כל המבקרים קטלו את הסרט הזה. הפעם הם קצת הגזימו

בשלב מסוים ב"עולם היורה: חיים חדשים", דמות המדען אומרת כי 99.9 אחוז מהמינים שחיו בשלב מסוים על כדור הארץ נכחדו, ולכן גם סיכויי ההישרדות של המין האנושי קלושים. סוף כל סוף חדשות טובות. לעומת זאת, מה ההסתברות שסדרות סרטים הוליוודיות אי פעם ייכחדו? תסתכלו מסביב, ותבינו שאפס. לפי כל הסימנים, מותגים כמו "פארק היורה" ו"סופרמן" ימשיכו לנצח, ישרדו את הכל ויישארו אחרונים, יחד עם הג'וקים.

"עולם היורה: חיים חדשים" הוא כבר הסיבוב השלישי של המותג, שהתחיל ב-1993 עם "פארק היורה", להיט הענק של ספילברג שהפך בזמנו לסרט המצליח אי פעם, וגם שינה את הדרך בה משתמשים באפקטים ממוחשבים. הוא הוליד שני סרטי המשך באותו עשור, והסאגה המשיכה ב-2015 עם "עולם היורה", שהתניע מחדש את הסדרה וזכה גם כן להצלחת ענק ולהמשכונים משלו.

עכשיו, מגיע "עולם היורה: חיים חדשים" שמתחיל את העסק מחדש פעם נוספת, עם אנסמבל שונה לגמרי של שחקנים. כמה אפשר? מסתבר שאפשר.

סקרלט ג'והנסן ומהרשלה עלי מגלמים שני שכירי חרב מתוסבכים: היא בגלל שפספסה את ההלוויה של אימא, והוא כיוון שלא הצליח להציל את אחד מילדיו. התסבוכים הללו מזכירים לנו כי מי שביים את שני הסרטים הראשונים בסדרה ועדיין משמש מפיק שלה הוא סטיבן ספילברג, שתמיד אוהב להכניס חסכים משפחתיים כאלה בעבודתו.

עוד בחבורה: ג'ונתן ביילי, הכוכב העולה מ"ברידג'רטון" ו"מרשעת", כפלאונטולוג החתיך שאחראי לכמה מאימרות השפר בתסריט, כולל זו שציטטנו בהתחלה; ורופרט פרינד במשבצת האיש הרע - נציג של תאגיד תרופות תאב בצע.

העלילה מתרחשת אחרי הסרטים הקודמים, בעולם שבו הדינוזאורים התמעטו ונאלצו להגר מרוב שטחי כדור הארץ, גם בגלל שינויי האקלים וגם כי לבני האדם פשוט נמאס מהם. האחרונים מביניהם חיים באזורים מרוחקים, מבודדים וטרופיים. גיבורי הסרט יוצאים במשלחת כדי לאתר אותם, בתקווה לקחת מהם דגימות שיעזרו לפתח תרופות חדשניות ומצילות חיים. לכמה מהם יש מטרות נכלוליות, אך חלקם באמת שואפים לטוב. כך או כך, הם נתקלים בדרך במשפחה אמריקאית-היספנית, שמסייעת להמשכון הזה גם לסמן וי על משבצת הגיוון האתני. היא כוללת אב לשתי בנות - אחת מהן, המתבגרת, מגיעה עם החבר המעצבן שלה והשנייה והקטנה יותר מפחדת מדינוזאורים ומייצגת את הטרנד האנטי-דינוזאורי של הדור החדש. ואתם יכולים לנחש לבד מה קורה איתה בהמשך. למעשה, סביר להניח שתוכלו לנחש מקילומטר כל התפתחות עלילתית כאן.

בשל נסיבות מסורבלות למדי, המשלחת נאלצת לקחת את המשפחה איתה, וכולם יחד פוגשים בשמורה את הדינוזאורים. מתברר שחלקם הם תולדה של ניסויים מדעיים כושלים, מה שהפך אותם למוטציות מפלצתיות. הבמאי גארת' אדוארדס עמד בעבר מאחורי "גודזילה", כך שהוא מרגיש בבית עם סוג כזה של חומרים.

הסרט יצא לאקרנים באמריקה וברחבי העולם בסוף השבוע החגיגי של הארבעה ביולי, והביקורות עליו בתקשורת האמריקאית היו לא חגיגיות בכלל. מצד אחד, אפשר להבין את קבלת הפנים הקרירה. הרבה שמות מהימנים היו מעורבים בפרויקט, והם לא עמדו בציפיות. את התסריט כתב דיוויד קפ, מן התסריטאים ההוליוודיים הבולטים של העשורים האחרונים שגם כתב את "פארק היורה" המקורי ואת ההמשכון הראשון שלו, ולא נראה שהוא השקיע בו יותר מדי מאמץ או מחשבה. ג'והנסן, עלי ושאר הכוכבים גם כן פועלים על טייס אוטומטי ובלי חשק, ובאשר לשחקנים האלמונים יותר - אם להיות מנומסים, נאמר רק שהם לא בדיוק משאירים רושם טוב. רגעי השיא הם פשוט שכפול של הרגעים האיקונים מן הלהיט המקורי, ורשימת התלונות עוד ארוכה.

ובכל זאת, הקטילה הקולקטיבית נראית לי קצת מוגזמת. קודם כל: בניגוד לכמה סרטי קיץ לאחרונה, "עולם היורה: חיים חדשים" לפחות מהנה לצפייה. הוא לא ממציא את הקולנוע מחדש, אבל הוא קוהרנטי, עשוי היטב, לא מעיק ולא מזיק, וגם לא נמרח יתר על המידה. יש בו גם קצת ערך מדעי: נכון, זו זואולוגיה ופלאונטולוגיה בגרוש, אבל גם זה משהו, ויותר טוב מרוב הלהיטים האחרים כרגע, שמצוצים מן האצבע לחלוטין. הנה, עובדה שאני זוכר ממנו את הציטוט על המינים שנכחדו. אז נכון, לא תצאו ממנו עם דוקטורט במדעי הדינוזאורים, אבל חווית הצפייה בו היא לא טפשת מוחלטת.

הלחם והחמאה של סרטי "היורה", הסיבה שהם קיימים מלכתחילה והסיבה שהם המשיכו לשגשג במשך שלושים שנה, הוא הייצוג של הדינוזאורים על המסך, ו"עולם היורה: חיים חדשים" עושה את העבודה. הוא מספק את הסחורה, בעיקר בזכות התוספת של המוטציות. סליחה שאני לא מצטרף לכל מי שבועטים בתוצר הזה כשהוא כבר מתגלגל על הרצפה, אבל מה לעשות שדי מגניב לראות את כל היצורים הללו קמים לתחייה על המסך בצורה כה מרשימה ומשכנעת. זה לא משהו שתראו סתם ככה אם תצאו עכשיו לחצר, אז שווה לצאת מהבית בגללו ולשלם את מחיר הכרטיס.

האם באמת היה צורך ב"עולם היורה: חיים חדשים?" כמובן שלא, אבל אם נהניתם בסרטים הקודמים, קשה לי להאמין שתסבלו בו, ונסיים בעוד שיעור עגום בתורת המספרים: אמנם הציון של הסרט ברוטן טומטוז הוא רק 52 אחוז, ובכל זאת יש 99.9 אחוז סיכוי שיעשו לו עוד חמישה סרטי המשך.