"תפילה לעני כי יעטוף ולפני השם ישפוך שיחו, השם שימעה תפילתי ושוועתי אליך תבוא, אל נא תסתר פניך ממני ביום צר לי", כך שרו מאות הנערות בבית הכנסת בנווה דקלים לפני עשרים שנה, נשמעות כפה אחד עצום, בקול אחד, שמנסה לחדור שערי שמיים, בזעקה קורעת לב, בתחינה מזילה דמעות, רגע לפני שפונו משם, יחד עם עוד רבבת ישראלים, שירת רבות מצמררת שהפכה לסמל של אחד הרגעים הקשים שידעה המדינה. כי אין רגע ישראלי היסטורי שאין לו מוזיקה, שיר, ניגון, פזמון, פיוט. וגם עשרים שנה אחר כך, שערות היד סומרות משירת הנערות.
מי שתפילת הנערות בבית הכנסת בנווה דקלים גרמה לו לבכות הוא שולי רנד. רנד מזוהה מאוד עם השיר "אייכה", השיר המצליח ביותר מאלבומו הראשון "נקודה טובה", שראה אור ב-2008, והיו בעבר כאלה שקישרו בינו לבין האבל על ההתנתקות. אבל רנד עצמו סיפר כי התגובה שלו לכאב על גוש קטיף הגיעה מאוחר יותר, בשיר "הספינה", אותו כתב כשבוע אחרי הפינוי, אבל יצא באלבומו "רצוא ושוב", שראה אור ב-2018, שלוש עשרה שנים אחרי.
"מאוד כאב לי על מה שעשו למתיישבים", סיפר רנד בראיון ל"מקור ראשון". "אני צועק שם על מצב שבו הספינה טובעת והאנשים בתוכה מנסים לעשות טלפונים ובסוף מבינים שאין מנוס. יש שם קטע שאני שר את י"ג מידות הרחמים, ה' א-ל רחום וחנון. זה חלק בשיר שמתכתב עם תפילת הנערות בבית הכנסת. אני זוכר שראיתי את התפילה הזו ופשוט בכיתי. זו הייתה תפילה הכי כנה והתפילה הזאת לא נענית. זה המבחן הגדול של האמונה".
הפינוי, או ההתנתקות או הגירוש של התושבים הישראלים מרצועת עזה (המינוח משתנה בהתאם למחנה), הוליד במהלכו ואחריו מספר שירים חדשים. אולם בשונה מאירועים מאז'וריים אחרים מהעשורים האחרונים, כמו המלחמות או הציפייה לשחרור גלעד שליט, לא היה מדובר בסחף גדול, וחלק מהיצירות ראו אור, כמו במקרה של שולי רנד, שנים אחרי. אולי בגלל שהכאב זוהה עם פלח מסוים מהאוכלוסייה (למרות שציבור גדול התנגד לו), הפלח של המתיישבים וחובשי הכיפות. לפלח הזה היו שירי קינה מן המקורות, וההתעוררות שלו עם זמרים ויוצרים שחדרו אל הזרם המרכזי של המוזיקה, הייתה מאוחרת יותר.
השיר המזוהה ביותר עם הפרידה מיישובי חבל עזה הוא כמובן "אמא אם הייתי", שהוציא חנן בן ארי עשור אחרי כן, ב-19 באוגוסט 2015, כסינגל השלישי מתוך אלבום הבכורה שלו, "איזון". שיר עם מילים מרגשות, שהיה ללהיט ברדיו ועד היום מככב בהופעות הגדולות שלו. בן ארי, שנולד וגדל בקרני שומרון, ואביו אף היה ראש המועצה, היה ילד בן שבע כשפונו היישובים.
"אמא אם הייתי" נכתב מנקודת המבט של ילד ממפוני גוש קטיף, הפונה אל אמו ומזכיר לה את הבית בחולות מול הים, כשהיא הבטיחה לו שעוד ישובו לשם. הוא מקונן: "הזכרונות עוד שורפים את המוח... האהבה לא ניצחה, גם לא הרוח... אם הייתי יכול לרפא את הגעגוע", ומבטיח לה: "עוד נשוב לשם".
הטקסט כולו מלא באזכורים רלוונטיים, כמו "בחממות גדלים פרחים כתומים כמו אז", ומביע את זעקת המפונים ("שרנו מול היכל, 'אם אשכחך ירושלים' / צעקנו, 'יום יבוא ועוד נשוב לכאן'). מסר של כאב, אבל וגעגוע, עם ניצוץ של תקווה, מעין מקבילה סרוגה ל"החיטה צומחת שוב".
כמובן, בן ארי לא היה הראשון ולא היחיד. האמן שהאירועים השפיעו עליו יותר מכל הוא כנראה אריאל זילבר, שהיה בתהליך של חזרה בתשובה והשלים אותו בעקבות הנסיגה. "חשבתי שמה ששרון עשה זה פשע, והבנתי שהמתנחלים הם הדבר האמיתי", סיפר בראיונות שנעשו אתו בדיעבד, "לפני זה הייתי קורא בתנ"ך ובגמרא, אבל זה לא היה רציני, עד שבא שרון עם גוש קטיף, ואז אמרתי, וואלה, זהו".
במהלך החודשים שלפני הפינוי עבר זילבר להתגורר פיזית בגוש קטיף והקליט את אחד מהמנוני המאבק נגד הנסיגה, "יהודי לא מגרש יהודי", שהקליפ שלו כלל תמונות נבחרות מהעימות הכתום ברחובות. זילבר הקפיד להופיע בהפגנות ובעצרות של המאבק נגד התכנית והפך לאחד מסמליו, עם שירים כמו "גירוש". לפני שנה, במהלך מלחמת "חרבות ברזל", התייצב שוב מול עזה והצביע על המקום שבו היה המאהל של מגורשי אלי סיני, ניסנית ודוגית, אזרחים שהייתה זו הפעם השנייה שאולצו לעזוב את ביתם, אחרי שפונו מסיני.
"הרבה שירים שלנו נכתבו בעקבות הגירוש", אומר קובי שמעוני, סאבלימינל, אחד האמנים שיותר מזוהים פוליטית עם הימין. ב-2006, כמה חודשים אחרי פינוי הרצועה, הוציא סאבלימינל את אלבום הסולו השני שלו, "בדיוק כשחשבתם שהכל נגמר", שכלל שירים כמו "ארץ אהובה", דואט עם שלומי שבת ו"המקום המושלם" עם סיון בהנם, שמילותיהם מושפעות מהטראומה. סאבלימינל מדגיש שהחידוש שלו ל"זה קורה", הקלאסיקה של אריק לביא, שהוקלט עם לביא עוד בחייו, יצא אמנם ב-2010, אבל הוא הוקלט הרבה קודם, אחרי ששרון חשף את תוכנית ההתנתקות כבר בדצמבר 2003.
ב-2006 יצא שיר ששינה את המוזיקה הישראלית. "אנא בכוח" של עובדיה חממה, לחן שלו לפיוט מאת רבי נחוניה בן הקנה, ביחד עם עוד תשעה זמרים, ביניהם אהוד בנאי וגד אלבז, הוליד את גל אלבומי הפיוטים ששטף את המדינה. בירור עם חממה מעלה שהקשר בין "אנא בכוח" כתפילה לאל לבין הגירוש מעזה הוא בעיקר רעיוני. אבל שיר אחר של חממה, שיצא עוד לפני הגירוש, מתייחס אליו ישירות.
"הימים היו ימי ההכרזות הראשונות על ההתנתקות", נזכר חממה, "נחשפתי אז דרך טור של שלום רוזנברג בעיתון 'מעריב' על פרשת השבוע, לטקסט שהוא נאום של יהודה המכבי: 'לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר נכבשה בעת מן העתים ללא משפט'. הקלטתי את השיר עם גד אלבז, גיל עקיביוב וניסים מולגן, והוצאנו אותו לרדיו תחת השם 'המכבים'. לדעתי לא השמיעו אותו ברדיו אפילו פעם אחת, אבל זה בכל זאת נאום של יהודה המכבי שמתכתב עם הגירוש".
אירוע הגירוש מגוש קטיף השפיע על יוצרים גם במובן של התפכחות פוליטית. אחד מהם הוא גיא מזיג, שהחל את הקריירה בלהקת "הדורבנים" עם להיטי דיסקו, אבל באלבום הסולו הראשון שלו, "השחור החדש", שיצא ב-2015, הופיע הלהיט "לבד במדבר", שמדבר על ישראל מול האויבים שמסביבה. "יש כאלה שקראו את הטקסט של השיר ולא הבינו את הכל", אומר מזיג. "לא מספיק אמרו לי שהשיר הזה הוא לאומי, ובעיניי אם מישהו אומר לי שהוא לאומי, הצלחתי. כי יש בו השתקפות וביטוי לספרה יותר גדולה, למצב הרוחני בארץ. יש בו איזושהי התפכחות, שהמצב חמור משחשבנו".
תסביר.
"כתבתי את 'לבד במדבר' ב-2011 כשראיתי בתקשורת וברשתות החברתיות שסע הולך וגדל בציבור. ראיתי צד אחד שזועק 'רוצים לטבוח בנו', וצד שני שאומר 'אולי התגריתם בהם'. הייתה הסלמה, וזה הטריף אותי והגיע למקום שאי אפשר יותר לשאת. פתאום הבנתי שהרבה ישראלים מעדיפים להתקוטט בינם לבין עצמם כדי לקושש קולות, לחזק בייס ולמצוא חן בעיני המחנה שלהם מאשר להבין את האמת המרה, שמסביבנו יש טבעת של כאלה שירצו פשוט להרוג אותנו.
וזה כמו במשל הזרדים, איפה שאתה מרשה לעצמך לא להתמקד במאחד, אתה נכנע ואתה חלש. אנחנו לבד במדבר ורבים בינינו לבין עצמנו. זה כמו אדווה כזאת, שמה שאנחנו עושים לעצמנו בא עלינו מבחוץ. מה שמסביבנו אמור היה לגרום לנו להבין מה חשוב. בבית אפשר להתקוטט, כלפי חוץ צריך להראות אחדות".
והגירוש מעזה?
"לעקור קהילה על ידי הממשלה כדי שאחר כך יירו עלינו טילים, זו חוויה מאוד קשה, כאילו גוף זר בא והתחיל לשלוט בשלטון. זה מה שמתארים האנשים שעברו את זה. אני יכול להבין אותם. זה לא שפינינו את המקום לסינגפור ולמפעלות שגשוג, אלא לתתי אדם שרק רוצים לרצוח. מה היה האינטרס של מי שעשה את המהלך הזה? קשה לתפוס, מי כל כך רוצה שנמות? מוזר מאוד".
אמרו לך שזה שיר "ימני"?
"מי שעסוק בחומר צריך הגדרה. מי שעסוק ברוח, פחות צריך הגדרה כזו. משני הצדדים האשימו אותי. זה פשוט שיר שמתאר מצב, כל תגובה היא טובה".