בעיקרון היו לי הרבה דברים לכתוב עליהם הלילה. שלי טפיירו ואיילה חסון הספידו את משפט נתניהו בכאן 11; יונית לוי ישבה בוושינגטון עם עמית סגל והם הקשיבו יחד לדיווחים של ברק רביד מגורם מאוד מאוד בכיר ומקורב לטראמפ (נרשם חיוך שובב במיוחד של רביד) על הכעס של נשיא ארה"ב על רה"מ נתניהו בעקבות התקיפה בקטאר; וכמובן, בכל הערוצים ניסו בכל הדרכים האפשריות להגיד "ביבי הקריב את החטופים בשביל פעולה כושלת בשטח מדינה ריבונית שהיא גם בעלת ברית של ארה"ב והמתווכת הרשמית בכל עסקאות החטופים איך נפלנו יא אללה" בלי ממש להגיד את המילים.
חוץ מערוץ 14, כמובן. שם הכול טוב. עולם אחר. שמח. הקטארים מודיעים שהם לא יתווכו יותר בעסקאות חטופים? יופי טופי. הפצ"רית מודיעה שאי אפשר יהיה להגן משפטית בהאג על ההחלטה לפנות את העיר עזה? אחלה בחלה. נבחרת הדיוויס של ישראל תשחק בקנדה מול יציעים ריקים כי הרשויות בקנדה הבהירו שאין אפשרות לאבטח את המשחקים? סבבה אגוזים. אלפי קולנוענים הודיעו שהם לא יסכימו שיקרינו סרטים שלהם בישראל? סך הכול עוד יום סבבה, איזה יום יא בבא.
הבועה של "הפטריוטים" כל כך עבה ומעוותת עד כדי כך שהם פתחו שלשום את התוכנית עם שמפניות ובקלאוות - ביום, יש להזכיר, בו 10 משפחות קברו את יקיריהן שנרצחו בפיגוע או נהרגו בעזה. את הבועה הטלוויזיונית הבטוחה של הריקלינים, הברדוגואים, המגלים והלינורים פוצצו אתמול כמה מפגינות צעירות, או כמו שקראו להן בערוץ עצמו: "אנרכיסטים". יכול להיות שהחבר'ה בקונטרול התפדחו מזה שכמה ילדות עם חולצות סגולות הצליחו להכניס פיסת מציאות לאולפן שלהם, אז החליטו להעליב אותן מגדרית על הדרך.
אעצור לרגע כדי להגיד את המובן מאליו: זה ממש לא בסדר לפרוץ לאולפן טלוויזיה. גם אם מדובר ברף התחתון ביותר בספקטרום האלימות, זו עדיין אלימות - בין אם פורצים לשידור בחדשות 12, בפטריוטים או בפודקאסט "היידה" של שי האוזמן. המפגינות מתנועת "עומדים ביחד" הסתננו לאולפן כצופות מן המניין, כשלפתע פשטו את הג'קטים שלהן, חשפו חולצות לבנות עם הכיתוב: "מתי נגיד די?!" והחלו לצעוק: "העם דורש - הפסיקו את האש".
מעבר לשימוש השגוי בסימן תמיהה על החולצה, קשה לבוא ביותר מדי טענות לנשים הצעירות, שבסך הכול השיגו את שלהן בעצם העובדה שהם קיבלו כמה כותרות באתרי אינטרנט, והיו לנושא שיחה קצר עד ההתנקשות בצ'ארלי קירק שטרפה את הקלפים בסדר היום החדשותי המטורף של העולם הזה. המפגינות בסך הכול מחו למען מטרה טובה - הפסקת המלחמה - עניין שלפי כל הסקרים רוב העם אכן בעדו.
ובעיקר, לא נראה שלמישהו אכפת. אפילו להפך, נראה שהפאנליסטים די משועשעים מכל האירוע, ובעיקר ינון מגל, שנעמד בחיוך מול המפגינות והתעמת איתן בשובבות אופיינית. יותם זמרי האשים את גיא מרוז בכך שהוא עזר להן להסתנן, והאחרון הודה באשמה. בסך הכול אפשר היה לסכם את כל האירוע כווין-ווין לכל הצדדים, למעט רגע מכוער בו ינון מגל הבהיר למפגינות שכדאי להן לצאת לפני שהוא יבקש מהקהל להוציא אותן ואז "זה יהיה פחות נעים". יותר מאיום מרומז, שגם חושף מה ינון מגל חושב על הקהל שלו.
בסופו של דבר, הפריצה לאולפן של ערוץ 14 הייתה אנקדוטה קטנה שהותירה את המשתתפים והצופים עם גיחוך מבויש, אבל היא חשפה משהו עמוק יותר: כמה קלה ההכחשה, וכמה דקה החומה שמפרידה בין המציאות המדממת בחוץ לבין עולם האולפן שבו הכול יופי טופי אחלה בחלה. ברגע שחבורה של צעירות הצליחה להכניס פנימה את הקול שברחוב - אפילו אם רק לדקה - נחשף עד כמה הבועה הזו שברירית. המציאות לא באמת צריכה לפרוץ לאולפן. היא ממתינה מעבר לזכוכית, והיא תתפוס בסוף את כולנו, אפילו את אלה שמקדישים את חייהם להדחיק אותה.