולשסות בן זוג ברעהו. אפצ'י מלכותי של גלעד מבשר על סערה מתקרבת, אבל דווקא הפרק החליטה חתונמי ללכת על הקו הסטרילי-מקצועי, עם קבוצות מחולקות מגדרית וסביבה מכילה ותומכת. טפי.
אם כן, במקום טרללת גידופים והטחות אשמה קיבלנו משהו בין "ראיון מיוחד" ל"סליחה על השאלה", רק שהמשתתפים בוגרים וכשירים מכדי שנוקסם מהם וגם אין שאלות בפינו. הכל די ברור בשלב הזה. מצד שני, ייאמר לזכות ההפקה, כל משתתף ומשתתפת בחתונמי זקוקים לקבוצת תמיכה. ראו צורך, נתנו מענה.
בהתאם למצב המורל, פותחים בשבע דקות דומיה. שקד הבטיח לעצמו שלא ידבר ראשון, אך לדאבונו אומר את זה בקול רם, מה שמוביל מהר מאוד לשטף של תחושות וחששות. גם הוא וגם אסף מבטאים פחד לצאת מהמסגרת המגוננת, אפילו שאין להם בפורמט רותם סלע שתסוכך עליהם מפני העולם החיצון.
רוחות של בלבול נושבות גם בקבוצת הנשים, בעיקר אצל מינדי וחן - שתיהן שודכו לגברים אשר ניחנו בוורבליות רגשית של מאוורר שולחני. כפועל יוצא מזה, חן מרגישה לא מספיק אהובה ולא מספיק רצויה על ידי ברק, שלומר "אוהב" לבת זוג זה כנראה באמת גדול עליו. עולה השאלה, איך אדם שפשוט "לא מסוגל" לנתינה הרגשית המינימלית הזו, מרגיש בנוח לדרוש שפשוט "יקבלו אותו ככה". איכשהו, רוני שצפתה מהצד בצמד הזה הצליחה לקנא.
אבל חכו עם עלילה - יש לנו עוד שפע של זמן לשמוע אנשים מספרים איך הם מרגישים. אור למשל, חיפש זמן רב מישהי לפנק ולצטט לה את טונה, והנה מצא את בר, אישה שמקבלת זאת בהכנעה. מהצד נראה גם שהיא נמשכת אליו בטירוף, ובכל זאת, לפי מה שהוא אומר, היא עדיין רגשית לא נמצאת "שם". והוא כן. בעיה. האם יש לאור סיכוי להוות לה גם נירוונה וגם ג'ננה?
מה שכן בולט - ואפילו ברק שם לב - אור ממש עבר "תהליך". תהליך של רגיעה, של השלת מסיכות ומגננות. התפתחות אישית אמיתית, ולא בסגנון הפודקאסטים שהוא בטוח מקשיב להם במכנסי הריצה של חמש בבוקר. כמו שיעל אומרת, הוא באמת רכש כאן כלים חדשים לזוגיות, ולשם שינוי כאלה שלא מגיעים באפליקציות לניהול זמן.
בהפסקת הפרסומות מלווה אותנו חידה: מה עובר על מינדי? תשובה: למי אכפת? בחיי שיותר מעניין כבר לצפות ביפתי אביב מנחש מי הרוצח בתכנית החדשה של אסי ורותם, שמנסים למכור לנו את משחק "הרוצח" כפורמט מהפכני. הבעיות בחתונמי העונה כל כך מנומנמות. לדוגמה: רוני מרגישה שהתאהבה בשקד והכל מושלם, אבל עוד לא התאהבה מספיק ותוהה מתי היא תתאהב לגמרי. בשורה התחתונה היא לא בטוחה ששקד כל כך בעניין שלה, אבל אלוהים, כמה זמן לוקח להגיע לשורה התחתונה הזאת. אני מניחה שהיא חווה קושי אמיתי, אבל משהו בצורת הדיבור שלה, בצליל המתלונן והעייף הזה, גורם לה להישמע כמו סטודנטית משועממת למדעי המדינה שמצביעה כדי לשמוע את עצמה מדברת.
ועוד בפינתנו "משתתפות חתונמי שמגיעה להן קלינאית תקשורת" - אולה, שסוף סוף אומרת קבל עם וקבוצה: היא לא מרגישה תשוקה בקשר. היא כן רוצה ילדים, והיא בת 33. זה מסביר לנו עוד קצת למה היא התעקשה כל כך להישאר שם, מלבד הלחץ החברתי "לתת צ'אנס" ולהגיד תודה לדודה על המתנה המדכאת בדמות שידוך.
הזוגות חוזרים איש איש למשכנו, כולם קצת מעורערים יותר, כפי שרק אירוע חברתי ב"חתונמי" יודע לעשות. אור פורגן במפגש מעל ומעבר, ובכל זאת חוזר עם ערימות של ביקורת עצמית. הוא חולק אותה עם בר כדי לגלות שגם אם אתה קשה עם עצמך - תמיד אפשר להיות קשה יותר.
רוני מעסיקה את שקד בשאלה למה הם לא מדברים על רגש - בניגוד לחן וברק, שממש מופלאים בזה, כן? בקיצור, היא שואלת, האם היעדר השיח על רגש מעיד על היעדרו של הרגש עצמו. שקד לא פראייר, וגם היא לא. שניהם זהירים נורא, ולא מוכנים לקחת ראשונים את הצעד קדימה. מעניין מה יצא ממשחק השח המפוחד הזה. מה שבטוח - לא סצנה לפרומו.
גם מינדי ואסף פונים בסמטת הלרלורים. מינדי חולקת, בטון שרק כלבים שומעים, שהיא מרגישה כי מאז סופ"ש הזוגות עבר הקשר שלהם טלטלה. "אתמול", היא משווה ומעלה לעצמה, "רציתי לברוח". "סבבה, אבל לא ברחת", מסכם אסף. סגור אחי. תגידו, זו רק אני או שהם עוד רגע נרדמים תוך כדי שהם מדברים? מינדי חשבה לרגע להתניע קצת דרמה, אבל גם הפעם, זה יכול לחכות למחר.
לאופיר, חבר מכוכב אחר, היה "מפתיע". "ואיך היה לך?", הוא מגשש אצל אולה. מכיוונה עולה דממת עולמים, ואחריה תשובה מעורפלת יותר מפרשיית איש השב"כ. די בקריאת שטח בסיסית כדי להבין שהיא רוצה להתחפף מכאן, אבל קריאת שטח בסיסית איננה התחום של אופיר. בסוף עידוד ארוך מסוג "מקסימום נצא עם שיעור לחיים", הוא שואל "האם זה לא יכול לצלוח". אוי, אופירי. דחייה היא ללא ספק השיעור שהוא פחות מעוניין לקבל.
יש אנשים שהשליליות שלהם תהרוג אותם, אבל אופיר מגלה לנו שגם בחיוביות אפשר להפריז. הוא מדמיין מגע קסם ביניהם שבאמת, אבל באמת, אף פעם לא היה שם. אחרי המפגש הזה, אולה לא מסוגלת עוד לחבק את הפנטזיות שלו, גם לא מהצד וממרחק מקל סלפי, כמו שהיא אוהבת. היא מבינה שהגיע הזמן לעשות את השי חי, אבל גם כשהאמת מוטחת לו בפנים, הוא יחפש מאחוריה ומצדדיה. אם צריך, הוא יסדר את אותיות המשפטים של אולה מחדש כדי לקבל את התשובות שביקש.
אחרי הפרסומות, כך מכינים אותנו: ברק כועס. שוקינג. זה בסך הכל הרגש השני שלו, אחרי "בסדר". הסיפור הוא כזה: חן חזרה הביתה עם תובנות חותכות. לתחושתה, היא לא מקבלת מברק את מה שהייתה רוצה ובטח לו את מה שהיא נותנת לו. ברק באמת מתפקד נפלא ברגעי משבר, אבל היא לא יכולה להתעלף בשבילו כל יומיים, ומעוניינת לחוש בחומו גם כשהיא במצב מאונך.
ליעל היא מגלה שאמרה לו, "אין שנייה ביום שאני לא חושבת עליך", ואם באמת אמרה את זה - איזו אכזבה לקבל בחזרה מבט של אימוג'י קו-ישר. ברק בינתיים דווקא נפתח רגשית - אבל ביחס לטרגדיה שלא קשורה אליה. חן צברה בינתיים כל כך הרבה מטענים שהיא לא מתרגשת מדמעות המיועדות לאיש אחר, בסיפור עצוב ככל שיהיה. משם והלאה, שניהם טועים.
ברק מצפה שיעמלו קשה כדי לקלף אותו ויתעניינו בו, בזמן שהוא מרחיק מעליו ניסיונות התעניינות. נראה לי שחן ויתרה על המקרה הסוציאלי הזה. זה מתיש. יש בחורות שאולי היו לוקחות את ברק בשמחה תחת חסותן, רק שלא יפריע לקוצים שלו לשרוט את רגליהן - וזכותה של חן לא להסכים לזה. עם זאת, היא בחרה זמן לא רגיש, בלשון המעטה, להיעמד על הרגליים האחוריות.
לפי השקפתו של ברק, חן "דורסת אותו". אני לא רואה את זה. בכל מקרה הוא כועס מאוד, וכנראה מרשה לעצמו לכעוס כל כך הרבה כי בעיניו כעס לא נחשב רגש, כמובן. הוא צודק שחן הייתה מרוכזת בעצמה מדי מול האירוע הטרגי של המתאמן, מצד שני, כמו שיעל אומרת - מפחיד לנסות לקלף את ברק. ההערה של יעל מביאה איתה ציפייה לשינוי, אבל ברק לא רוצה יותר להשתנות. מספיק כבר שהכיר בכך שיש לו משאבת דם בבית החזה, ומכאן - שיקבלו אותו ככה.
הבעיה היא שככה זוגיות פשוט לא עובדת. אתה לא יכול להתבצר באישיות העקומה שלך, ובטח לא לצפות באותו הזמן מהצד השני לשינוי מוחלט, לפי מידותיך. גם אם תשלב ידיים ממש חזק ותגיד בקול סמכותי "אני לא מקבל ריבים פעם בשבוע", ריבים ימשיכו לקרות כמו ששמש תמשיך לזרוח וחן תמשיך לבכות. הפרקטיקות שעובדות על בני נוער מבולבלים בקורס מכות - לא עובדות בזוגיות.
האמת הזו מתחילה לחלחל אל ברק, שלבסוף אומר לחן, "אמרתי לך שאני מרגיש פיזית", בטון של גובה בריבית. יעל: "וואו, ראית את זה? הרגשת?". בחיי. שמס הכנסה יעשו לי הנחות כמו שיעל עושה לברק. הם מסיימים בחיבוק של שני אנשים שבהחלט מרגישים הרבה מאוד זה לזה, אבל יצטרכו להמשיך לעבוד קשה כדי לנהל זוגיות טובה, או סבירה, או כלשהי.
בפרק הבא: מעמד ההחלטות מגיע, ועמו גל AI מביך ששוטף את האולפן.
הימוריי להלן:
יגידו "כן" ויישארו זמן יפה: בר ואור, שקד ורוני, מינדי ואסף.
יגידו "לא": אולה ואופיר (היא תגיד לא, הוא ישאל למה).
יגידו "כן" ויפרדו תוך שבועיים גג: חן וברק.
עכשיו תורכם.