השחקן והאמן אריאל ברונז, שהיה מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר על תפקידו בסרט "כן" של נדב לפיד, סיפר כי נעצר לפנות בוקר ונחקר בלהב 433 בגין חשד להסתה למעשה טרור בגלל שיר שכתב ופרסם בפייסבוק.
"המעצר הזה היה הזוי ברמות ועוד באותו הלילה של פרסי אופיר", אמר ברונז לוואלה תרבות. הוא סירב לומר מה הציטוט מהשיר שבגללו נעצר בחשד להסתה אך סיפר: "זה שיר מדבר על מורשת רבין בגדול. השיר מדבר על מנהיגות ומסורת. זה שיר סאטירי היתולי, לעיתים אפל, שמציג תמונת מצב מעוותת, בה ראש ממשלה אחד מתחלף באלימות בראש ממשלה אחר, וככה חוזר על עצמו מעגל הדמים ומסתעף עד שכמעט ומאבד את עצמו לדעת, וסוף השיר נחתם בשאלה, במילים אחרות: מי רוצה להמשיך את המעגל הזה?".
בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו כתב ברונז: "בסוף לא זכיתי בפרס אופיר, אבל בשעה ארבע לפנות בוקר זכיתי לשלוש דפיקות בדלת. משטרה לפתוח את הדלת. איך אני יודע שאתם שוטרים? הנה תעודות. יש לכם צו? והנה הצו. שלושה בלשים מסתובבים בבית. אתה נוסע איתנו לתחנת המשטרה בלוד לחקירה, אתה מוסר לידנו את המחשב האישי שלך, את הטלפון ואת הססמאות למחשב ולטלפון, מרגע זה כל מה שתאמר יישמש כנגדך בבית המשפט. אני פושט חלוק, שם מכנסיים וחולצה ונוסעים ליחידת הסייבר המשטרתית להב 433 (...).
"אתה מואשם בהסתה למעשה טרור. במה? אתה בטח יודע במה מדובר. במה מדובר? מדובר בטקסט שפרסמת לפני חודשיים. אתה יודע באיזה טקסט מדובר. באיזה טקסט מדובר? מדובר בטקסט הזה, זה טקסט שלך? אתה יודע את הטקסט הזה בעל-פה? זה שיר, אני יודע את השיר הזה בעל-פה כן, בוא תגיד לי את השיר הזה. אני אומר את השיר הזה, ואז אני מכתיב את השיר הזה, ואז אני חוזר על השיר הזה, אז אתה מסכים איתי שהשורה האחרונה של הטקסט הזה זה קריאה ברורה למעשה טרור? אני לא מסכים, זה שיר סאטירי, יש לו קונטקסט, יש לו משקל, יש לו חריזה, אי אפשר להוציא את השורה האחרונה מהשיר ולהתייחס רק אליה. זה ממש לא שיר, זה פוסט. זה שיר. לא, זה לא שיר. זו השירה שלי. זו קריאה ברורה לרצח. אתה מבין את ההשפעות של מה שעשית? כתבתי שיר, זה שיר מתוך ספר שירה שלי שעתיד לצאת".
ברונז המשיך וסיפר את שאירע לו בתחנת המשטרה בלילה: "אתה מכיר את כל החברים שלך בפייסבוק? לא. אתה מבין מה יקרה, אם אחד מחמשת אלפי החברים שלך, לא מבין שזה שיר והולך ועושה משהו? אין לי שום רצון להסית לאלימות. אבל זה בדיוק מה שעשית! להפך, זה שיר שהוא תמונת מצב. אל תתמם לי! זה כמו ציור, או סרט. אל תזלזל באינטילגנציה שלי! אם תראה סרט על רצח זה לא אומר שהסרט מעודד רצח. אני לא טיפש! אתה מבין מה שעשית! אל תשחק לי אותה! תפסתי ממך אינטיליגנט! בוא תגידי לי עכשיו מה הפרשנות שלך לשורה האחרונה הזאת! על כוס הקפה החד פעמית שהתקררה מזמן רשום: Enjoy the moment. ובעברית: חוויה. החקירה ממשיכה ותופסת כיוונים. אף אחד לא יודע שאני פה. אפשר ליצור קשר עם מישהו להגיד ש? תרשום מספר שאתה זוכר בעל-פה. רשמתי. אני אעדכן אותה שאתה פה. החוקר משחק טוב יותר את החוקר ממה שאני משחק את עצמי.
"אם היה לנו טקס פרס אופיר פרטי משלנו, החוקר היה לוקח את זה בישיבה. החקירה ממשיכה עוד ועוד עד שהחקירה לא ממשיכה יותר. החוקר נראה מרוצה מעצמו. הוא נראה כמו מישהו שקיבל את מה שהוא בא בשבילו. הוא שוב חברמן. לא יודע, בשלב מסויים מתעייפים ונותנים להם את מה שבשבילו הם באו. זה לא קשה מדי. למעשה זה הדבר הכי קל שאפשר לעשות באותו רגע. כשאי אפשר יותר, אז פתאום הכול אפשר, לרגע. המחשב והטלפון שלי נכנסים לחדר במעטפה סגורה. אתה תצלם את המסך של השיר הזה ותשלח אותו אלי ועכשיו אתה תמחוק, מסכים למחוק את הפוסט הזה? כדאי לי להסכים, אני מסכים לכל מה שיביא אותי בחזרה לחלוק. אני מוחק את השיר, אני מוחק את השיר מהספר. אני לא צריך את השיר הזה, זה אפילו לא אחד מהשירים הטובים שלי, אני מכיר את השיר הזה בעל-פה, יהיה קשה למחוק אותו מהראש. אני משוחרר. ערבות עצמית של 10,000. התיק עובר לפרקליטות. אף אחד לא ידע. אני חוזר לחלוק. אני קצת מחוק. זכיתי".