ערב תיאטרון נגד המלחמה

בקרוב, אחרי שהאבק ישקע, תתחיל המלחמה האמריקאית בעיראק. להפציץ מהאוויר את המשמר הרפובליקאי זה דבר אחד; לקנות את אמון העם שזה עתה החרבת חלק ניכר מארצו זה דבר אחר לגמרי. המאבק הקשה עודנו לפני האמריקנים – וגם לפני אלה שמתנגדים למדיניות ה"החרב ומשול" שהופעלה בעיראק ובאפגניסטן ותופנה כנראה בהמשך גם כלפי מדינות אחרות. להתנגדות למלחמה בעיראק אין דבר עם תמיכה בדיקטטור ששלט בה; ההתנגדות מבוססת על עמדה עקרונית שמתנגדת לגלובליזציה הקפיטליסטית של העשור האחרון, ולהתנהלותה של ארצות הברית כציר המרכזי של הגלובליזציה הזאת. מלחמות הנפט, התשתיות והיוקרה שארצות הברית מנהלת מאז ה-11 בספטמבר הם חלק מהמהלך לבנייתה של מערכת פוליטית-כלכלית גלובלית לפיה החוק האחרון והסופי בעולם הוא האינטרס האמריקאי. המלחמה, בהקשר הזה, היא המשך הכלכלה באמצעים אחרים.

ומכיוון שהמלחמה לא תמה, גם ההתנגדות למלחמה אין סיבה שתדעך. אמנם בישראל קצת קשה לשמוע את ההתנגדות הזאת, אבל היא קיימת. הביטוי הפומבי הגדול ביותר שלה היה בהפגנה ברחובות תל אביב בחודש פברואר. מאז, אנשי "במה נגד המלחמה" הקפידו לקיים אירוע מחאה כמעט מדי שבוע: אנשי קולנוע, אמנים פלסטיים, מוזיקאים ומשוררים הזכירו למי שבא לשמוע שתרבות ופוליטיקה אינן מנותקות. עד היום התרחשו האירועים ברחוב צדדי ביפו. עכשיו עוברת הבמה אל אולם צוותא, תחת הכותרת "תיאטרון-וטו", כדי להציע אלטרנטיבה להצגה הגרוטסקית של אנסמבל בוש וצ'ייני: שייקספיר, אייסכילוס, ז'אק ברל ופרננדו ארבל תרמו מיצירותיהם, ויבצעו אותן דביר בנדק, ישי גולן, נתי אורנן, אלון נוימן, פיני טבגר ועוד רבים. ב' מיכאל, אחד המתנגדים העקביים למלחמה, כתב קטע במיוחד לערב, ותנחה אותו רותי בן אפרת מהאנסמבל של רינה ירושלמי. האירועים של במה נגד המלחמה מוכיחים שאם מתעקשים מספיק, אפשר להתנגד למלחמה גם בישראל, ושאפילו לא חייבים להיות אנשי שמאל קיצוני בשביל זה. מספיק להיות קצת בני אדם, טיפה תרבותיים.

יום שלישי, 15 באפריל, 20:00, אולם צוותא. כניסה חופשית.