זו כנראה העונה הכי חשובה של "ארץ נהדרת" - וגם הם יודעים את זה

השחקן הבריטי פיטר יוסטינוב הסביר פעם שהקומדיה איננה אלא דרך מצחיקה לומר דברים רציניים. זה לא תמיד נכון. אין שום דבר רציני בסאבטקסט של "טיפשים ללא הפסקה" של ג'ים קארי, וזו עדיין קומדיה נהדרת. להבדיל, אפשר לטעון שכמה מהרגעים הקומיים הכי גדולים בהיסטוריה נולדו מתוך הרגעים הרציניים והכבדים בהיסטוריה. "הדיקטטור הגדול" של צ'ארלי צ'פלין נולד כתגובה לעליית הנאציזם באירופה, "ד"ר סטריינג'לאב" של סטנלי קובריק הוא הדרך הכי מצחיקה לדמיין שואה גרעינית ו"בריאן כוכב עליון" של מונטי פייתון הוא תשובת נגד לעריצות דתית.

לא במקרה עידן הקומדיות הטלוויזיוניות התחילו בשנים שאחרי סיום מלחמת העולם השנייה. זו לא הייתה רק תגובת נגד לטראומה הגדולה שגבתה מיליוני חיים ברחבי העולם, אלא אודה לנורמליות. הכרזה שלפיה לא רק מותר לצחוק - אלא צריך לצחוק. גם בישראל עלתה לאוויר "ניקוי ראש" ב-1974, פחות משנה אחרי הטראומה הגדולה של מלחמת יום הכיפורים, והתקבלה באהבה על ידי חברה מותשת שחיפשה נחמה בהומור.

יוצרי "ארץ נהדרת" שפתחו אמש את העונה ה-98,302 של תכנית הדגל של קשת 12, יודעים את זה יותר טוב מכולם. אחרי שנתיים שבהן כל התכניות התחילו במערכונים עצובים, חלקם מטלטלים ממש, "ארץ" חזרה אתמול עם מערכון פתיחה שכולו סאטירה עצמית על הישראליות של בין-המלחמות. אף אחד לא עושה את זה טוב יותר.

התכנית התחילה עם "הצהרת כוונות" ברורה. חזרנו למקורות. חיקויים, שיגועים, פאנצ'ים שגנבנו מהטוויטר וניסיונות שנועדו לכישלון להגחיך את האנשים המגוחכים בעולם (היי גילה גמליאל!). ומצד שני, קשה להתווכח עם נוסחה מנצחת.

אלא שיחד עם אנחת הרווחה של סיום המלחמה, והחזרה לשגרה גם במובן הקומי של המילה, נראה שמולי שגב וחבריו הבינו משהו חשוב: אין לאף אחד מאיתנו את הפריבילגיה של "חזרה לשגרה", בטח לא לתוכנית סאטירה. זו הסיבה שהכתם על המצח של נתניהו (מריאנו אידלמן) ממשיך לגדול. זו הסיבה שטראמפ (עומר עציון) מוצג כקיסר תזזיתי ששולח את צה"ל להילחם/להפסיק את האש לפי גחמותיו האישיות.

וזה כל כך חשוב. אחרי שבועות בהם כולנו הצדענו לטראמפ על החזרת החטופים וסיום המלחמה (ובצדק), הגיע הזמן למבט מאקרו על כך שאנחנו תלויים בחסדיו של מטורף שהוציא מיליונים לרחובות נגדו בארה"ב, שהאינטרסים שלו קשורים יותר לזהב השחור במפרץ, ופחות לברית היסטורית להגנה על אזרחי ישראל. את מה שלא עשו במהדורות החדשות של יונית וקושמרו, עושים דווקא הקומיקאים בפאנל של קיציס.

במובנים רבים זו העונה החשובה ביותר של "ארץ נהדרת". אחרי שנתיים שבהן התכנית תפקדה כצינור חמצן למדינה שהתקשתה לנשום, הדבר הטבעי לעשות הוא להקליל את האווירה. אלא שדווקא עכשיו, כשישראל נכנסת לשנת בחירות כשממשלת המחדל שהביאה עלינו את השנתיים הקשות בתולדות המדינה עדיין בשלטון, זו לא רק חובת הסאטירה להציג את גודל האבסורד - אלא אולי גם ההזדמנות האחרונה לעשות את זה, לפני שלצחוק על הפוטושופ של שרה נתניהו יוצא אל מחוץ לחוק.

לפחות לגבי חיקוי אחד, נראה שאנשי "ארץ" מבינים את זה. אחרי שנים בהן הח"מ התלונן על החיקוי של שחר חסון לאיתמר בן גביר, שהציג את האיש המסוכן הזה כמוקיון חביב עם קאץ' פרייז מצחיק - החיקוי עבר לידיו הנאמנות של אוראל צברי, כנראה החקיין הטוב ביותר במדינה. כבודו של שחר חסון במקומו מונח, מדובר כנראה בסטנדאפיסט המצחיק בישראל, אבל משהו בטרללת המבדחת שהכניס לדמותו של בן גביר פספסה את הסכנה שקיימת באיש הזה. החיקוי של צברי לא רק מדויק יותר, אלא גם מציג את הקליפה הריקה שהיא האידיאולוגיה הכהניסטית של בן גביר. הרבה סיסמאות, מעט תוכן. יש עוד מה לחדד שם, אבל הסיפתח פתח את התיאבון לעוד מזה.

ואי אפשר לסיים בלי מילה טובה לפנינה רוזנבלום הנהדרת, שהגיעה לעשות קמאו בתכנית שלעגה לה לא פעם בחיקוי מוגזם ואהוב מאוד של מריאנו. אחרי שכולנו ראינו את פנינה רוזנבלום בכנסת בזמן הנאום של טראמפ, כעת כולנו ראינו אותה באולפני הרצליה בזמן הנאום של החיקוי של טראמפ. סחטיין על הספורטיביות ועל ההומור העצמי, פנינה.