הרקדן והכוריאוגרף ולרי פאנוב, מרקדני הבלט הגדולים ביותר בעולם, הלך לעולמו בגיל 87. פאנוב הוא מהדמויות המשפיעות והמעוררות השראה שידע עולם המחול הישראלי והבינלאומי. פאנוב אמור היה לקבל את פרס אמ"י למפעל חיים לשנת 2025, כהוקרה על תרומתו רבת השנים לתרבות ולמחול. הוא לא יזכה לקבל את הפרס והוא יוענק לזכרו.
פאנוב, שעלה לישראל מברית המועצות בשנות ה-70 לאחר מאבק עיקש לחופש וליצירה, הקים כאן להקות מחול, חינך דורות של רקדנים והשפיע עמוקות על שפת התנועה המקומית. מאמ"י נמסר כי היא "מרכינה ראש ומשתתפת בצער משפחתו, תלמידיו ואוהביו הרבים".
פאנוב החל את קריירתו כרקדן בלט בברית המועצות, כשרקד תחילה בתיאטרון מאלי בלנינגרד (1957-1964) ולאחר מכן בתיאטרון קירוב המפורסם (1964-1972). במהלך השנים הללו הוא יצר תפקידים בבלטים חשובים רבים, כולל "בלדת האהבה", "פטרושקה", "המלט" ועוד, והפך לרקדן מוביל בבלט הסובייטי.
בשנת 1972 ביקש פאנוב יחד עם אשתו השנייה, הרקדנית גלינה רגוזינה, רשות לעלות לישראל. השלטונות הסובייטיים הגיבו בזעם, פיטרו אותם מעבודתם ואסרו על פאנוב לעבוד במקצועו במשך שנתיים. לאחר מאבק בינלאומי שכלל פניות של אמנים ממערב ותקשורת, הם קיבלו בסופו של דבר אשרת יציאה ב-1974 ועלו לישראל. כאן המשיך פאנוב לפעול כרקדן וככוריאוגרף, עבד עם להקות ישראליות ובינלאומיות, ובשנת 1998 הקים את תיאטרון הבלט "פאנוב" באשדוד, אותו הוא ממשיך לנהל.
ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי, שבה חי פאנוב מאז שעלה לישראל, ספד לו: "לאורך השנים היו לי שיחות רבות עם ואלרי. תמיד אהבתי לשמוע אותו וללמוד ממנו - על מחול, על תרבות, על החיים. הייתה לו נקודת מבט ייחודית, עמוקה, מלאת השראה. לא אדם שמדבר בסיסמאות - אלא אמן שחי את מה שהוא יוצר. למרות שיכל לבחור בכל עיר בעולם, הוא בחר להקים כאן, יחד עם רעייתו אילנה (אלינה) ז"ל, את תיאטרון הבלט 'פאנוב'. זה לא היה רק מוסד תרבות - אלא שליחות. הוא האמין בעיר, ראה בה בית - והפך אותה למרכז מחול בינלאומי שממנו יצאו דורות של רקדנים ורקדניות מעולים, שקיבלו ממנו לא רק מקצוע - אלא גם ערכים. המורשת שואלרי פאנוב הותיר - היא חיה, תוססת, ממשיכה. במוסדות שיצר, ביצירותיו, ובתלמידיו - ובעיר אשדוד, שנגעה בלבו בדיוק כפי שהוא נגע בלבבות שלנו".