עופר נחשון איננו. אתמול נדמו קולו וליבו של אחד האנשים המיוחדים ביותר שזכיתי לפגוש ולעבוד איתם לאורך הקריירה, וחשוב מכל - חבר. עופר, שהיה לי יותר מקולגה, היה באמת ובתמים נסיך. מעין דמות שנשלחה לכאן מגלגול אחר, איש התרבות הפופולרית, צעיר נצחי, יפה תואר, שקולו ודמותו הפיצו המון אור.
בשידוריו בעברית רהוטה אי אפשר היה להתעלם מהאופן שבו ביטא שמות אמנים ויוצרים, במבטא בריטי אוקספורדי ממש, שהפך לחותם האישי שלו בשידורים. קולו החם ליווה דורות של מאזינים, ברשת ג' וגם ב-88 אף.אם, שם חלקנו שנים משמעותיות בשידורי המוזיקה והתרבות.
עופר היה הרבה מעבר למגיש; הוא היה אוהב מוזיקה אמיתי, עם חיבור עמוק ואותנטי לפופ העולמי והמקומי כאחד. את אהבתו הגדולה הזו ואת טעמו המשובח הוא הביא לידי ביטוי בתוכניתו המיתולוגית, "הקופסה", שהייתה בית חם לכל מה שחדש, מרגש, נוצץ וחתרני. עופר התאפיין בפרגון אינסופי לאמנים, כשהוא מקפיד לתת במה ראויה ליוצרים ומבצעים כדוגמת דנה אינטרנשיונל, בה הביע תמיכה ואהדה מהרגע הראשון.
בצד המקצועי, זכיתי לעבוד עם עופר כתף אל כתף, ובהמשך גם לתת לו את הבמה הראויה לו בטלוויזיה. כשניהלתי את 88 אף.אם ובהמשך את שידורי הטלוויזיה, ידעתי תמיד שכשעופר על המסך או על גלי האתר - יש איכות בלתי מתפשרת. לכן, הייתה זו החלטה טבעית להפקיד בידיו את הגשת תוכנית הקולנוע של הערוץ הראשון, "טלסינמה".
אבל עבור רבים באירופה, עופר היה ונשאר "מר אירוויזיון" הישראלי. לאורך שנים ארוכות הוא היה הנציג הקבוע והנאמן של הטלוויזיה הישראלית, זה שהגיש את הנקודות בשידור החי מול מיליוני צופים ברחבי העולם. עופר הקפיד ללמוד קטעי טקסט בשפת המדינה המארחת, ונהג לשוחח עם מנחי התחרות בשפתם המקומית. המחווה האלגנטית הזו הפכה אותו לאורח כבוד אהוב ומוכר בכל בית שמחובר לתחרות.
וישנו גם גם האומץ האישי שאפיין אותו כל כך. עופר נחשון היה הסלב הראשון שיצא מהארון בפומבי ובאומץ רב. בתחילת שנות ה-90, בתקופה שבה הנושא היה עדיין טאבו מוחלט. הוא דיבר בפתיחות מעוררת השראה על חייו האישיים. המעשה הזה לא היה אופייני כלל לאותן שנים, והוא נתן השראה לרבים, תוך שהוא פורץ דרך חשובה בנושא הייצוג והקבלה בציבוריות הישראלית.
היה שלום, עופר, חבר יקר ואהוב. מי שהכיר אותך היטב ידע שהיית נסיך הגאות והשפל. מאחורי החיוך התמידי וההתרגשות מהמוזיקה, היו גם זמנים קשים, משברים אישיים ומקצועיים, היסדקות ודמעות. היית חבר נאמן ושדרן אמיץ ופורץ דרך. נפרדת מאיתנו רגע לפני היותך בן 60. כשאני חושב על כך זה די הגיוני. תמיד היית נער בנפשך וכך גם נשארת - צעיר לנצח.