קודם כל, אפשר להירגע. יהיה לנו מה לראות כשייגמר האח הגדול. דבר שני, הפורמט מתחיל להתחבב עלי ממש, ולו בזכות העובדה שמדובר באנשים בוגרים יותר עם ילדים - כלומר אנשים פחות מביכים. הרבה פחות. החופות מוכיחות שני דברים. קודם כל - שההתאמות שנעשו די טובות, ודבר שני, שאנשים עם ילדים מצליחים במה שאנשים בלי ילדים לא מצליחים, ושולטים באומנות העממית שבשפת רחוב שמה "שליפת הראש מהתחת של עצמך", ובשפה מקצועית "לא עפים על עצמם בלי סיבה". ויש סיבה. הביאו אנשים ממש שווים. כולם עם עבודה שנשמעת טוב על הנייר, כולם נראים טוב, חלקם אפילו מעולה, מודעים לעצמם, בוגרים. חוץ מזה שגר אצל ההורים, כאילו. אבל גם הוא מודע לעצמו, והיה הראשון לומר שזה מביך. לי נשאר רק להסכים.
אבל בואו נשים את זה על השולחן: תאילנד זה לא החיים האמיתיים. וזה משנה את התהליך. מצד אחד, כל עוד כולם בבגדי חוף מחמיאים, מחזיקים משקה וממלמלים "סוואדיקה, סוואדיקה טנק יו טנק יו", הכל ייראה טוב יותר מאשר אילו היה מתרחש במודיעין או חדרה. מצד שניֿ, אולי זה דווקא נכון לנטרל את החיים האמיתיים בתקופת ההיכרות הראשונית. אולי זה דווקא מה שיאפשר פתיחות, אולי דווקא ככה ההגנות הרגילות ינוטרלו, אולי חודש בלי ילדים, בלי עבודה, בלי חשבונות חשמל, עם בריכה, קוקטיילים ופסיכולוגית צמודה זה בדיוק מה שכולנו היינו צריכים כדי לעבור את ההתחלה? נחיה ונראה. מה שבטוח, השאלה האמיתית היא לא מה קורה בווילה, כי מה שקורה בווילה בתאילנד סביר להניח יישאר בווילה בתאילנד - אלא מה ישרוד את המכס של נתב"ג.
עכשיו, כשכל הזוגות הגיעו לווילה, מתחילה התוכנית באמת. הדינמיקות, הבעיות, הצחוקים - הכל הולך להתגלות בפנינו ממש בקרוב. ירדן ושרון זה זוג קורע. אולי בגלל הפרשי השנים ביניהם, ואולי פשוט בגלל שהיא בלתי. לא מפסיקה לדבר, לא מפסיקה להציע הצעות ייעול. במה היא לא התערבה לשרון המסכן? במה שהוא אוכל, בכמה בוטוקס הוא צריך לעשות, ושיא השיאים - שיעור הצילום שכפתה עליו. הבן אדם סבלני, ובאמת הגיע עם לב פתוח להיכרות הזאת, ובעיקר הוא נמשך אליה (בינתיים). אבל כבר הוא נראה כמו מישהו שחלם על יונית לוי וקיבל את אביבית בר זוהר. היא רוצה להיראות ולהרגיש נוכחת, הוא רוצה שקט. בטווח הקצר זה מחזיק, כשיש בריכה לברוח אליה. בטווח הארוך - היא תרגיש לא מוערכת, והוא ירגיש מותש. מצד שני, אני מכירה כל כך הרבה זוגות בדיוק כאלה.
הילה ומתן זה סיפור אחר לגמרי. שם המשיכה נראית בינונית למדי. הילה, הרופאה המרדימה שאוהבת אקסטרים כנראה אוהבת אקסטרים כי בסיטואציות "רגילות" קשה לה לשחרר. היא שקולה, רצינית, מדברת לעניין. מענין מאד מה יקרה לרוגע שחלה כשמתן יגיד לה שהוא לא בטוח. למה? לא יודעת, ככה הוא נראה לי מההתחלה - לא מת על זוגיות. אחרי שמונה שנים לבד היזם הקולינרי למד להסתפק בבנות החמודות שלו, ועם הילה הוא נראה קצת יותר כמו לקבוצת תמיכה מאשר זוגיות. אין זיקוקים, וזה בסדר - אבל אני לא רואה אותם חוזרים לארץ וממשיכים להחזיק את זה, אלא אם כן הם מחליטים שנוח זה דבר נורא רומנטי.
אורית ניסחה את זה מושלם: "יש משהו מכבד ביחסים בינינו". כן, גם בחוזה השכירות שחתמתי עליו יש משהו מכבד. אני לא באשליה שמתחיל לי רומן, גיא ואורית לא נראים כמו התחלה של סיפור אהבה, ולא רק בגלל שהיא אמרה שלא היה קליק. הקליק עוד יכול להגיע, במיוחד כי המשפחה אמרה כל כך הרבה פעמים שהחתן החדש מזכיר את דולב, בעלה זכרונו לברכה. אז זה לא סקסי, לא מרגש, אבל זה יציב. זה יכול להישאר חברות טובה, או להפוך לזוגיות. תלוי אם אחד מהם יצליח להצית אש, או שיישארו בקטע של "לכבד".
נקודת האור של העונה הזאת היא מן הסתם חן ליב ולירן (זה חן? זה ליב? או שזה חן-ליב? שמישהו יגלה לי) הם נראים כמו הגדרה ויזואלית של המונח "התאהבות ממבט ראשון". הם מקפיצים אחד לשני את כל ההורמונים מהרגע הראשון. הם לא מפסיקים לדבר "דיברנו כל הלילה" (מאיפה זה מוכר לנו?), ישנו ביחד, מחזיקים ידיים ומסתכלים אחת לשני בעיניים כאילו חזרו רוורס לגיל 17. זה חיבור נדיר, כזה שראיתי לאחרונה רק בין שחר צ'רנס לבעלה לעתיד צ'ונו שנפגשו ב"אהבה חדשה". מצד שני, חיבורים כאלה רגישים במיוחד - כשהאהבה כל כך מיידית, המיצוי הופך להיות מהיר יותר. כל חרדת נטישה קטנה או טראומה ישנה יכולה להפוך לדרמה, וכמו שיר אהוב מאד ששמעת יותר מדי פעמים ביום אחד - זה עלול להפוך לחסר טעם. אם הם יצליחו לא להרוס לעצמם, זה הזוג היחיד שאני באמת רואה מחזיק גם אחרי הקרדיטים.
נטלי ונועם הם הלא ידוע. במבט ראשון זה מושלם. היא מהממת, הוא מהופנט, הם עפים אחד על השנייה. אבל מתחת לפני השטח זה קצת מרגיש כמו תחושת הקלה שלא הייתה פאדיחה יותר מאשר ניצוץ - "איזה מזל שהוא סביר, אפשר להמשיך בתוכנית". נטלי מתמודדת עם התקפי חרדה, וברגע כזה של "ניצלתי מאסון" היא מרגישה סבבה, אבל זה לא אומר שיש שם פוטנציאל לזוגיות. בשביל צריך להביא את האופי האמיתי שלך. בתור התחלה נועם מתפקד כמראה שמחזירה לה ביטחון, וזה אחלה. השאלה היא מה יקרה כשתבוא חרדה אמיתית - האם הוא יחזיק לה את היד, או ייבהל.
שלי וחן כבר עכשיו נראים כמו ניסוי מעבדה אכזרי של יעל. שלי - היא טייפ A קלאסית. גדלה בבית לצד אחות חולה שנפטרה, למדה מגיל צעיר לדאוג שלא ידאגו לה, ומאז היא חיה על הצטיינות ושליטה: הוראות התנהגות ורשימות להורים, בשני עותקים!, 30 מתנות עטופות מראש, פתק "נחת" וקינדר כל בוקר. מה זה לעזאזל פתק נחת? למה כל רגע מישהו ממציא טמטום חדש? זה חמוד, זה מתוק - אבל זה OCD רגשי במסווה. ואז יש את חן, גבר בהדחקה. הוא הופתע כשהאישה שלו עזבה אותו, וטוען שהוא לא זוכר כלום מהיחסים ביניהם. מה הסיכוי שזה יכול לעבוד? היא עם פחד נטישה הוא עם ניתוק רגשי. והתוצאה: הכניסה שלהם לווילה נראית כמו הגעה של מובילים לדירה, וארוחת הערב הראשונה שלהם זה הוא אוכל דג והיא יושבת ובוכה. זו לא סצנה חד-פעמית, זו דינמיקה. ואם הם לא ייפרדו, זה יתקבע. קשה לי להאמין שפסיכולוג שמכבד את עצמו לא יראה את הדברים האלה מראש, אז אני נאלצת להניח שהביאו אותם כי כל עונה צריך זוג שינשור.