הייתי כותב שיוסי מזרחי הוא אחד המעולים שבאנשי החדשות של מערכת החדשות הנצפית בישראל, זאת של ערוץ 12, אלמלא הוא היה הטוב ביותר.
אני יודע שחלילה לכם לחשוד בכשר שכמוני, אבל מאחר שזו אינה הפעם הראשונה שבה אני מעלה על נס את פועלו העיתונאי של מזרחי, אבהיר כי לא רק שאיננו חברים, אלא שמעולם לא החלפנו מילה או אף מסרון, קל וחומר שלא פגשתי את האיש מימיי. ובכל זאת, אני מעריץ, מרחוק.
למה מעריץ? כי אנחנו חיים בעידן שבו גם קריירה של עיתונות שטח, אותה עבודה סיזיפית של נבירה בארכיונים, שיחות בעילום שם עם מקורות, נבירה בפחי אשפה - לא רק כמטאפורה ועבודה של חודשים רק כדי להוליד תחקיר אחד, היא לכל היותר מקפצה לתפקיד פרשן.
מי שהחל את מסעו בתקשורת ככתב פרלמנטרי, מכוון ליום שבו ישב על כס הפרשן הפוליטי, הכתב הצבאי בשטח רוצה להיות הפרשן לענייני צבא וביטחון - וכך הלאה: רובנו מחכים ליום שבו לא ננשום שוב את אבק הדרכים אלא את אוויר המזגנים. שמקורות ירדפו אחרינו ולא אנחנו אחריהם, שמדינה שלמה תחכה למוצא פינו - ובמקרה של חדשות 12, לפתוח כל הופעה בפריים-טיים במילים: "נכון מאוד יונית".
על הרקע הזה גברה הערכתי למזרחי, שלא מהסס להפשיל שרוולים בכל פעם מחדש ולרדת לשטח, להביא את הסיפור הבא - ואפילו זה נולד מתוך פחי האשפה של בני ברק, או במקרה דנן: הפחים שהוצאו מחדר הזבל כדי שאח של שר השיכון יוכל לבנות בו דירה בלתי חוקית ולהשכיר אותו תמורת 2,500 שקל לחודש.
לה פמיליה
ניקח רגע הפסקה ממזרחי שמתקדם באיטיות בנפתולי העלילה ונגיד כמה מילים על שר השיכון: לו היה זה דואג לשיכון עבור ילדינו כפי שהוא ומשפחתו דואגים לפתרונות נדל"ן יצירתיים, לכאורה כמובן, עבור עצמם, אפשר שהוא היה נבחר פה כבר לראש הממשלה החרדי הראשון.
כי רק מתחקירי חדשות 12 (על השר עצמו פורסם תחקיר מטריד ביותר ב"אולפן שישי") עולה תמונה מטורפת, של משפחה של אילי נדל"ן שלא רואה את החוק ממטר - הן באי-הדיווח של השר על אחזקותיו (לכאורה) והן בעבירות הבנייה המוכחות (בית המשפט כבר הוציא צווי הריסה) של אחיו.
מול המצלמות, כולל זו של מזרחי, הם מגלגלים עיניים לשמיים, בבחינת: "עבירות? אנחנו?", אבל במחשכים הם פועלים ללא לאות כדי להרבות ממון, מתוך ידיעה כי כבכירים בחסידות גור, איש לא יהין לגעת בהם, אפילו אם מדובר באכיפה של פסק דין מפורש של בית המשפט.
וזה אולי מה שמדהים בסיפור יותר מעזות המצח: האמונה שבמחצית שנת 2025 אפשר עדיין לעשות דברים במחשכים. בדיוק בשביל אנשים כאלה המציאו את "המבקר", תכנית התחקירים שהיא חלק מהמהדורה המרכזית של חדשות 12.
מספר סיפורים
לא פחות חשובה מיכולת התחקיר של מזרחי היא היותו סטורי-טלר מחונן. למה? כי בסופו של דבר עסקינן בתחום שהוא כמעט על גבול הבידור. אם התחקיר שלך משודר רק בשעה תשע בערב, כשהצופים תשושים כבר משעה של חדשות מדאיגות, אתה מוכרח לדעת איך לספר סיפור, אחרת תיראה כמו המייקל-מור-וונאביז, מתעדים שדוחפים את עצמם לפריים כדי שכולם יבינו עד כמה הם נשכניים. גם למזרחי יש קמצוץ מזה, אבל כל עוד הוא שומר על מינון סביר של עצמו, מתעמת עם ה"חשוד", זה נתפס כחלק ממארג סיפורי כולל.
ההשקה לבידור לא באה כדי להקטין חלילה, כי ספק אם יש עוד מי שיכול להתגאות בכמות כזאת של חשיפות שהובילה לחקירות פליליות, ביטול של מינויים פסולים ועוד. כלומר - מזרחי הוא בפירוש לא רק סטורי-טלר ואפילו לא רק מנהל מצוין של מערכת חוקרת, הוא גם שליח ציבור, כזה שיש לו ברקורד הישגים לא מבוטלים. כמה מעמיתיו למערכת, פרשנים חשובים, יכולים להתגאות ברזומה שכזה?
ובכן, כמעט אף אחד, כי מזרחי הוא מהסוג של העיתונאים שגורמים למי ששואפים לקריירה בתחום הלא מאוד מתגמל הזה (חלק מעמיתיי היו מוסיפים כאן: "בלשון המעטה") להגיע אליו מהסיבות הכי נכונות. לא כדי לראות את עצמם על המסך, אלא כדי לחולל שינוי אמיתי. כאמור, אצל רובנו זה מתמוסס עם השנים ומתמזג עם קורטוב (אם לא למעלה מכך) של חשיבות עצמית. אצל מזרחי זה עדיין מפעם - ומפעים.
תודה ליוסי מזרחי שחמוש במערכת תחקירים מצוינת ובמצלמה, חשף אמש לא רק את מה שנראה לכאורה כמו צפצוף מהדהד של משפחת גולדקנופף על החוק, אלא גם את הסיבות הכי טובות שישנן לקיומו של מקצוע העיתונות.