למגרש הכדורגל שבלב מג'דל שמס עולה סאלח פרחאת, מנהל מועדון הכדורגל בני ממב"ע הגולן (ממב"ע - מג'דל שמס, מסעדה, בוקעתה, עין קניא). הוא לבוש בגדי מאמן, לראשו כובע ועל הצוואר תלויה משרוקית. אחריו עולם אחד-אחד 12 נערים, שחקני קבוצת נערים א' של המועדון. פרחאת מבקש מהקהל שלצד המגרש לשים אוזניות על הראש. מרגע זה את הקהל לא ישמע את ההנחיות שפרחאת מעביר לשחקניו, אלא הקלטות עם אוסף של טקסטים מפיהם של בני משפחותיהם של 12 הנערים והנערות שנהרגו לפני שנה מפגיעת טיל בשעה ששיחקו במגרש הסמוך.
ההתרחשות הזאת היא קטע מתוך יצירה שהועלתה בשבוע שעבר במסגרת פסטיבל ישראל. שמה - "אלמלעב" (המגרש) שביימו ראיד שמס ויונתן בלומנפלד. שמס נולד וגדל במקום ולמד תיאטרון בדמשק. בלומנפלד יוצר ממרכז הארץ. לדבריו "היצירה הזאת נולדה מתוך רצון של הפסטיבל להגיע גם לצפון הארץ ולדרומה".
שמס היה ביישוב ביום האסון. כמו כל התושבים הוא שמע את האזעקה ומיד אחריה את הרעש האדיר של הפיצוץ, ולאחר מכן ראה את ענן העשן שעלה מכיוון המגרש. הוא מיהר לשם ושמע שיחה בין שלושה גברים שאמרו שבין הנפגעים בתו של אימן פחר אלדין. "אימן הוא דוד שלי. רצתי למרפאה וראיתי אותו שם. הוא אמר לי שאלמה מתה ואני חיבקתי אותו", תיאר את אותם רגעים נוראיים.
ראיד, שמלמד בבית הספר ביישוב תיאטרון ודרמה, הוזמן לפגישה עם אנשי הפסטיבל והוא סיפר להם על הכפר המרוחק שבו הוא חי, על הקונפליקטים שמלווים את חייהם של התושבים במקום, על תחושת הגבול - הפיזי והנפשי - שלהם, על הילדים שנהרגו. "אמרתי שאני רואה בכל אחד מאותם ילדים מראה שלי. כאב לי להבין שאפילו לחלומות ילדות יש סוף ויש גבול", הוא אומר. עד אותו מפגש, המגע של שמס עם עולם התרבות הישראלי היה כצופה בהצגות בתיאטרונים בתל אביב וכנבחן באודישנים לתפקידים פוטנציאלים של טרוריסט. כשהתבשר שהרעיון שלו התקבל, הוא הופתע ושמח שתהיה לו הזדמנות לחשוף את הכפר שלו באמצעות התיאטרון. הפקת הפסטיבל שידכה בין שמס ובלומנפלד, והשניים יצאו לדרך.
"היצירה הזאת היא לא זיכרון או הנצחה", מסביר בלומנפלד. "רצינו שיהיה בה עוד משהו; שיהיה בה הקונפליקט שבין האסון לבין ילדות, תמימות, אמונה, גם קצת לצחוק וקצת לבכות. לשאול שאלות על החיים שלנו כאן היום ויכולת לגעת במציאות הנוראית", אמר. הורי הילדים אהבו את הרעיון ושמחו לשתף איתם פעולה. השניים נפגשו עם המשפחות השכולות ושמעו מפי ההורים על ילדיהם, על האסון, על הכאב, על רגעים משעשעים עם הילדים, על אהבות שראשונות שרק החלו לפרוח, על אמונה, כעס, גילגול נשמות, משובות נעורים, אוכל שאהבו לאכול.
בדרך למגרש עובר הקהל ליד מקום האסון - האופניים המרוטשות, המיגונית הפגועה, גדר המגרש הקרועה. תמונות הילדים וזרי פרחים שהתייבשו. מעל הכפר, מול מושבי הקהל, שלוחה של החרמון שעוטפת את הכפר מצפון. משם הגיע הטיל הקטלני שירו מחבלי חיזבאללה. ועכשיו שקט מסביב. קרירות שיש רק במקום הזה באוגוסט הישראלי מתחילה להגיע כשהמופע מתחיל. גם עננים משייטים במהירות.
הניגודים והקונפליקטים מורגשים לכל אורך היצירה. ממש ממול מתקיים האימון שמעביר פרחאת, אבל הקול הנלווה אליו: הוראות, צחוק, כעס, קולות התנשפות או ריצה - לא נשמע. הנערים בעולם שלהם, של חיים, של משחק, מאבק, שיתוף, עידוד, כעס. הצופים מקשיבים לפיסות החיים שהרכיבו את עולם הילדים שנהרגו ובוודאי מאפיינים את עולם חבריהם שעכשיו מתאמנים על המגרש.
לפני המופע-אימון, פרחאת מספר לי שהוא חוזר מפגישה עם פסיכולוג. מאז אותו יום נורא הוא החל לקבל טיפול. שלושה שחקנים שלו נהרגו ורבים נפצעו. המקום שהוא טיפח, שאמור להיות מקום של שמחה, מפלט, שובבות - הפך לזירת אסון שהלם בכפר ופער בו פצע. הוא מספר כי ההחלטה היתה להביא את זכרם של הילדים לכל מקום שרק אפשר והפניה של אנשי הפסטיבל שימחה אותו. עם הזמן הוא הפך למעין במאי שלישי, לדברי שמס ובלומנפלד.
מאז האסון מועדון הכדורגל התרחב, קבוצות נוספות של ילדים ונערים קמו. "היינו פה הרבה לאורך השנה וראינו איך כוח החיים ממלא את החלל שנוצר פה", אמר בלומנפלד. שמס אומר שבכל פעם שהוא חוזר לכפר מביקור בתל אביב הוא מרגיש איך הריאות שוב מתרחבות ומתמלאות באוויר. גם אחרי האסון, למרות שקשה יותר לנשום, עדיין יש בריאות מקום לאוויר נקי שייכנס", אמר.
האימון מתקרב לסופו. אחד האבות השכולים מספר בהקלטה שנשמעת באוזניות על מערכת היחסים הסבוכה שלו עם המגרש מאז אותו ערב נורא; בתחילה זה היה המקום הקשה, המקום שבו בנו נהרג. עם הזמן הוא החל להתפייס עם המגרש. הרעש של הילדים שמשחקים חזר להיות עבורו סימן לחיים. פרחאת מבקש מהקהל להסיר את האוזניות. עכשיו שומעים את קולות העולם, החיים, השחקנים הצעירים. האימון מסתיים. הקהל נעמד ומוחא כפיים. בין הצופים גם המשפחות השכולות. חלק בוכים ומתחבקים. הנערים השחקנים מורידים את חולצות האימון ולובשים חולצות עם פניהם של 12 ההרוגים.