בן גביר מבטיח משילות, מהדורת חדשות 12 מוכיחה את הכישלון האדיר

נפתח בחדשות מרעישות: יבוא יום שבו בנימין נתניהו לא יהיה עוד ראש הממשלה. זה לא משנה אם אתם מחכים ליום הזה כמו שמחכים לביאת המשיח או יראים מפניו בחשש מיתמות, הרי שהוא יבוא.

הנה עוד משהו שאתם צריכים לדעת על היום הזה - והפעם הכוונה היא בעיקר לאלה שסבורים שנתניהו הוא מקור כל הרע בארצנו: עם כל הכבוד ל"רק לא ביבי" שלכם, גם ביום ההוא ייגזר עלינו להמשיך לחיות עם עצמנו.

מה הקשר בין זה לבין "מדינת חסות", סדרת הכתבות על דמי החסות ("פרוטקשן") שהפרק הראשון שלה שודר אמש בחדשות 12? ובכן, גם ביום ההוא, תחת ראש הממשלה הבא, יהיו לא מעט בעלי עסקים שיצטרכו לבחור אם להתחלק בהכנסותיהם עם עבריינים שהפכו ל"שותפים" - לא לעבודה הקשה, ההשקעה והסיכון, אלא רק לרווח, גם אם אין כזה.

גם ביום ההוא יהיו בעלי עסקים שייאלצו לסגור את המקום שהיה עבורם כחלום, רגע לפני שהפך לסיוט. גם ביום ההוא יתהו יותר מדי אזרחים בישראל, בלי קשר לשאלה האם הם תומכי ימין או שמאל, מי לעזאזל מנהל את המדינה הזאת, שאין בה דין ואין בה דיין.

הנאיבי ישאל בוודאי מה עם המשטרה, מה עם בתי המשפט, מה עם כספי הביטוח - ועוד שאלות שבוודאי צצות בראשו של כל אדם נורמטיבי. אלא שהמציאות הישראלית אינה נורמטיבית כלל וכלל, עד שלפעמים נדמה כי היחידים שמתפקדים כהלכה הם ארגוני הפשיעה.

זהו בוקר שבו קשה להתגולל על משטרת ישראל, עת נודע דבר מותו של שוטר שהשתתף במרדף אחר חשודים בהחזקת נשק לא חוקי (בוואדי ערה), אבל אפילו האירוע הטרגי הזה, שאינו קשור לסדרת הכתבות אלא בעקיפין, מלמד עד מה רבה היא תעוזתם של העבריינים, שגם כאשר הם פוגשים בנציגי החוק הם לא נכנעים אלא יורים.

לכן אי אפשר שלא לראות את הקשר בין הנושא העומד במרכז סדרת הכתבות של חדשות 12 לבין הידיעה המרכזית של הבוקר: הם לא מפחדים. מי כן מפחד? האזרחים.

תאמרו שזה מוזר: כמעט כל העבריינים הגובים דמי-חסות הם מהמגזר הערבי, בעוד שבראש המשרד האחראי על המשטרה עומד שר שחשוד בהמון דברים, אך חיבה לערבים אינה אחת מהם. לכאורה יכול היה איתמר בן גביר לגזור את הקופון של חייו במלחמה מוצלחת בתופעת הפרוטקשן. "הנה", היה אומר, "הבטחתי משילות ואני מקיים".

מאחר שאפשר להיות בטוחים שבן גביר היה שמח להתהדר בהישג שכזה, אין אלא להסיק שהכישלון המהדהד של משטרת ישראל במלחמה בפרוטקשן, הוא לא ביטוי לחוסר רצון אלא לחוסר מסוגלות.

במשטרה, כך למדנו מפרק הפתיחה של הסדרה, ממהרים לתלות את הקולר בצווארה של... היראו מופתעים: מערכת המשפט! שלכאורה מקילה עם מי שהמשטרה מביאה למעצר - ובהמשך למשפט. אלא שניצב-משנה בדימוס, אפרים ארליך ("קרמשניט") חושף את האמת: "תביא תיק מוצק". כלומר - תקופות המאסר הקצרות יחסית שנגזרות על המורשעים, הן תולדה של תיק מלא חורים שנסגר לרוב בעסקת טיעון מקלה.

הבעיה, מתברר, מתחילה עוד הרבה לפני כן, שכן ההערכה היא שרוב העבירות לא רק שאינן מסתיימות בהרשעה, אלא אפילו לא מתפתחות לחקירה בהיעדר תלונה. למה? נפגעי העבירה, בעלי העסקים, מפחדים או סתם לא מאמינים שתלונה במשטרה תצמיח להם ישועה.

השופט המחוזי בדימוס, משה גלעד, מסכם זאת היטב: "אזרחים לא באים להתלונן במקום שבו הביטחון האישי, שעליו מופקדת המשטרה, נמוך".

ביטחון אישי? רגע, האם לא היה זה צמד המילים שעליהן נישא השר הממונה כל הדרך אל תפקידו הרם, שאותו הוא ממלא באופן מחפיר?

תאמרו כן נתניהו (שלגביו מתעורר החשד שמינה את בן גביר לתפקיד לא מפני שחשב שייטיב למלא אותו אלא בדיוק מפני שידע שמדובר באיש חסר כל יכולת ביצוע), תאמרו לא נתניהו. רק זכרו שגם ביום שלאחריו נצטרך לחיות כאן עם השוד והשבר שהותיר אחריו בדמות מערכות חיוניות שתפקודן ניזוק באופן כה קשה, עד שאפשר לתהות האם הוא בכלל הפיך.

נפילת שוטר בעת פעילות מבצעית הלילה, יכולה להיות נקודת מפנה שבה תחליט המשטרה שהיא מתחילה לפעול ביתר דגש על מניעת פשיעה ופחות כיחידה לפיזור הפגנות, שתהיה גיבורה על חיות אדם חסרי מצפון כאותן משפחות פשע - ופחות על מי שמקריאים בקול רם את שמות החטופים מול ביתו של שר כזה או אחר.

מדינה שהעסקים בצפונה נפגעים בגלל מלחמה, היא מדינה שמותקפת על ידי אויביה מבחוץ, אבל חמור מכך: מדינה שבה מגיעים גובי הפרוטקשן לעסקים שנפתחו מחדש עוד בטרם הגיעו אליהם נציגי המדינה, היא מדינה שקורסת מבפנים.

מערכת חדשות 12 ראויה למחמאות על העלאת הנושא לסדר היום, עכשיו צריך רק לקוות שהעניין החדשותי הזה יימשך לא רק בין שני קמפיינים לגיוס למשמר הלאומי, שתקציבם מגיע מהשר שאותו הציגו אמש באור כה נלעג.