לתכנית הבידור החדשה של שלום אסייג ברשת 13 קוראים "מה קורה פה?", שזה שם די הולם, לאור העובדה שלאורך התכנית הצופה מחזיק את הראש לא פעם ושואל את עצמו בדיוק את השאלה הזאת. באותה מידה אפשר היה לקרוא לתוכנית: "מה זה החרא הזה?" או "איפה לעזאזל שמתי את השלט?", וזה היה הולם לא פחות.
בימים של מלחמה קשה, שהיא בעצמה מערכה בתוך מלחמה קשה אחרת, זה רק טבעי שהצופה הישראלי יחפש לברוח לקצת הומור. בקשת 12 הגישו לנו מנה גדושה של אסקפיזם הומוריסטי שכזה עם פרק ספיישל "ארץ נהדרת" בשבוע שעבר. ברשת 13, שנהנים מרייטינג גבוה של "האח הגדול" גם בזמן המלחמה, החליטו לענות בתכנית קומית משלהם - ולהגיד שהם נכשלו יהיה אנדרסטייטמנט העשור. בתקיפה של ארה"ב בכור בפורדו לא הייתה נפילה כמו "מה קורה פה?".
מדובר בעיבוד מקומי לתכנית להיט אוסטרלית בשם "Have You Been Paying Attention", שרצה כבר 13 עונות וזכתה בשלל פרסים. הרעיון פשוט: פאנל של קומיקאים עונה על שאלות שקשורות לאירועי השבוע, כשנקודות ניתנות לא רק על דיוק, אלא גם על הפאנצ'ים. זה מיקס מוכר של חדשות ובידור, עם מנחה פסאודו-רציני, פאנליסטים שנונים, וכתיבה סאטירית שמצליחה לגעת גם באקטואליה.
אבל אם תצפו בגרסה הישראלית תתקשו לזהות את הקשר למקור האוסטרלי. באתר של רשת 13 הבטיחו שהתכנית תציג "זווית קומית על אירועי היום", אבל בפועל שלום אסייג והפאנל בורחים מכל מה שמרגיש כמו חדשות. אין ביבי ושרה, אין יאיר גולן או דונלד טראמפ, אין ינון מגל ואין יונית לוי. לא חדשות, לא אקטואליה, אין אפילו רפרנס אחד לחיים עצמם של הצופה הישראלי. במקום זה קיבלנו סרטונים ויראליים מהז'אנר של "איש נוסע בכיכר ורואה פרות", "כבשה נופלת מבגאז' של רכב" או סרטון מהסטורי של אגם בוחבוט כשהיא דומעת בעקבות מעבר דירה. בגדול, מדובר בריג'קטים של "הצינור".
וזה לא רק תסמין של פחד - זו פשוט בגידה בפורמט. במקום סאטירה, קיבלנו סרטוני טיקטוק של עינב בובליל (תוך כדי קידום, לא בפעם היחידה בתכנית, של "האח הגדול"). במקום תגובה חכמה למציאות, קיבלנו קטעים ויראליים ששרדו שעה בפיד ונעלמו - ובצדק.
כל זה עוד היה נסלח - אולי אפילו נסבל - אם הפאנל, שמורכב לפי אתר רשת 13 מ"מיטב הסטנדאפיסטים של ישראל", היה באמת מצחיק. ספוילר: הוא לא. שלום אסייג, שהוא באמת כוכב-על עם ניסיון של עשרות שנים על הבמות ועל המסכים, נדחק (שוב) לתפקיד המנחה - ומבוזבז שם לחלוטין. במקום להוביל פאנל חד ומנוסה, הוא נאלץ להרים ערב שלם כמעט לבד, מול שורת פאנליסטים שברובם ממש לא מוכנים לפריים-טיים.
בפאנל בולט אורי ברויר, בוגר "היפה והחנון" שעשה הסבה לקומדיה, ומביא קול ייחודי, אך לא מלוטש מספיק; לצדו סטנדאפיסטים כמו גיורא זינגר ומירית "מוגזמת" גליצקי שיכול להיות שהם כוכבים על במה, אבל התכנית הזאת רק עושה להם יחסי ציבור רעים מאוד. קשה להגיד שהיה שם רגע שבו אמרתי: "אני רוצה עוד שעה של האנשים האלה לבד על במה".
עוד בפאנל נמצא מתן פרץ, אולי היחיד בקאסט עם פוטנציאל אמיתי לפרוץ מהבמות אל המסך, אבל גם הוא נתקע בדמות של גבר אלפא שלא משרתת את הפורמט, ובטח שלא אותו. ברגע של קרינג' טהור - כזה שגורם לצופה להתכווץ לתוך הספה - הוא פונה לאורחת, הזמרת אגם בוחבוט, ומספר לה שהוא זוכר את התאריך המדויק שבו היא הפכה לבת 18. חה חה חה, הבנתם? היא הייתה ילדה מוכשרת בתוכנית "בית ספר למוזיקה", והוא פשוט… חיכה... שיום אחד היא תהיה "חוקית". ואם לא הבנתם - אין בעיה, כי אז הגיע הרגע האמיתי של המבוכה: פרץ הסביר את הבדיחה. כי הרי אין דבר מצחיק יותר מקומיקאי שצריך להסביר את הבדיחה הגרועה שלו.
פאנצ'ים שהיו צריכים להיגנז
ואז יש גם את לינור אברג'יל, מיס יוניברס לשעבר, שמוסיפה לא מעט סטייל וחן לכל פריים שהיא נמצאת בו. במפתיע, מתברר שיש לה טיימינג קומי לא רע בכלל, כזה שלא נופל מזה של שאר חברי הפאנל. זה בעיקר מעיד עליהם. כשמלכת יופי לשעבר מצליחה להיות משעשעת יותר מהסטנדאפיסטים שאמורים להחזיק את התכנית, משהו בפורמט - או לפחות בליהוק - הלך לאיבוד.
אגב, לא ברור בכלל למה רשת הייתה צריכה לקנות את הפורמט הזה. בעיקר כי בשנת 2004, הרבה לפני שהאוסטרלים הגו את "השעשועון האקטואלי" שלהם, עלתה ברשת (אז זכיינית בערוץ 22) תוכנית קומית בשם "משחק מכור". גם היא הייתה "שעשועון" לענייני השעה, גם אז הפורמט הציג קומיקאים מגיבים לאירועים אקטואליים, וגם אפילו הייתה פינה בשם "מה הקטע?" - עם שטיק דומה להפליא ל"מה קורה פה?" של היום, רק עם טוויסט קטן: התכנית ההיא הייתה מצחיקה.
ההבדל האמיתי הוא בעומק ובכישרון: עינב גלילי הנחתה את "משחק מכור", כשלצדה ליאור שליין עם רעמת שיער על הראש שהייתה יכולה להפוך אותו לנער הפוסטר של "עם כלביא", ובפאנל ישבו באופן קבוע גורי אלפי, גיל ריבה ורשף לוי - כולם בשיאם. מאחורי הקלעים כתבו את התכנים כ-16 מכותבי העל של הקומדיה הישראלית. וזה ניכר בכל פרק: באומץ, בבדיחות, באינטליגנציה.
לעומת זאת, ב"מה קורה פה?" מופיעים בקרדיטים חמישה כותבים בקרדיטים - חלקם תסריטאים ותיקים, חלקם קומיקאים מוכשרים, אבל אף אחד מהם לא מסוגל לבדו להחזיק תכנית שבועית בפריים טיים. יודע כל איש טלוויזיה מתחיל: אין דבר קשה יותר מאשר לכתוב קומדיה, ונראה שב"מה קורה פה?" פשוט ויתרו מראש על הנושא הקריטי הזה. ייתכן שמדובר בעניין תקציבי, אבל זה ממש לא אמור לעניין את הצופים, שזכו לצפות באחת השעות הכי עצובות בטלוויזיה בשבוע האחרון, שכלל עשרות הרוגים ואלפי ישראלים שנעקרו מבתיהם בעקבות תקיפות איראניות על ערי ישראל.
התוצאה מביכה, בלשון המעטה. אם זה האסקפיזם שרשת יכולה להרשות לעצמה להפיק, אז עדיף כבר עוד שעה של חדשות. לפתע נגה ניר נאמן מדברת על טיסות מרגיש כמו בריחה איכותית יותר מהמציאות.
באמת שלא ברור מי אישר את המוצר הזה לשידור. היו בתכנית רגעים שהוצגו כ"פאנצ'ים" שאסור היה להם לעבור את שלב העריכה בשום ערוץ טלוויזיה שמכבד את עצמו. שלום אסייג שואל את הפאנל "מירי מסיקה פרסמה סטורי על זה שהיא אוהבת לחבק את הדבר הזה, מה זה?", ואז מישהו מגיב: "זאת קרן פלס, היא הולכת איתה לכל מקום". באמת? לא היה אף אחד בסט, בקונטרול או בחדר העריכה שלא הציע לגנוז את הבדיחה העבשה הזאת?
חושבים שזה היה הרגע הכי גרוע? תתפלאו. היה רגע בו מתן פרץ סיפר שהוא מתקשר לחברים באמריקה בסוף היום כדי להגיד להם שיהיה להם יום טוב. אתם מבינים? בגלל הפרש השעות אז אצלם רק בוקר והוא כבר יודע את העתיד. שוב, הוא נאלץ להסביר את הבדיחה הגאונית. עוד רגע לפנתיאון נרשם כששלום אסייג הציג קטע של ננסי ברנדס בפודקאסט, ושאל את הפאנל איך ברנדס התקרב לדת. כאן אחד הפאנליסטים הגיב: "הוא התחיל לשמור נסיעה". אגב, התשובה האמיתית של ברנדס: "אני עדיין נוהג בשבת, אבל לא מאותת" הייתה הדבר הכי קרוב לפאנץ' בכל התכנית.
הרגע היחיד שהציג את הפוטנציאל בכימיה בין המשתתפים הייתה כשהתפתחה שיחה לא מתוסרטת על סטנדאפ, כאשר אסייג, זינגר ופרץ העלו זכרונות מהופעות שערכו בזום בתקופת הקורונה. דווקא אז, בשיחה שהרגישה אותנטית ומאולתרת, הקסם שבמפגש בין סטנדאפיסטים הציג איזשהו ניצוץ של משהו שיכול לעבוד.
בשורה התחתונה: במקום להתאים את הפורמט האוסטרלי למציאות הישראלית, פשוט ויתרו עליו מראש - והביאו גרסה מקומית, רדודה ומטושטשת של משהו שפעם כבר עשו טוב יותר. הרבה יותר. אפשר להבין את הרצון של רשת לרכב על הרייטינג של "האח הגדול" ולהציב מול המתחרים עוד תכנית בידור קלה לעיכול. אבל קומדיה, במיוחד בזמנים כאלה, היא עניין רציני. זה נשמע לכם סותר, אבל זה לא. קומדיה דורשת דיוק, חוכמה, חדות. ובעיקר - אומץ להגיד משהו על המציאות. "מה קורה פה?" בורחת מהמציאות, נמנעת מהאמת, ובעיקר מהצחוק. וזה באמת הדבר הכי גרוע שאפשר להגיד על תכנית קומית.