בעולם אידיאלי, אורי מגידיש יושבת בימים אלה באיזה בית הבראה מול הים. שותה תה, עושה מדיטציה, טובלת את עיניה בכחול ובירוק. היא בוחרת עם מי לדבר, את מי לשתף. היא מוקפת באהבה של המשפחה, ומתגלגלת בצחוק המדבק שלה בזמן שהיא משקמת את החיים הארוכים שעוד לפניה.
אלא שאורי מגידיש, כמו כולנו, לא חיים בעולם אידיאלי. כולנו שמענו את השמועות עליה, שלא ברור מה מקורן מעבר לעובדה הפשוטה שהן הגיעו בתוך ואקום של חוסר אמונה בכל מה שהכרנו. במילים אחרות: חלקנו האמנו לשמועות על אורי מגידיש פשוט בגלל שאנחנו כבר לא יודעים במה להאמין, ובעיקר למי.
סיפרו לנו שחמאס מורתע, סיפרו לנו על מכשול בשווי מיליארדים שימנע מעזתים לחדור לישראל, סיפרו לנו שצה"ל הוא הצבא החזק בעולם, סיפרו לנו שנתניהו הוא שומר ביטחון ישראל, סיפרו לנו שאין מצווה גדולה יותר מפדיון שבויים - אחרי 7 באוקטובר אנחנו כבר יודעים לא להאמין לשום דבר.
זאת הסיבה שאורי מגידיש נאלצה להתיישב מול המצלמות של "עובדה" ולדבר עם חן ליברמן. היו בעונה האחרונה של התכנית ראיונות חושפניים יותר עם חטופים, אבל ליברמן ראתה מולה ילדה שנחטפה בגיל 18, ועדיין משקמת את חייה, ונתנה עדיפות לאינטואיציה הנשית שלה על הרגישות העיתונאית שלה. וטוב שכך. יכול להיות שהיו עוד כמה סקופים להוציא ממנה, עוד כמה ציטוטים מצמררים על תקופת השבי או נגד המדינה שהפקירה אותה - אבל ליברמן ראתה מולה ילדה שבסך הכל רוצה שיפסיקו לספר עליה שקרים נוראיים, ונתנה לה לעשות בדיוק את זה.
זה לא אומר כמובן שזה לא היה ריאיון מרתק. מגידיש סיפרה לליברמן על המסלול שהוביל אותה להיות תצפיתנית בנחל עוז. על החברות הטובות שהכירה במוצב, שמות שכולנו כבר למדנו להכיר ולכאוב. היא סיפרה על ההתעלמות מהאזהרות שלהן. היא סיפרה על מסע הייסורים שעברה מרגע שהנוח'בות נכנסו לבסיס, ועד שמצאה את עצמה בשבי בעזה. היא סיפרה על ה"טיפול" שקיבלה בבית החולים, על השבי, על ההטרדות המיניות ועל החילוץ הנועז.
בין השורות עלתה גם הטראומה מ"מה היה קורה אילו". מגידיש היא ילדה טובה קרית גת, אבל היא לא תמימה. היא מבינה שאלמלא מבצע החילוץ הנועז (והנדיר) יכול להיות שהיא לא הייתה פה. יכול להיות שהסבל שהיא חוותה היה יכול להיות רק ההתחלה. בריאיון שנתן אלי שרעבי ל"עובדה" הוא סיפר שהוא בר מזל. מי שלא מבין למה הוא מתכוון, צריך להיזכר שיש עוד 58 חטופים בשבי. רובם הגדול כבר לא יזכו לשקם את חייהם.
את הריאיון עם אורי המקסימה שידרו בפרק הסיום של העונה ה-31 של "עובדה", ביום שמציין 600 ימים לתחילת המלחמה. זו הייתה תזכורת שב-600 הימים האלה של לחץ צבאי, חולצו מספר חד ספרתי של חטופים על ידי כוחות הביטחון. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, כמובן, אך גם החטופים שנהרגו בשבי מתקיפות צה"ל היו עולם ומלואו. זו הייתה גם תזכורת לכך שבזמן שרונן בר ואנשי השב"כ תכננו את "מבצע ראשית האור", בלשכת ראש הממשלה הוציאו ציוצים נגד ראשי מערכת הביטחון.
מגידיש שוחררה מהשבי בסוף אוקטובר 2023. היא הייתה חטופה "רק" 23 ימים, אבל גם יום אחד בשבי של מפלצות החמאס כדי לשבור נפש של בן אדם. מעבר להשתקת הפייקים וניפוץ השמועות עליה, מגידיש פיזרה הרבה עוצמה בעצם ההתיישבות שלה מול המצלמות. לעם שכל כך חסרות לו עוצמות כאלה, איזה מזל שיש לו נקודות אור כאלה, כמו החיוך של אורי מגידיש. תודה אורי.