במקום להשתולל מזעם הבוקר, ניב רסקין מנהל דיון מנומס. אפשר להתחרפן

מדינה שלמה הלכה לישון אמש עם תקווה לקום בבוקר להסכם חטופים כולל, שמשמעותו היא סיום המלחמה בעזה, אולי אף בטרם ימלאו לה שנתיים.

מדינה שלמה התעוררה לבשורת איוב על נפילתם של חמישה חיילים. איך מגשרים על הפער הזה שבין תקווה לשיברון לב? ובכן, נדמה שבערוץ 12 החליטו להדחיק, לפחות על פי תכנית האקטואליה הראשונה להגיב לאירועים, תכנית הבוקר של ניב רסקין.

ניקח רגע צעד לאחור: לוח הזמנים יצר בעיה מובנית בסיקור ביקור נתניהו בוושינגטון. ארוחת ערב משותפת שמתרחשת באישון לילה, שעון ישראל, מרמזת שני דברים: הראשון הוא שלא ייצאו ממנה בשורות דרמטיות. השנייה היא שאיש אינו סופר את התקשורת הישראלית, שלא לומר את אזרחי ישראל.

אם מישהו היה זקוק להוכחה נוספת לכך, הרי שלמרות שירון אברהם וברק רביד חיכו בסבלנות בבגדיהם הטובים כדי לחלות את פני שני המנהיגים, הורשתה רק התקשורת האמריקנית להיכנס לכמה דקות של שיח מצולם.

אם תרצו מדובר בהבדל גישות מעניין בין טראמפ לנתניהו: הראשון מאפשר תמיד את כניסת התקשורת כדי שיוכל לנהל אותה ובמידת הצורך אף להעליב אותה בפניה. השני מעדיף לבטל אותה על ידי שיתעלם ממנה, ביודעו שבישראל כלב השמירה של הדמוקרטיה הוא אינו אלא כלבלב: תמיד יכשכש בזנב ויתחנן לליטוף תוך שהוא משדר את ההודעה הבאה של נתניהו לאומה, במעמד צד אחד.

אפשר היה לצפות מגוף תקשורת אמיתי שיתבע - אם לא את עלבונו אזי את עלבוננו וידגיש את הפער הבלתי נתפס שבין הזחיחות סביב שולחן ארוחת הערב החגיגית, לבין היגון שמתדפק על דלתותיהן של חמש משפחות בישראל. אבל בחדשות 12 עסקים כרגיל.

וזה לא שחסרו נקודות לנעוץ בהן שיניים. די היה במעמד המופרך שבו מגיש נתניהו לטראמפ מכתב המלצה ששלח לוועדת פרס נובל לשלום. למה מופרך? כי נתניהו, למי שאינו זוכר, מבוקש על ידי בית הדין בהאג, עד כדי כך אינו יכול לטוס אלא למספר מצומצם של מדינות על ציר הונגריה-ארה"ב. אפשר שמדובר ברדיפה, לא ניכנס כאן לעניין ההאשמה עצמה, אבל לגופו של עניין: מי שמוחזק כחשוד בפשעי מלחמה ממליץ על מועמד לפרס נובל לשלום? אי אפשר לכתוב מעמד סאטירי שכזה.

הנה עוד נקודה שדרכה אפשר היה להתחיל ולטפל בפער בין המציאות האמיתית שקורית בעזה, בין חטופים לחללים, לבין הצחוק המתגלגל של "הגברת" למשמע עוד הלצה מלאה בעצמה של טראמפ. רק אתמול אמר מי שהיה בעברו שר הביטחון תחת נתניהו, אביגדור ליברמן, שהחיילים הנופלים בחודשים האחרונים בעזה, אינם מוסרים את חייהם על ביטחון המדינה אלא על ביטחון הקואליציה - והנה כמה שעות מאוחר יותר (התקרית הקשה אירעה אחרי שליברמן אמר את אשר אמר) מתרחש אירוע שמחדד את הקביעה הזאת.

מי שרואים בראש הממשלה שליח האל עלי אדמות, שהכל יישק על פיו, זכו לערוץ משלהם. היתר, שחוקים מהלם 7 באוקטובר שנעקב במלחמת נצח, מנוהלת בהשפעת שני משתמטים משירות צבאי, תשושים ממלחמת 12 הימים שבמהלכה שיחקו עם אזרחי ישראל ברולטה-רוסית מתוצרת איראן, מוכי תדהמה מול מה שהיה אמור לבשר שחרור חטופים, אבל הביא עוד ארונות קבורה - לא זוכים לערוץ חדשות מרכזי שישמיע עבורם את הצעקה.

אולפן הבוקר עם רסקין מתניע לאיטו: זה מתחיל עם לילך שובל, הכתבת הצבאית של ישראל היום, שמסבירה את פרטי התקרית. האמת? זה הדבר האחרון שמעניין - האם הכוח נפגע ממטענים או מירי נ"ט. למי חשובים הפרטים הטכניים? ההתעסקות בהם לבדה מסיטה את תשומת הלב מכך שהרמטכ"ל רומז שצה"ל כבר סיים את עבודתו, מליברמן שאומר את הדברים מפורשות. אכפת לי עכשיו מהיכן נפתחה האש?

זה ממשיך עם פאנל הפרשנים, מהוסס מדי, מנומס מדי. ברק סרי הוא אחד שיודע להתחמם כשצריך, אבל אפילו הוא קצת מגומגם הבוקר. איתן דנגוט כבר מעלה קצת הילוך, בהזכירו את העובדה שהארוחה החגיגית התקיימה לאחר היוודע דבר נפילת החיילים בעזה, מה שלא גרע מחגיגיותה ולא הביא את נתניהו להזכיר את החללים אפילו במשפט אחד.

רק חן ליברמן מצילה את כבודו של ערוץ שלם: היא מדברת על האמירה הקשה של ליברמן (אביגדור) מאמש - ומיד מבהירה שמבחינתה מה שקשה אינו האמירה אלא המציאות עצמה.

זה מצליח להעיר קצת את הפאנל, אבל לא במידה הראויה כדי שיהיה מי שיחבר את כל הנקודות לקו ברור, מה שלא קורה גם אחרי שישראל זיו, אחד שיודע, מדבר על ההתנגשות בין עמדת הצבא לרצונות הפוליטיים שמכתיבים את התנהלותו בשטח.

לחדשות 12, רגע אחרי ההשפלה של השארתם מחוץ לארוחת הערב, הייתה הזדמנות לא רק לתבוע את עלבונם, אלא גם את עלבוננו. שני מנהיגים מרוכזים בעצמם, אצל אחד נספו עשרות בשיטפון, אצל האחר נופלים חיילים בזה אחר זה במלחמה שאיבדה כבר מזמן קשר עם מטרותיה - והשניים מחליפים צ'פחות ודאחקות. את חשבון הנפש בדולרים לא מתפקיד התקשורת הישראלית לעשות. את חשבון הנפש של התקשורת הישראלית אין מי שיעשה.

חשבונות אחרים דווקא יש. במעבר חד לפרסומות רואים קדימון ל"הזמר במסכה" הערב (נכון לרגע זה אין שינוי בלוח המשדרים) ול"המטבח המנצח VIP" מחר. הישארו עמנו לבישולים של דנה וגלו למה נעלב שי ולא למשל למה דובר הליכוד מבטיח שצווי הגיוס שעל שליחתם הודיע צה"ל, לא ייצאו - ביום שבו עוד חמש משפחות, חלקן חרדיות, הצטרפו למעגל השכול.

מדינה שמחניקה זעקה מבקשת קול, אבל בערוץ 12 מעדיפים להיות זמרים במסכות.