בחדשות 12 הלכו לישון עם אלקנה בוחבוט וקמו עם עידן אלכסנדר

הקלישאה התקשורתית הוותיקה גורסת ש"אין דבר ישן יותר מהעיתון של אתמול" - ובתרגום לעידן הדיגיטלי, הרי שאין דבר מעודכן פחות ממהדורת החדשות הקודמת. בעצם, זה לא מדויק: מערכות החדשות בטלוויזיה למשל, מניחות כהנחת עבודה שמה שהיה נכון סביב השעה תשע בערב הוא - בניואנסים כאלה ואחרים - גם מה שיהיה תקף בבוקר.

כך למשל המהדורות המרכזיות בערוצים השונים נפתחות בשמונה בערב (הוותיקים עוד זוכרים שפעם השעה הזאת הייתה תשע בערב, עם מהדורת "מבט" בערוץ האחד והיחיד), מתעדכנות מעצם היותן (כלומר על ידי מי שחיכו לזמן צפיית שיא כדי לעצב את סדר היום, ע"ע ההודעות לתקשורת של נתניהו, למשל) עד לסביבות תשע וחצי בערב - ומה שהיה תקף בסיומן עובר כנדוניה לאברי ושרקי (אם להיתלות בערוץ 12) ואחרי עדכוני גרסה קלים בלבד, מונח לפתחו של ניב רסקין בשעה שש בבוקר.

ובכן, לא עוד: אין אינדיקציה טובה יותר להשתעבדות המוחלטת של ישראל לתכתיבי וושינגטון, מאשר העובדה שחלק מהדברים החשובים ביותר שמשפיעים על סדר היום החדשותי שלנו קורים בשעה שבה רובנו ישן.

לחדשות 12 היה אמש סדר יום ברור. יונית לוי פתחה עם הידיעה של יולן כהן על הדברים הנוראיים, מצמררים ממש, שאמר השליח האמריקני סטיב וויטקוף למשפחות החטופים: "אנחנו רוצים להחזיר את החטופים, אבל ישראל מתעקשת לחדש את הלחימה ולהתקדם, למרות שאין לאן".

מדובר בניסוח עדין שכל מי שמבין מעט אנגלית-דיפלומטית באקצנט אמריקני יתרגם למשהו כמו: "אפשר להחזיר את החטופים, אבל נתניהו לא רוצה לפרק את הממשלה שלו, לכן הוא בוחר במלחמה ללא תכלית". אין ולא יכול להיות לדברים האלה פירוש אחר. יונית לוי באולפן, שיש לה הבנה בניואנסים כאלה, לא מעזה לתרגם את וויטקוף מדיפלומטית מכובסת לעברית מדוברת.

אם כך הוא הדבר, מה לי כצרכן חדשות להעדיף את התיווך של חדשות 12? לא ברור. מה שברור, בשולי הדברים הוא שיולן כהן משלימה, על רקע סיקור מאבק החטופים, טרנספורמציה מרשימה מאוד מכתבת צרכנות לכתבת חדשות הארד-קור.

ברשותכם נתעכב עוד מעט על הנקודה של חדשות-ומשמעותן. מהדיון אמש נעדר עמית סגל. מוזר, כי אני זוכר איך באותו אולפן ממש ישב סגל במשך ערב אחרי ערב וכדי לסנגר על עמדת נתניהו בנושא החטופים, ציטט ללא הרף את אנתוני בלינקן וג'ו ביידן, כשהם טוענים שחמאס הוא זה שמונע עסקה.

סגל אף נהג להוסיף, בסגנונו האופייני, הערה עוקצנית על כך שהשניים אינם בדיוק "חברי מרכז ליכוד" או משהו בסגנון. מה יגיד עתה? דווקא סקרן אותי לדעת, אבל כמו תלמיד שלא מגיע לבית הספר ביום שלאחר הפסד קבוצתו בדרבי, סגל לא היה שם כדי לפרש - לא רק את דברי וויטקוף שהביאה עמיתתו, אלא אף את דבריו שלו, אך מלפני כמה חודשים.

לפעמים נדמה שתמונה אחת שווה אלף מילים: ירון אברהם הופיע בתוך שעות ספורות בשתי מהדורות חדשות שונות. בזו המרכזית של הערב הוא הציג את הודעת הממשלה לארה"ב על מתקפה עצימה לאחר ביקור טראמפ באזור ואילו במהלך הלילה, באותם בגדים, הוא כבר הקליט את הידיעה על שחרורו הצפוי (נכון לרגע כתיבת שורות אלה) של עידן אלכסנדר.

כך מדינה שהלכה לישון עם החטוף אלקנה בוחבוט והריאיון המצמרר עם אימו באולפן של יונית לוי, התעוררה עם הטיסה לישראל של משפחת אלכסנדר.

קו ישיר, מצמית ממש, נמתח בין הידיעה שפתחה את המהדורה (החשיפה של יולן כהן אודות דברי וויטקוף) לכותרת השלישית שלה: השבת עצמותיו של צבי (צביקה) פלדמן, החלל-הנעדר מקרב סולטן יעקב ביוני 1982, לקבר ישראל.

הפעם כך נדמה, היה הדחף הבלתי נשלט של נתניהו לנכס לעצמו רק את ההצלחות, בעוכריו. אי אפשר היה לצפות באחותו הנרגשת של פלדמן ז"ל, ענת כהן, כשהיא מברכת: שבו בנים לגבולם" מבלי לחשוב שאותה מדינה ממש שלא חוסכת במאמצים כדי לאתר שרידי חלל צה"ל גם מקץ 43 שנים, כדי להביא את עצמותיו לקבר ישראל ולסגור מעגל עבור משפחתו הנרגשת, היא גם זו שמפקירה 59 חטופים, מהם 24 חיים ("פחות, פחות" הייתה אומרת על זה שרה נתניהו) - ולא רק שמשפחות החללים שביניהם לא זוכות לסגור מעגל, אלא חמור הרבה יותר מכך - משפחות החטופים חיים שוכבות לישון בכל לילה מתוך מחשבות על יקיריהם שמעונים בשבי.

לכן העובדה שנתניהו נדחף לפריים, בהקשר שבין הכותרת המרכזית של היום (הפקרת החטופים) לכותרת המרגשת על הבאתו של פלדמן לקבר ישראל, מיקמה אותו רע מאוד מבחינתו.

ההקשר הזה הוא כל כך בלתי נמנע, עד שדי מדהים שהיחיד שהתייחס אליו באולפן היה ניר דבורי, שציין בסוף הידיעה על פלדמן, שעם כל הכבוד (ויש!) על המאמצים לאיתורו והחזרתו לחיק משפחתו, אפילו כחלל, יש עדיין חטופים חיים בעזה. למסקנה הבלתי נמנעת הזאת היה מגיע ביטוי רחב הרבה יותר במהדורת חדשות שממילא מוחזקת בידי השבתאים כשייכת ל"ערוצי התבהלה", שלא לומר "ערוצי התרעלה".

וכשזה הסאבטקסט של המהדורה כולה, קשה להתפעל מעבודה עיתונאית פשוטה וכרגיל מצוינת, כמו זאת של יוסי מזרחי, שחשף את פרשת גניזת הרפורמה בתחום הרכב, זאת שמירי רגב יזמה והקפיאה, בשיתוף פעולה נלהב עם ניר ברקת. העובדה שהשניים עובדים עבור פעילים ופוקדים במרכז הליכוד ולא עבור אזרחי ישראל מצליחה לעצבן בכל פעם מחדש, אבל אז נזכרים שלשכת ראש הממשלה לא רק שעובדת עבור מדינת אויב, אלא אף מקבלת ממנה שכר - והכל מקבל פרופורציות.