באחד מאותם קטעים נבואיים של החמישייה הקאמרית, שבמקור היה אמור להיות מערכון נונסנס מוחלט שמתבסס על משחק מילים מטופש, נערכת מסיבת עיתונאים של הרמטכ"ל (רמי הויברגר), דובר צה"ל (מנשה נוי) ומפקד חיל האוויר (שי אביבי). השלושה מנסים לעניין את העיתונאים באיזו טכנולוגיה מתקדמת חדשה, אך במקביל לא מצליחים להפעיל את הטלוויזיה בחדר. מצחיק. שיא המערכון מגיע עם טוויסט של דאוס אקס מכינה, כשהרמטכ"ל מכריז על פתיחת מסיבת העיתונאים, ואז "מוסטנג סאלי" של הקומיטמנטס מתחיל להתנגן, וכל הנוכחים בחדר מתחילים לרקוד. הבנתם? מסיבה. לא מרגעי הכתיבה הכי משובחים של החמישייה, ועדיין קלאסיקה.
נזכרתי בקלאסיקה הזאת במסיבת העיתונאים "המיוחדת" של ראש הממשלה נתניהו, שבאופן חריג ונדיר למדי הסכים לענות לשאלות עיתונאים. לרגע אפשר היה לחשוב שאנחנו חיים במדינה נורמלית. לא מעט עיתונאים אכן הגיעו לאירוע, אך אחרי הנאום גדוש השקרים שלו, נתניהו פתח את מסיבת העיתונאים בכך שמסר את המיקרופון למוטי קסטל, שהוא הרבה דברים, אבל עיתונאי הוא לא. חבל שלא שם את "מוסטנג סאלי" של הקומיטמנטס במקום.
חדשות 12, שנכון לכתיבת שורות אלה הוא עדיין גוף התקשורת הגדול והמשפיע בישראל, החליטו לחרוג ממנהגם ולא לשדר את כל דבריו של נתניהו כאילו מדובר בדברי אלוהים חיים. הקו שהוביל המגיש דני קושמרו היה ברור: אנחנו נחזור למסיבת העיתונאים ברגע שיתנו גם לעיתונאים לשאול שאלות. העקיצה הייתה מאוד שקופה, ואפקטיבית.
קושמרו דאג שלא יהיה מי שלא יבין את הרמז הדק. בהמשך פנה לצופים ואמר: "חתכנו את השאלה המוזמנת של אותו בחור עם תשובה מתוכננת", כשהוא אפילו לא טורח לציין את שמו של מוטי קסטל. בהמשך אמר: "נחזור למסיבת העיתונאים עם שאלות קצת יותר מאתגרות לראש הממשלה, בלי תשובה מראש". לא הרגע הכי מעודן של קושמרו, בטח לא הכי ממלכתי - וטוב שכך.
למען הסר ספק, טוב עשו אנשי חדשות 12 שחתכו מהשידור של השאלה של מוטי קסטל. בכל זאת, השעה הייתה די מוקדמת ויש דברים שאסור לשדר בטלוויזיה בשעה שבה ילדים עדיין עשויים להיחשף אליהם. אני מספיק מבוגר בשביל לזכור שהיו ימים בהם תמונות כאלה היו קיימות רק בערוצים בתשלום עם נעילת הורים.
אין צורך להוסיף עוד מילים על מוטי קסטל. כתבתי עליו כבר פעם אחת וזה באמת מספיק. מדובר באותו ילד עם חולצת ליכוד שצרח לפני חמש שנים לראש הממשלה: "אדוני ראש הממשלה! זכינו להיות בדור שלך! זכינו! זכינו!!!". אלא שהסיפור הוא בכלל לא מוטי קסטל. אפילו הצופים הכי אדוקים של ערוץ 14 לא חושבים שמדובר באיזה עילוי עיתונאי, אלא בגרופי של מנהיג הכת.
הסיפור הוא ראש הממשלה עצמו, שממשיך להשתמש בתקשורת כשק חבטות מזוכיסטי במיוחד. הכתבת הפוליטית של וואלה טל שלו ישבה ובדקה את שלל הסיסמאות שהוא אמר במהלך מסיבת העיתונאים ולא מצאה כמעט אף מילה שאינו שקר מופרך. השיא הגיע כמובן עם הטענה הבאמת בלתי נתפסת לפיה טבח ה-7 באוקטובר נעשה על ידי מחבלים בכפכפים. ראש ממשלת ההפקרה, האיש שהזרים מיליארדים לרצועת עזה, ראש פירמידת הקונספציה וההבלגה מול חמאס - טוען שמתקפת הטרור הכי קשה שהמדינה הזאת חוותה אי פעם, הטראומה הקשה ביותר של דור שלם שצילקה את נפשם של מיליוני ישראלים, הייתה בסך הכל של כמה מחבלים בכפכפים. כאילו לא מדובר בארגון טרור חמוש היטב, עם תחמושת בשווי מיליונים, ציוד צבאי מתקדם ותוכנית פעולה מדוקדקת שהתאמנו עליה במשך שנים.
נשאלת שאלה אחת: אם מדובר באויב כל כך חלש, למה צריך בכלל מלחמה של שנה וחצי עם כל כך הרבה הרוגים? למה צריך לשתק את המדינה כלכלית ומדינית בשביל כמה ממזרים חסרי כבוד בקרוקס או בטבע נאות. נתניהו לא סיפק הסבר מתי יגיע אותו ניצחון מוחלט שהוא מבטיח כבר מעל לשנה (זוכרים את הימים היפים כשהיינו "כפסע" ממנו?). הוא לא נתן שום תקווה לאזרחים שלו שחווים אזעקות על בסיס יומי, כולל "טפטופים" מתוך הרצועה עצמה. הוא לא התייחס לקיפאון ביחסים עם ארה"ב, למשבר התעופה, החינוך, הרווחה, הדיור או לעובדה שאפילו מדינות ידידותיות הפסיקו לתת לנו נקודות שופטים באירוויזיון.
מה אמורים לחשוב מילואימניקים שצריכים לעזוב את המשפחה שלהם שוב, ולהתגייס למלחמה שבכלל לא ברור בשלב הזה מה מטרתה. מה אמורים לחשוב משפחות החטופים שרואות שראש הממשלה אפילו לא זוכר איך קוראים למבצע הזה שאנחנו יוצאים אליו, ששם את החזרת החטופים רק ביעד השישי שלו. מה אמורות לחשוב האימהות של החיילים שהתגייסו להגן על המדינה, ומתישהו יבינו שהן עלולות להקריב את הבן שלהן על מזבח דחיית הבחירות. לנצח.
השאלה הזאת עלתה, מפי ירון אברהם מערוץ 12, את השאלה הזאת כבר הראו בערוץ הנצפה בישראל. השאלה הייתה פשוטה: "[מה יקרה] אם המלחמה לא תיגמר עד מועד הבחירות?". דובר ראש הממשלה נזעק לעצור את נתניהו מלהגיב. "אה, ירון אברהם, זה לא ריאיון אחד על אחד!", נזף. נתניהו היה יכול להגיד את הדבר המתבקש: "כמובן שאנחנו נשמור על הכללים הדמוקרטיים ונקיים את הבחירות במועדן החוקי". אלא שהוא לא אמר את זה. במקום, הוא כינה את ערוץ 12 כערוץ המוביל מבין "ערוצי התבהלה", לגלג לפנליסטים הממורמרים של הערוץ, כולל אחד "מר ומריר" שהיה בעבר ראש ממשלה ואז הודיע לירון אברהם שהוא שאל מספיק שאלות.
בזמן שהוא נתן את מופע הסטנדאפ המוזר הזה, הוא יכול היה פשוט להגיד: "ברור שיהיו בחירות ב-2026!", במקום הוא פשוט התחמק. הדממה מצמיתת הדם מאחורי התשובה שלא הגיעה לשאלה של ירון אברהם חייבת להיות שעון מעורר לכל מי שאוהב את המדינה הזאת. מי שבשלב זה עדיין לא מהבהבות אצלו כל הנורות האדומות ומונפים כל הדגלים האדומים, כדאי שיתעורר. אולי אחרי שיבוטלו הבחירות, נבין סוף סוף שבנימין נתניהו מוביל להחרבת הדמוקרטיה הישראלית. הבעיה היא שאז, כשנתעורר בדיקטטורה בה אפילו לא עורכים בחירות ראווה, זה יהיה מאוחר מדי. מי שאחרי אירוע כזה קיצוני עדיין יכול היה לשבת ולצפות בריאליטי מטומטם כמו "הזמר במסכה" צריך דחוף להתעורר למציאות, ולהבין שהמהפכה לא תשודר בטלוויזיה. יש לנו מדינה להציל.