האמן והמעצב דוד טרטקובר, חתן פרס ישראל שיצר לאורך שנים כמה מהדימויים המוכרים ביותר בתרבות הישראלית, הלך לעולמו בגיל 81 - כך נודע היום (שלישי). בשנים האחרונות הוא התמודד עם מחלת הפרקינסון.
טרטקובר נולד בחיפה בשנת 1944. הוא למד בבית הספר London College of Printing באנגליה וכן בבצלאל ועם השנים גם הפך למרצה בכיר במוסד. כאמן, הוא נודע במיוחד בזכות הכרזות שעיצב, שחלקן הפכו לאיקוניות. הוא הציג תערוכות יחיד רבות בארץ ובעולם, והשתתף גם בעשרות תערוכות קבוצתיות. כרזות שעיצב מוצגות באוספים של מוזיאונים רבים בעולם, לרבות המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. טרטקובר גם הרבה לאסוף ולחקור פריטים גרפיים נוסטלגיים מהעשורים הראשונים של מדינת ישראל.
בין עבודותיו המוכרות של טרטקובר ראויות לציון "כרזת השלום" שעיצב לציון 30 שנה למדינת ישראל; כרזת "מדינת ישראל 2008-1948" שעדכנה את מגילת העצמאות; לוגו תנועת שלום עכשיו; אנדרטת הזיכרון ליצחק רבין בתל אביב, עטיפות אלבומים של אריק אינשטיין ושלום חנוך - בהם "שבלול", "פוזי", "פלסטלינה", "מחכים למשיח", "אדם בתוך עצמו", "ארץ ישראל הישנה והטובה", "שירי ילדים", "ילדודס", "שלום חנוך בהופעה חיה" ו"אריק אינשטיין שר סשה ארגוב", וכן של מתי כספי ("הפעמון"), השלושרים, המחזה "מלכת אמבטיה"; מיצג תוצרת הארץ במרכז סוזן דלל ועוד. רבות מעבודותיו עסקו בנושאים פוליטיים, וכדמות ציבורית הוא הזדהה עם השמאל והתנגד לכיבוש בגדה המערבית.
בשנת תשס"ב זכה טרטקובר בפרס ישראל בתחום האדריכלות והעיצוב. בנימוקי השופטים נכתב כי "טרטקובר, מבכירי המעצבים בישראל, יוצר את עבודותיו מתוך החוויה והמורשת הוויזואלית של הארץ מהתקופות שלפני הקמת המדינה ואחריה. צירופים ויזואליים, יחד עם ראייה מפוקחת, נותנים לעבודתו ייחודיות ואפיון מקומי מובהק הזוכה להוקרה גם בקהילה הבינלאומית של מעצבים בתחום התקשורת החזותית. טרטקובר הוא 'קומוניקטור' השם דגש על המילה ועל הטקסט, ובכך הוא מציין בהצלחה את חשיבות המילה הכתובה בתרבותנו". עוד צוינה השפתעו כמחנך וכיוצר המתבונן בסמלים מן העבד, וכחוקר ואוצר של אמני עיצוב ישראלי מדורות קודמים. "בפועלו זה הוא הפך לגורם חשוב בהנצחת המורשת הגרפית והעיצובית בישראל".
פרופ' עדי שטרן, נשיא בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, ספד לאמן. "פרופ' דוד טרטקובר היה לטעמי גדול המעצבים הגרפיים בישראל. במידה רבה האב הרוחני שלי, ושל כל כך הרבה יוצרות ויוצרים כאן", מסר שטרן. "גדלתי אצלו בסטודיו. שם עבדתי אחרי תום הלימודים בבצלאל. שני דברים מרכזיים שלמדתי ממנו: 1. האיסוף, השימור של גרפיקה ישראלית, ההגנה על המסורת והמורשת, ההבנה שיש לנו אוצרות תרבות ושחובה להגן עליהם. אצלו למדתי על המקום של עיצוב בשדה התרבות הרחב יותר. 2. האקטיביזם. האמונה בכוחו של העיצוב להשפיע. יכולתו להעביר מסר, בבהירות, ישירות, בחוכמה, היתה נדירה. ל"טרטה", כפי שכונה, היתה היכולת לזקק דימוי, ולהפוך אותו לאגרוף של מחאה. מבחינתי, כל מה שאנחנו עושים היום בבצלאל, בהיבט של קידום החינוך האזרחי והחינוך לחיים משותפים, מבוסס ונוצר לאורם של הערכים שקיבלתי בסטודיו של טרטה. למדתי ממנו על אומץ, תעוזה, ביטוי אישי, אמיתי, ישיר וללא מורא. הוא היה נפיל אמיתי ובמידה רבה נביא. טרטה חזה והבין בדיוק לאן אנחנו הולכים ומה קורה לחברה בישראל כבר לפני שנים".