לא בידור

כשהיינו קטנים כמעט שברנו אחותי ואני את המיטה של ההורים שלנו כשעשינו אימוני קרקס של קפיצה מהשידה אל המיטה. מאז, ומאז הכישלונות הצורבים שלי לעשות אפילו סלטה אחת באוויר, אני מעריץ גדול של אמני קרקס. תוכלו למצוא אותי בעיניים קרועות בכל כיכר שיש בה רוכבים על חד-אופן, מהלכות על חבל, בולעות חרבות, קוסמות, מלהטטים באש ושאר פרפורמרים. אבל באותה מידה שאני מעריץ את אלו, כך אני בז למי שלא מסתפקים בכישורים האישיים שלהם, ומנסים למשוך קהל על ידי פגיעה באחרים – ולאו דווקא בחפצים דוממים כמו המיטה של אמא שלי.

כמה מהאמנים מהסוג האחרון מציגים את מופעיהם בישראל בימים אלו ממש ב"קרקס אירופה". הם מנצלים במופעים שלהם כלבים, חתולים וסוסים. בין האטרקציות: חתול מזנק דרך חישוק בוער וכלבים רוכבים על חד-אופן על גבי חבל התלוי בגובה רב מעל הזירה. מה עשו לבעלי החיים האלה כדי שינהגו כך, אינני יודע. יש אולי מי שיאמינו שהאימונים נעשו באמצעות חיזוקים חיוביים בלבד. אני נוטה יותר למחשבה שנעשה שימוש באחת או יותר משיטות האילוף הכרוכות במניעת מזון או שתייה או בשימוש בצורות שונות של אלימות. כשהסוסים רצים סביב לזירה, במסגרת המופע, השוט מככב.

אבל האילוף והאימונים אינם אלא חלק קטן מהסבל העובר על חיות בקרקס. קרקס נודד, מעצם טיבו, אינו יכול לספק לבעלי חיים את התנאים המינימליים שדרושים להם. כל ילד שהולך לחזות בקרקס יוכל לצטט לכם, מתוך מה שלמד בגן, שסוסים צריכים אורווה וחצר וגם אחו לדהור בו. כל גננת ומורה שמנסה להסביר לילדים מהי התעללות אסורה בבעלי-חיים תוכל להביא כדוגמה את הכליאה של כלב בתוך קופסה קטנה. הקרקס מלמד אותנו שיעור אחר. פעילים שביקרו באתר החניה של קרקס אירופה, וביניהם השחקנית אורנה בנאי, דיווחו שהסוסים בקרקס מוחזקים בתאים צרים, כמעט ללא אפשרות תנועה, למעט בזמן ההופעות. כלבים נראו מוחזקים בכלובים שמזכירים את כלובי הנשיאה שבהם לוקחים בעלי-חיים לווטרינר – רק שבמקום שאלו יהיו התנאים שלהם לצורך נסיעות קצרות, אלו, כנראה, תנאי חייהם הקבועים.

המידע הזה איננו חדש או מפתיע. בעת שהיה קרקס מדראנו בישראל בשנת 1998 נפתחה נגדו חקירה בגין התעללות בבעלי-חיים, בין היתר לאחר שנמצא שהכלבים הוחזקו בכלובים קטנים בתוך מכולה על גבי משאית עם פתחי אוורור קטנים ללא יכולת תנועה, ללא מזון ומים. ואילו בתחקיר יסודי שערך הארגון הבריטי Animal Defenders בשנת 1997 נמצא שסוסים בקרקסים בילו כ-96 אחוז מזמנם כשהם קשורים או מוחזקים בקרונות או מכלאות צרות. במקרים הטובים הם בילו חלק מהזמן קשורים מחוץ למבנה. שארית הזמן היתה הכנות למופע והמופע עצמו (בבריטניה, אגב, למעלה ממאה רשויות מקומיות אוסרות על קרקסים עם בעלי-חיים לחנות על אדמתן ולמעלה מחמישים נוספות אוסרות זאת על קרקסים עם חיות בר. מספר הקרקסים בבריטניה המנצלים חיות ירד בשנים האחרונות לחצי, ואילו מספר הקרקסים האנושיים יותר מאשר הוכפל).

ובעצם, איך לא יתעלל הקרקס בחיות? הרי הקרקס מצוי תמיד בתנועה, תמיד בנדודים, תמיד על הכביש. איך יכול מופע נודד לספק לבעלי-חיים תנאים הולמים? הרי הוא לא יוכל להקים בכל עיר ועיר חצר רחבה עבור הסוסים ומכלאות מרווחות עבור הכלבים והחתולים. התשתית הנחוצה לכך מורכבת מדי, העבודה רבה מדי, הציוד מסיבי מדי. וגם לו היה הקרקס מסוגל לכך, היו בעלי-החיים צריכים לבלות בקרונות ובתאים הצרים של ההובלה תקופות זמן ממושכות בנסיעה מאתר לאתר. התשובה היא פשוטה: מופע נודד אינו מסוגל לספק תנאים בסיסיים לבעלי-חיים, ולכן אסור שייתנו לו להחזיק כאלו.

דומה שיש בחברה שלנו הסכמה ש"בידור" (למי שמסוגל ליהנות מסבלו של הזולת) אינו מצדיק גרימת סבל לבעלי-חיים. הכנסת עמדה על כך כשאסרה ארגון קרבות בין בעלי-חיים. בית-המשפט העליון עמד על כך כשאסר מופע בחמת גדר שהיה כרוך בגרימת סבל לתנין. שר החקלאות עמד על כך כשהתקין תקנות המחייבות כל מופע המנצל בעלי-חיים בהיתר, ושקובעות שהיתר כזה לא יינתן אלא אם הוכח שלא ייגרם סבל לבעלי-החיים. הרבה-הרבה ילדים קטנים עמדו על כך כשסירבו להיכנס למופעי קרקס לאחר שקראו את חומר ההסברה של עמותת אנונימוס. אבל משום מה, למרות שהדברים הם פשוטים וברורים כל-כך, בעלי-חיים ממשיכים לסבול בקרקסים בישראל. המאבק של הארגונים לזכויות בעלי-חיים אמנם צבר הישגים מקרקס לקרקס, אבל גם היום, כמו לפני תשע שנים, צריכים הפעילים לעמוד מול אוהל הקרקס, להיתקל באיומים מצד שוטרים ולהניף את אותם השלטים הישנים.

התקווה העכשווית של בעלי-החיים באה מצידם של שני פוליטיקאים משני צידי הקשת הפוליטית: ח"כ זהבה גלאון (מרצ) שהגישה הצעת חוק שתביא לאיסור על ניצול בעלי-חיים למופעי קרקס בישראל, ושר החקלאות ישראל כץ (ליכוד), שהביע אהדה למאבק, ושמתן היתרים להחזקת בעלי-חיים בקרקס היא בתחום משרדו. אבל התקווה הגדולה ביותר היא שהאמנות האנושית תצליח להביס את החיזיון האנכרוניסטי של חיות סובלות ומושפלות. ובינתיים אפשר לצאת לכיכרות ולמצוא שם את האמנים הגדולים באמת, מצוידים בכובע לאיסוף כסף. מלאו להם את הכובעים במטבעות ובשטרות! להם, ולא לאמרגנים שמביאים לכם כאב וסבל באוהל גדול עם כיסאות מרופדים.