לאחר 16 שנה, אואזיס עלו שוב על הבמה בקרדיף בוויילס.
התמזל מזלי וגרתי בלונדון עם אילנה בשיא הרתיחה של אואזיס, שניהלו אז קרב ראש בראש מול בלר. אני זוכר איך "Don't Look Back in Anger" יצא כסינגל חדש ומהצד השני בלר הוציאו את "The Universal". אילנה הייתה עם בלר ואני כמובן עם אואזיס, כך יצא לי להיות במרכז הליבה של הסצינה שתקרא לימים בריטפופ, וכללה עוד להקות מדהימות כמו פאלפ, סופרגראס, סוויד ועוד. עם חלוף השנים נראה שאואזיס ניצחו את הזמן, ותמצאו יותר ילדים עם אקוסטיות בפינות רחוב מנגנים שירים שלהם.
ובחזרה להיום, השארתי את המשפחה בלונדון ולקחתי את דילן איתי למופע הראשון שלהם בוויילס. דילן התלבש עם חולצה וכובע של אואזיס והלך לפני לרכבת, כאילו הוא זה שגילה לי את אואזיס... אני מצידי מעיר לו להרגיע, ושהוא רק אורח בסיפור שלי.
עברו המון שנים מאז שאואזיס הופיעו ויש משהו מרגש ואפילו היסטורי במופע שלהם, כי הם השאירו כל כך הרבה יותר מרק שירים טובים. באנגליה יש דו-שיח שקט בין אוהדי כדורגל לאוהדי להקות שמתחבר במגרשים ובהופעות. נואל גלאגר הגדיר יפה את הניינטיז כשאמר שפעם, לפני עידן האייפונים, מי שרצה לדבר ולפגוש אנשים היה פשוט הולך להופעה ואני כל כך מתחבר לזה. עכשיו גם מותר לגלות: דיברתי עם נואל גלאגר במשא ומתן לקראת הנשף-רוק האחרון שלי, וכבר הגענו לפרטים האחרונים ואז הגיעה הצעת האיחוד.
יש משהו מאוד אותנטי בזוג האחים האלה, נואל בחור מאוד חכם ותמיד כיף לשמוע אותו מתראיין, ואחיו ליאם יכול לענות לכל תגובה עליו בטוויטר במהירות מבלי ישיבות מקדימות עם יחצנים ומנהלים סטייל 2025, וזה כנראה הניהול והיח"צ הכי טוב - כי הקהל מרגיש שעומד מולו אדם ולא בובה פחדנית מפלסטיק .
כשהגעתי לחימום של ההופעה, שנתן ריצ'רד אשקרופט סולן ה-Verve, באתי עם ציפיות גדולות וקצת התאכזבתי. זו לא הייתה ההפקה המקורית של השירים, הסאונד היה בעייתי וההופעה הייתה גמלונית. ריצ'רד התגלה במערומיו קצת. ואז עלו ליאם ונואל וראית שהם יודעים בדיוק לאן הם באים, והיו מוכנים, כמו נפוליאון, לכבוש את האצטדיון שמכיל 70 אלף איש.
המופע היה עמוס להיטים ובצדק. יותר מדי אנשים חיכו להם ויותר מדי אחים של וילדים של חיכו סוף סוף לראות את התופעה. מבחינתי, הכי התרגשתי מ-"Champaign Supernova" ומ-"Cast No Shadow".
הם לא מתלבשים כמו הארי סטיילס, לא זזים כמו טיילור סוויפט והם לא מתוזמנים ברמת השנייה כמו קולדפליי. והאמת שאתה לא צריך את זה אם אתה אואזיס. זה לא רק שיש להם שירים גדולים, אלו הזכרונות שלנו שהשירים שלהם ליוו. כל אחד פה בקהל קעקע על הלב שלו מתישהו איזו שורה מאיזה שיר שלהם. למשל "Cast No Shadow" זה היה השיר שהתנגן במונית בלונדון, כשאני ואילנה נשארנו בלי פאונד וברחנו לנהג מונית. אואזיס זה סיפור יותר גדול מהשירים והלהקה עצמה, זה הבית של השכנים העניים שזכו בלוטו, ואנחנו השכנים שלהם ששמחים בשבילם ומריעים להם.
ברוכים השבים אואזיס.