זה זמן קסם זה?

היינו באיזה חור בסיני, ניגנו לשלוש תיירות פולניות אביב גפן, כששלוש נערות ישראליות ששמעו את הצלילים בעברית הגיעו וביקשו שניתן קצת יזהר אשדות. חפירה קצרה לתוך רפרטואר הקאוורים גילתה שבדיוק אזל. אבו עוד הצליח להוציא בערך את "צילו של יום קיץ", אבל הניסיון היה עקר. מה שכן, מאותו רגע גובשה לנו חבורה של פולניות מצד אחד, וישראליות מצד שני, שהמשיכו עמנו לאורך הטיול והימים הבאים. היה כיף. זה אולי הדבר הכי אישי שאני יכול להגיד על יזהר אשדות.

די מרגיש לי שאני והוא לא רואים באותה עין, אבל מבחינתי אשדות הוא קודם כל רב-מפיק מוזיקלי ושף מיקסים. מעבר לכך, אין ספק שהקריירה שלו עתירת זכויות. הוא הרי הקים את תיסלם, כמו גם את אתר האינטרנט המוצהר הראשון למוזיקאי ישראלי. כעת אשדות, מחלוצי הרשת המקומית של הימים הלא צפופים ההם, יוצא יחד עם אנ.אמ.סי בהשקת אלבום חדש אותו ניתן לרכוש (או להוריד) רק דרך הרשת.

מרגש זה לא, הקונספט הזה. כלומר, הדיבורים הסתומים על "אלבום האינטרנט הראשון בישראל!" נספגים בצורה מעט מוזרה, כי בסופו של דבר המיזם הזה לא בדיוק מותיר פיות פעורים. נדמה לי גם שהוא לא הכי רווחי. ואם זה בא רק לשם שמיים, או בשביל לקרב את האנשים לעתיד ולריגוש שבמדיום החדש, הרי שהוא קצת איחר. כשדברים כאלו מגיעים עכשיו, יש להם פתאום טעם לוואי של פרסומת לסלקום.

מצד שני, יהיה הרבה יותר נחמד אם נזרוק את ההתרגשות והחדשנות ונאמר בפשטות: מדובר באסופת בי-סיידים והקלטות חיות מכל מיני תקופות, שאשדות בתור אמן שיש לו צורך לפנק ולתקשר עם קהלו, מוציא בזירה יותר משוחררת. "לך עם הלב" הוא אלבום שרוב אלה שהולכים עם יזהר אשדות ישמחו לשמוע, ואולי גם לקנות במחיר מוזל. אם רוצים לקמפיין בדרך אגב את האתר של אנ.אמ.סי, מוטב שלא להתלהב יתר על המידה עם חידושים והמצאות מהעבר. זה נראה טיפשי.