כשהחלה המלחמה עם איראן, כל שבעת ילדיו של רשף לוי - כולל אלו שעזבו את הבית - חזרו לבית ההורים, והביאו עמם גם את בני זוגם. "באחת האזעקות הסתכלתי על כמות האנשים ששהו בממ"ד שלנו וחשבתי על זה שהממ"ד קטן מדי. אבל אז אמרתי לעצמי 'תפקח את העיניים, הממ"ד תקין, זו המשפחה שגדולה מדי'. הקבלן לא הגזים בגודל הממ"ד, זה אנחנו שהגזמנו".
איך אתה מתמודד עם המעברים החדים האלה בין מלחמה לשגרה?
"כל המדינה נמצאת בסיר שמבשלים אותו כל הזמן. אחד הדברים שהכי מבטאים את הסיפור של ישראל זה מה שקרה כשהתחילה המתקפה האירנית ושמדינת ישראל העירה את כולם עם ההתרעה הזאת. אשכרה כל ישראל זה חיילים, כולנו בבסיס צבאי שכרגע מנהל אותו ישראל כ"ץ. הכניסו אותנו להיסטריה ואז החזירו אותו לישון. לא שפוי מה שאנחנו חווים.
"תשמע, לפעמים אנשים מזהים אותי ואת הסיפור שלי, שאיבדתי אח, ופונים אליי ברחוב. הם אומרים לי למשל 'אח שלי נרצח בנובה ורציתי לדעת איך חוזרים להיות שמחים'. אני נותן את העצות שלי בהתבסס על מה שחוויתי, ואחרי שהם הולכים, אני מוצא את עצמי פורץ בבכי כי אלו עוצמות רגשיות כל כך חזקות. אני חושב על קומיקאים בארה"ב, לא נראה לי שזו חווית החיים של ג'רי סיינפלד שאנשים באים אליו להתייעץ איך להתמודד עם אבל".
"אלו לא היו 12 יום של לחימה, אנחנו הרי למעלה משנה וחצי בתוך לחימה. זו מלחמה שעולה ויורדת וזה נמשך כבר כמעט 640 יום. אשתי הולכת כמעט כל יום לצומת בכפר סבא לעצרת הזדהות עם החטופים. אני מלווה אותה וכל יום אני חושב על מי שנמצאים במנהרות וזה לא נותן לי מנוחה. אנחנו ישנים, אוכלים, מתכננים טיסות לחו"ל, הולכים להופעות סטנדאפ, ובזמן הזה יש לנו אחים שנמצאים שם במנהרות. זה לא נותן לי מנוחה".
רשף לוי (53) הוא אחד היוצרים הפורים, העסוקים והמבריקים בישראל. הוא תסריטאי, מחזאי, במאי, סטנדאפיסט, שחקן ומנחה טלוויזיה. הוא חתום על הצלחות ענק כגון הסדרות "הבורר", "נחמה" ו"קרתגו"; הסרטים "איים אבודים" ו"לצוד פילים" וההצגה "החולה ההודי". הוא מופיע עם מופע הסטנדאפ המצליח שלו בלי הפסקה ובין הופעה להופעה הוא צפוי כעת גם לחזור להנחות את שעשועון הידע המצליח "הזירה" שישודר בכאן 11 החל מ-6 ביולי.
"אחרי שקיבלתי את ההצעה להנחות את הזירה, שלחו לי את הפרק האמריקאי ואחרי 10 דקות התקשרתי ואמרתי שאני מעוניין להנחות", אומר לוי. "ידעתי שזו תכנית שהייתי רואה עם הילדים שלי. התנאי הכי חשוב עבורי כשאני מסכים להנחות תוכנית היא שזו תהיה תוכנית שהייתי צופה בה. ידעתי שזה יהיה להיט כי הפורמט מבריק. מי שהמציא אותו זה הגאון שהמציא גם את 'האח הגדול' ואת 'דה וויס'. יש שם שאלות ברמות קושי שונות, שגם מבוגרים יכולים להתחבר וגם ילדים. זו צפייה משפחתית ואני מאוד גאה בתוכנית הזו. צילמנו כבר שתי עונות ובסוף אוגוסט נצלם שתי עונות נוספות".
אז היית מסכים להנחות את "האח הגדול"?
"אני לא חושב שהתשובה חד משמעית. אני רואה את התוכנית בעיקר דרך הילדים שלי. אם הייתי רוצה? זו כבר שאלה אחרת. אבל אף אחד לא הציע לי!".
באותה שבת שחורה ב-7 באוקטובר שהה רשף לוי בספרד. "דפקו לי בדלת מהמלון ואמרו לי 'מר לוי, תוקפים את המדינה שלך ואשתך רוצה לדבר איתך'. חשבתי שכבשו את ישראל ואשתי רוצה לעשות לי שיחה אחרונה. איך שראיתי מה קורה בישראל, רציתי לחזור הבית הכמה שיותר מהר. עליתי על מטוס ולמחרת כבר הייתי בבתי חולים עם עוד כמה קומיקאים כמו ישראל קטורזה ואדיר מילר. הסתובבנו בין השורדים והפצועים. אנחנו רגילים לזה, אבל הסיפורים הפעם היו מרסקים. חברים שלי ואני התפרקנו בבכי. הגעתי לתחתית הכי אפלה של הנשמה שלי.
"אחרי כמה ימים כבר הופענו מול חיילים בשטחי כינוס. מבחינתי להופיע מול חיילים קרביים זה הכי בבית בעולם, אלו אחים שלי, אני יודע לדבר איתם. מה שכן, זה הביא למצבים קיצוניים. היו מקומות שהופעתי בהם ואז אחרי כמה ימים אמרו לי 'אתה זוכר את ההוא מחדרה שדיברת איתו בשטח הכינוס? הוא נהרג'. קשה לי להסביר את עוצמת האגרוף לפרצוף כשמודיעים לך דבר כזה".
מה השתנה בך מאז 7 באוקטובר?
"אני פחות קוסמופוליטי. במובן הזה, מצדי שיתחמם ויישרף כדור הארץ. השבט הישראלי יהודי הוא שבט קטן, והשבט הזה הוא שבט שנמצא תחת איום השמדה שלא נפסק אלפי שנים ואנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. יש עכשיו חוקים נגד הפלות בארה"ב, אז אוקיי, שמעתי, בעיה שלכם. אז אם טראמפ עוזר לי להשמיד את הגרעין האירני, לא אכפת לי לשמוע על הבעיות באוהיו. היום אני דואג רק לעצמי, לשבט שלי. אין לי פנאי לדאוג לעמים אחרים, אין לי מקום בלב לאף עם. אני לא רוצה חס וחלילה שיקרו דברים רעים לעמים אחרים, אבל עכשיו אני מוטרד מהבעיות שלנו".
מה היחס שלך לנתניהו? לממשלה? אתה לא מצטייר כמו אחד שחושש להתבטא על פוליטיקה.
"בסטנדאפ אני לא מדבר על פוליטיקה. אני לא אכניס אמירה פוליטית כי אני לא רוצה לבאס אנשים. אני מתבטא בעיקר במה שקשור לערכים. כלומר, אני לא מביע דעות פוליטית אלא דעות ערכיות. מאד אהבתי את זה שבתגובה להתערבות של טראמפ בנושא משפט נתניהו, שמחה רוטמן אמר שישראל היא מדינה עצמאית והנשיא טראמפ לא יכתיב לנו מה לעשות מבחינת ענייני פנים של מערכת המשפט. אהבתי את זה. אגב, זה גם היה לא תקין שביידן התערב. מעבר לזה, יש מהומות ביהודה ושומרון וזה שובר לי את הלב. אני מסתכל ואומר לעצמי 'זה מה שהיהודים עושים? מתנחלים קיצוניים וחיילים נכנסים לעימות אלים? ככה באמת נשרוד? זה איום ונורא'. אי אפשר לברוח מאחריות כל היום. יש אחראים וחבל שלא הקימו ועדת חקירה ממלכתית. הבריחה מאחריות היא דבר לא בריא".
על מה לא תתבדח לעולם?
"זה הכול תלוי הקשר. כשאתה נכנס לחדר שיש בו אדם שאיבד את הרגליים שלו והוא רוצה שתצחיק אותו עם בדיחות שחורות על מה שקרה לו, אתה כקומיקאי צריך להרגיש את החדר ולתת לו מה שהוא צריך בשביל לחוש נחמה. יכול להיות שבאולם של אלף איש זה לא יעבור טוב. האומנות שנקראת קומדיה זה לדעת להרגיש את החדר. מבחינה אישית אין לי בעיה לצחוק על כל דבר אבל זה תלוי הקשר. אם יש סטנדאפיסטים מתחילים שקוראים את הריאיון הזה, אז בהחלט הייתי מייעץ להם שאולי זה לא יהיה הדבר הכי חכם בעולם לכתוב קטע שלם במופע שלהם על פדופיליה לדוגמא. אני לא חושב שזה יהיה שמיש בהרבה אולמות. זה נושא קשה".
מתי כסטנדאפיסט אתה מבין שעברת את הגבול?
"זה עניין של ניסיון. יש בישראל חמישה-שישה סטנדאפיסטים שמופיעים בלי הפסקה מול ועדי עובדים, ביניהם אדיר מילר, ישראל קטורזה ואנוכי. אז בחודש אני מופיע 25 פעמים, כמעט כל יום, ועם הזמן אתה לומד להבין כל חדר. כשאני מגיע לחברה מסוימת, אני יודע מי הקהל שם, מה יצחיק אותם".
איך מצליחים להפוך למאלתרים טובים? זה משהו שאפשר להשתכלל בו?
"שאלה טובה. אני לא יודע. אני לא חושב שאפשר לתת עצות. מן הסתם ככל שאדם יעשה משהו יותר, הוא יהפוך טוב יותר. מה שקרה לי זה שבאיזשהו שלב כל הפחדים, המתחים נעלמו לי על הבמה. אני מרגיש שם כמו בסלון שלי וכל האלתורים האלה על במה קורים כי אני מרגיש שהזמנתי כמה חברים לסלון שלי בבית. האלתור הוא כמו שיחה איתם. יש בארץ מעט מאלתרים - אדיר מילר, שחר חסון - וכל אחד מהם הוא אחר. יש לו אישיות אחרת. זה לא אותו דבר".
מי הכי מצחיק אותך בישראל?
"יש הרבה. אני אוהב את אסף יצחקי, אודי כגן, אדיר מילר, אסי כהן, טל פרידמן. יעקב כהן הצחיק אותי מאוד, הוא לימד אותי כל מה שאני יודע על סטנדאפ. עדי אשכנזי מאד מצחיקה, גיתית פישר, ליטל שוורץ, אורנה בנאי. כשאני רואה קומיקאים אחרים, אני בא לזה עם לב פתוח. אני בא ליהנות".
זה לא כמו במאי שצופה בסרט באופן אחר מאשר אדם רגיל?
"לא, אני בא ליהנות, גם ממופע סטנדאפ, וגם כשאני רואה סרטים וסדרות".
איך אתה מסביר את ההצלחה של המחזה שלך "החולה ההודי" שמציג עכשיו בקאמרי?
"'החולה ההודי' זה נס שקרה לי. אמרו לג'וזף הלר שהוא מעולם לא הצליח לכתוב אף ספר כמו מלכוד 22 ואז הוא אמר 'נכון, אבל גם אף אחד אחר לא'. אז זו גם התשובה שלי לגבי 'החולה ההודי'. לא הצלחתי לכתוב עוד כזה. יש במחזה הזה סיפור קיצוני ודרמטי, זה מתחיל דרמטי מאוד ואז זה הולך ומגביר. זו הצגה מצחיקה ומרגשת וכל מה שקרה בה, קרה לי גם בחיים. ערבבתי את החומרים ויצרתי את ההצגה הזו לפני 20 שנה ומאז היא רצה בתיאטראות השונים".
הערכת אז שההצגה תצליח ככה?
"לפני 20 שנה הייתי אדם אחר, נורא רציתי להצליח והייתי בטוח בעצמי בצורה לא ראויה. כשסגרו איתי חוזה על הצגה, אמרתי 'טוב אני הולך לקנות בית'. כולם סביבי אמרו 'איזה אידיוט הוא'. היום אני לא ככה. איבדתי את הביטחון המופרז. ידעתי שזה יצליח אבל היום אני לא בטוח בכלום".
אכפת לך מה כותבים עליך המבקרים?
"בטח, אכפת לי. יש לי הרבה פרופורציות, אני לא אבכה בגלל ביקורת לא טובה, אבל ברור שאכפת לי. היו בזמנו המון דיונים על הסיקור של ראש הממשלה ואנשים תהו אז מה כל כך אכפת לו. פשוט מאוד: לאנשים אכפת מה אומרים עליהם ומה כותבים עליהם. קיבלתי ביקורות נפלאות בחיים וגם ביקורות פחות טובות. עם השנים אתה מבין שיש מבקרים שמתחברים יותר וכאלה שמתחברים פחות. זה בסדר, גם לאחים כהן יש סרטי מופת וסרטים פחות טובים. לומדים לחיות עם זה בשלום. אבל כשעבדת על משהו שלוש שנים ואז בא מישהו שכותב שזה לא טוב, זה ממש מבאס. צריך לזכור גם שלא תגיד לשום דבר דרך הסכנה שזה עלול להיכשל".
אתה חתום על כמה סדרות מצליחות ומוערכות, ביניהן "נחמה" ו"קרתגו". יש סיכוי שנראה עונות נוספות?
"אני מאד גאה ב'נחמה', זו אחת היצירות המוצלחות שלי. אני עובד כיום על סדרה אחרת חדשה שתהיה סדרת מאפיה והיא תשלב אלמנטים שונים מז'אנרים שונים, וגם העולם של נחמה יופיע שם. אני מעריך שלא תהיה עוד עונה ל'נחמה' ול'קרתגו'. המצב של שוק הטלוויזיה בארץ קשה מאוד. השוק במשבר חריף, התקציבים מצטמצמים. אני מקווה שאחרי הבחירות תקום ממשלה חדשה שתפתור את המשבר בשוק הטלוויזיה. מי שבבעלותו ערוץ טלוויזיה מחויב להשקיע אחוז ביצירת תוכן למען הציבור. בשנים האחרונות הטייקונים מתחמקים מכך. זה הורס את התעשייה ואני מקווה ששר התקשורת הבא יהיה אדם יותר משכיל ומבין בטלוויזיה משלמה קרעי ופחות אדם שרק רוצה לסגור ערוצי טלוויזיה באיזו גחמה מטורפת, ויכריח את הטייקונים העשירים שקיבלו גופי שידור וישקיעו למען הציבור כסף בדרמות מקוריות".
תחקיר של כתבנו שגיא בן נון באתר זה הוביל לכך שמשה איבגי הורשע ואף נכנס לכלא. אתה ביימת אותו ב"הבורר" וגם כתבת בזמנו פוסט מעורר הדים סביב הפרשה. מתי לדעתך אפשר יהיה למחול לו?
"בגלל שהייתי היחיד בתעשייה שהתבטא, הפכתי לאיזה סמכות בנושא. אני לא הבחורות שנפגעו ולא תפקידי למחול. מי שאמור למחול זה הבחורות. אני לא יכול למחול בשמן. אני לא רוצה שיקרה רע לאף אחד, אני רוצה שיהיו להן חיים טובים, ובעולם אידיאלי אנשים שפוגעים בנשים - בטח ובטח אנשים מפורסמים - היו עושים תיקון, הולכים לטפל בעצמם כמו שצריך ומודים בטעות. זה יכול היה גם לעזור לאותן נפגעות בתהליך ההחלמה".
אגב "הבורר", זו עדיין הסדרה שהכי מדברים איתך עליה ברחוב?
"כן, זה באמת נס שאחרי כל כך הרבה שנים זה כל כך מצליח. אני לא לוקח את זה כמובן מאליו. קשה להסביר כמה מדברים איתי עליה ברחוב ושואלים אם יהיה המשך".
אז יהיה המשך?
"אני לא מסוגל לכתוב את הבורר. מי שכתב את זה היה בן אדם אחר לפני 18 שנה. אני אדם אחר ואני כותב אחרת. אני עדיין כותב מאפיה, וזה יהיה מצחיק ומרגש ומותח, אבל אני לא יכול לכתוב את מה שכתבתי אז. אני תמיד חושב קדימה".
אז אתה אופטימי לגבי הפרויקט הזה שנקרא ישראל?
"כן, אני אופטימי. אני חושב שמיד אחרי שהמלחמה הזאת תסתיים מתהליך השיקום, תצמח ישראל הרבה יותר שמחה ומאושרת. אני חושב שמתוך המשברים נוצרת הזדמנות שמהם נולד דבר חדש. ראיתי איחוד עמוק שנוצר במלחמה, ראיתי ברית דם בין מי שגר ביהודה ושומרון לציונות הדתית העובדת ובין שאר המעמד הבינוני והפריפריה המשרתת. ברית הלוחמים הזאת תוביל לשינוי מאוד משמעותי בתוך המדינה. אין לנו ברירה, אין לנו הרי לאן לברוח".
אתה כועס על אלו שמייחלים לילדים שלהם עתיד אחר ובורחים מפה?
"כל בן אדם שדואג לילדים שלו אני מאחל לו דברים טובים. אני יודע מה זה לדאוג לילדים, אני פשוט מאמין שהעתיד שיהיה פה עבור הילדים שלנו יהיה טוב יותר בישראל מאשר בחוץ. המלחמה תחלוף ומתוך ההריסות יצמח דבר חדש. ברור שיש פה הריסות נפשיות ופיזיות, אבל מתוך ההריסות האלו יצמח דבר טוב יותר. אנשים לא יסכימו שרק חלק מהאנשים יתגייסו ורק חלק יישאו בנטל. אנשים לא יסכימו שיהיו ויכוחים על כמה המדינה הזו יהודית או דמוקרטית כי שני הדברים הללו חיים יחד. כשאנחנו נתקן את הבעיות שלנו, זה יהיה המקום הכי טוב בעולם, אני באמת מאמין בזה".
וזה יוביל לשלום עם השכנות שלנו?
"אנחנו צריכים תמיד להיות פתוחים לחיות בשלום עם השכנים שלנו, אבל הם צריכים לבוא ולבקש את זה גם. הם צריכים להבין שלחיות עם הישראלים בשלום זה דבר שמאוד מאוד טוב עבורם תרבותית וכלכלית.
"ובכלל, המסקנה שלי מהמלחמה הזו היא שכל אדם בעולם שאומר בקול את המשפט 'צריך להרוג את היהודים' או 'צריך להרוג את הישראלים', הוא צריך כמה שיותר מהר להיאסף אל אבותיו. צריך להיות ברור שמי שאומר את זה, מייחל לעצמו איחולי מוות. אין הסברים ואין תירוצים.
"אף אחד לא ישמיד את היהודים, זו המדינה של היהודים ומי שלא מבין את זה הוא אויב. אסור לנו לוותר על השאיפה האנושית לחיות בשלום עם כל בן אדם פה באזור ולכבד כל בן אדם פה באזור, אבל ברגע שבן אדם כלשהו אומר, 'אני רוצה להרוג אותך ואת הילדים שלך', הוא בן מוות. למה חמינאי עדיין חי? הוא מדבר על להרוג את כולנו, למה הוא חי? למה הוא הגיע לכזה גיל מבוגר? אני לא מכיר עוד עמים בעולם שיש מישהו עם שמלה וטיטול על הראש שאומר עליהם שהוא רוצה להרוג אותם".