בשביל לשקף עד כמה אמריקה מטורללת כרגע, צריך כנראה במאי יווני שיעבד סרט קוריאני. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל זה הסיפור מאחורי "בוגוניה", שעולה כעת לאקרנים אחרי בכורה מוצלחת בפסטיבל ונציה.מדובר בעיבוד ל"הצילו את הכוכב הירוק", סרט פולחני למדי של הבמאי הקוריאני ז'אנג ג'ון־הוואן, שיצא לפני כ-20 שנה. התכנון המקורי היה שהוא יהיה אחראי גם לגרסה האמריקאית, אבל בסופו של דבר זה לא הסתייע. השרביט עבר ליורגוס לנתימוס, הבמאי היווני שפרץ במולדתו עם "שן כלב" ואז עבר לביים בשפה האנגלית וזכה להצלחה כבירה עם "הלובסטר" למשל ובעיקר עם "המועדפת" ו"מסכנים שכאלה". בשניהם כיכבה אמה סטון, שמככבת גם בסרט "בוגוניה".
על בסיס הסרט הקוריאני, מציג "בוגוניה" סיפור שמצליח איכשהו להתחרות במציאות המופרעת. ג'סי פלמונס, שלאחרונה רואים אותו בכל מקום וטוב שכך, מגלם כוורן צעיר וחובב תיאוריות קשר. העיבוד האמריקאי נקרא בשם האמונה הקונספירטיבית שדבורים נולדות במקרה מתוך גופות של שוורים. הוא נפתח עם אחד מהנאומים הרבים של הבחור התימהוני, שמדבר בצורה כל כך מנומקת ושקולה עד שמפתה להאמין לו. אם יש כאן בעיה, היא שהתוצאה קצת סימפטית מדי כלפי הדמויות ההזויות שיש בה.
את אמו של הצעיר מגלמת אלישיה סילברסטון, והיא שרויה בקומה בעקבות השתתפות בניסוי רפואי כושל. הוא עצמו חי בחווה מרוחקת עם בן דודו המאותגר שכלית ושטוף המוח. השניים מחליטים לצאת למסע נקמה במי שהם רואים כאחראית למצבה של האם, ובכלל למצבו של העולם - מנכ"לית חברת תרופות בגילומה של סטון.השניים משוכנעים שהיא לא פחות מאשר חייזרית, שהגיעה לכאן בשליחות הכוכב שלה כדי להרעיל את הכוכב שלנו, ועד שלא ינטרלו אותה - לא תהיה לנו תקומה. הם כולאים אותה במרתף וקוצצים את שערה, שכן הם מאמינים שאם תהיה קרחת זה ימנע ממנה לתקשר עם הבוסים שלה אי שם בגלקסיה. אל תשאלו - כמו שאמרנו, הם בחורים מוזרים.
"להציל את הכוכב הירוק" אומנם נעשה בקוריאה לפני קצת יותר מ-20 שנה, אבל "בוגוניה" לא רק משנה את השם של הסרט, אלא גם מפליא להתאים אותו למציאות באמריקה של ימינו. התסריט מטורלל, אבל לא מפוזר.הוא נשאר עקבי וקוהרנטי, רלוונטי ואקטואלי, ומתכתב עם התופעות והאירועים הבולטים של השנים האחרונות בארצות הברית: הפריחה של תיאוריות הקונספירציה ושל אינסלים אלימים, הנסיקה של האלימות הפוליטית, רציחתו של מנכ"ל חברת הביטוח הרפואי בריאן תומפסון בידי לואיג'י מנג'יוני, שהפך בעקבות כך לאייקון של דור ה-Z, וחשוב מכל - התחושה הכללית שכבר אין תקווה לאנושות. אם באמת יש חייזרים, והם יגיעו לכאן לביקור בעוד 50 שנה, הם יוכלו לצפות בסרט הזה כדי להבין מה היה מצבו של העולם ב-2025, ומה הביא לקריסתו.
רוב הסרטים הקודמים של לנתימוס היו בעיניי מוערכים יתר על המידה, והוא עצמו על גבול הבלוף - אבל כשמגיע מגיע, והפעם יש לומר שהוא שיחק אותה. ציניקנים אולי יגידו שההצלחה נובעת מאיכות המקור הקוריאני, אבל עובדה שניסיונות קודמים ליצור עיבודים אמריקאיים לסרטים מקוריאה לא צלחו, כמו המקרה המצער של "אולד בוי" למשל. "בוגוניה" שלו מגניב אבל לא גנוב, ולא מרגיש לרגע כמו חיקוי, אלא כמו יצירה רעננה, עדכנית והכרחית.לנתימוס משכיל לשלב בין הטונים והז'אנרים השונים שמתערבבים כאן - דרמת מתח פוליטית, מדע בדיוני, סאטירה, אימת גוף ומה לא. ברובו זה סרט מעודן יחסית לעבודותיו הקודמות. למשל, הוא לא כולל סצינות מין בוטות, אבל יש בו כמה רגעים הזויים וקיצוניים בצורה יוצאת דופן יחסית לקולנוע אמריקאי מיינסטרימי - רגעי השיא שלו הזכירו לי את הקולנוע המופלא של הבמאי הצרפתי האקסצנטרי שלא דופק חשבון קוונטן דופייה. מפתיע ומשמח למצוא תעוזה כזו בסרט בהפצה רחבה.
"בוגוניה" גם מצליח לשמור על מתח לכל אורכו - איך כל זה יסתיים, מה בעצם קורה פה, וחשוב מכל, האם ייתכן שהמנכ"לית היא אכן חייזרית? מה שבטוח, אמה סטון היא שחקנית מכוכב אחר, וכאן שוב מוכיחה את הקסם המהפנט והייחודי שלה. כנראה שזה לא יסתיים באוסקר שלישי, אבל הופעתה מנציחה את מעמדה כאחת השחקניות הגדולות בדורנו, ופלמונס מצליח לא להימחק בנוכחותה אלא להפגין עוצמה שקטה משלו, וזה הישג נהדר.
בגדול, "בוגוניה" הוא פשוט עונג צרוף. סרט מותח, מקורי, יוצא דופן, מצחיק ומזעזע, שרק הולך ומשתפר לקראת סיומת מוחצת ומצליח להותיר חותם. הפיק אותו ארי אסטר, מי שכבמאי עמד בעבר מאחורי "תורשתי" ו"מידסומר" המופתיים והשנה ביים את "אדינגטון" בכיכובם של חואקין פיניקס ופדרו פסקל, שהשתמש בקורונה כדי לתאר כיצד המחלוקות בחברה האמריקאית הקצינו בשנים האחרונות והגיעו לסף אלימות שכמותו לא ראינו כבר שנים.
אבנר שביט וישי קיצ'לס על "ספרינגסטין: הדרך משום מקום" וסרטי המפלצות הגדולים
המותחן הזה גם חזה במובן מסוים את ההתנקשות בצ'רלי קירק. כשיצא בקיץ האחרון הוא נכשל בקופות, אבל כשהתגלה הממד הנבואי שלו, הוא חזר לכותרות, וכרגע כבר יש נטייה להוקיר אותו כיצירת מופת לא מוערכת. את "אדינגטון" הפיק וויל טרייסי האלמוני, שאפילו ערך ויקיפדיה אין לו. הוא חתום גם על התסריט של "בוגוניה", וגם בשל כך, רבים כבר רואים בשני הסרטים כמשלימים - מעין הצגה כפולה, שבה כל סרט ממחיש לנו בדרכו שבניגוד להנחה המקובלת, ההיסטוריה יכולה להיות גם טרגדיה וגם פארסה בו בזמן.
"אדינגטון" לא זכה אצלנו להפצה מסחרית (חפשו אותו ב-VOD). "בוגוניה", למרבה המזל, דווקא כן, אם כי השמות הגדולים מאחוריו כנראה לא מעוניינים בזה. לנתימוס וסטון היו מבכירי החותמים על העצומה ההוליוודית שקראה להחרים את ישראל ולנתק איתה כל קשר. בלי להיתמם, שאלה אחת מטרידה אותי: מן הסרט משתקף שהם מאמינים שהאנושות כולה איומה ואבודה, אז אם כך, למה הם נטפלים דווקא אלינו? יכול להיות שיש מילה שמתארת את התופעה הזו, ואולי לא. כך או כך, אני מקווה שאם אמנם יש חיים על כוכבי לכת אחרים, לפחות אין בהם אנטישמיות.