לפתע זה הכה בי. הבנתי מה כל כך מפריע לי ביאיר לפיד. זה לא חיתוך הדיבור המוזר שהוא החליט לאמץ פתאום באמצע החיים, לא הזגזוגים המפורסמים שהפך אותו לכוכב של "הלפיד הלילי", וזו אפילו לא הקריצה הקבועה לימין. הדבר שהכי מפריע לי ביאיר לפיד הוא שאני אמור להיות הבייס שלו - ולהבדיל מפוליטיקאים אחרים שמשקיעים באלקטורט הטבעי שלהם ומנסים "לדבר אליו", במקרה של לפיד ההיפך הוא הנכון - הוא לא סופר את המצביעים הפוטנציאליים שלו, ומנסה תמיד לקרוץ לקהלים אחרים, שלעולם לא יצביעו לו.
חשוב לציין בהקשר הזה שתי עובדות: הראשונה - מעולם לא הצבעתי ליאיר לפיד; השניה - העובדה הראשונה מוזרה. למה? מכיוון שיאיר לפיד הוא הנציג האולטימטיבי מבחינתי לכנסת. אנחנו גרים במרחק אוויר של 360 מטר אחד מהשני, שנינו תל אביבים מלידה, שנינו מעריצים של ברוס ספרינגסטין, שנינו אוהדי מכבי. שנינו גם ראינו מספיק עולם בשביל להבין שיש הרבה מדינות יפות בעולם אבל בשום מקום לא נרגיש בבית כמו בתל אביב.
אני רואה לא פעם את אשתו יוצאת לריצה באותו רחוב בו זוגתי יוצאת לרוץ. סביר להניח שזה קרה גם הפוך, והוא צפה בזוגתי יוצאת לרוץ וקינא בה על כוח הרצון שלה. אנחנו נתקעים באותם פקקים כשאנחנו עולים לנתיבי איילון משדרות קק"ל, יושבים באותו בית קפה יקר מדי במרכז המסחרי, והוא אפילו ישב לידי בהופעה של פול סיימון באצטדיון רמת גן (מהצד השני שלו היה שלמה ארצי). ופתאום נזכרתי, עוד הרבה לפני שהוא נכנס לפוליטיקה - שנינו היינו מנויים במקביל לספריית "ענק הוידיאו" במרכז טאגור. פעם המלצתי לו על סרט. זה דבר כזה שפעם עשינו לפני שהמציאו את נטפליקס.
אבל זה לא רק הקרבה הגאוגרפית או התרבותית, אלא האידיאולוגית. שנינו חילונים. האלוהים של שנינו הוא זמר פולק יהודי ממינסוטה, ומצד שני היהדות היא מרכיב חשוב בזהות שלנו. שנינו מאמינים בשלום לא מעמדה של פנטזיה של היפים, אלא מתוך הבנה פרגמטית של האזור. למעשה, בפעם הראשונה שהלכתי לקלפי הייתה בשביל להצביע לאבא שלו, אותו הערכתי עוד מתכנית הרדיו שלו בימי שישי. אבא שלו היה גם הפוליטיקאי הראשון שלקח את הקול שלי ועשה איתו את ההפך ממה שהוא הבטיח.
אז האמת היא שיאיר לפיד לא באמת יכול לאכזב אותי, ומכיוון שלא הצבעתי לו אין לי באמת סיבה לבוא אליו בטענות. ובכל זאת, הוא יו"ר האופוזיציה. בדיוק כפי שראש הממשלה הוא של כו-לם, אז גם ראש האופוזיציה הוא של כו-לם. בין אם בחרנו בו או לא, הוא ה-נציג של כל מי שמתנגד לממשלה האיומה הזאת בכנסת. האיש שאמור להציע קצת שפיות אל מול הטרלול השיטתי של ממשלת ה-7 באוקטובר.
והנה, מדווחים לי באוזניה שאבי סולומון מפרסם בוואלה הקלטות של יאיר לפיד מדבר עם תומכיו. מעניין מה אומר שם בהקלטה הזאת הנציג של הרוב הליברלי בישראל, זה שמאמין עדיין בשלטון החוק, בחופש העיתונות וזכויות אדם - בטח הוא נכנס בכל הכוח בנתניהו, משרטט את הדרך בה הוא יאחד את מפלגות המרכז-שמאל מאחורי מנהיג שיכול להוביל לניצחון בבחירות (ספוילר: לא הוא) ויהיה המבוגר האחראי שיסביר לכולם שזה הזמן לשים את האגו בצד ולהתאחד למען המטרה הגדולה שהיא עתיד מדינת ישראל.
אוקיי, אז כנראה שלא. בהקלטה הזאת יאיר לפיד מתלונן על זה שיונית לוי לא מראיינת אותו מספיק. האמת, שחוץ מלקרוא לקשת "אל ג'זירה 12" היה קשה לראות את ההבדל בינו לבין נתניהו, או לינון מגל. כדי להפוך את הנאום לאפילו יותר פומפוזי, לפיד חשף נתונים מסעירים: התקשורת מראיינת את חברי הקואליציה הרבה יותר מאשר את חברי האופוזיציה! אוי אוי אוי. מי היה מאמין שבזמן מלחמה מעדיפים לדבר עם מי שאשכרה מנהל (גרוע) את המערכה הקשה, ולא לראיין את מי שמנהל את האופוזיציה הכי רופסת שהייתה פה אי פעם.
צריך להיות הוגנים ולהגיד שלא הכל באשמתו. אם זה היה תלוי ביאיר לפיד, מרצ והעבודה היו מתאחדות ויכול להיות שכל המציאות הנוראית שעברה עלינו בשלוש השנים האחרונות - מהמהפכה המשפטית דרך ה-7 באוקטובר ועד המלחמה הנוראית - הייתה נמנעת מאיתנו. בנוסף, סביר להניח שאם זה היה תלוי בו אז נפתלי בנט לא היה בוחר באנשים כמו עמיחי שיקלי ועידית סילמן למפלגה שלו.
למרות ההתקרבנות המוזרה שלו מול תומכיו בכפר סבא, לפיד הוא דווקא מרואיין מאוד מבוקש. הוא לא צריך לפרוץ לאולפן בנווה אילן ולהתפרץ למהדורה של יונית לוי כפי שהוא טען בהומור - יש לו בוואטסאפ את הטלפונים של כל העורכים הראשיים של כל המהדורות, וגם של הבוסים שלהם - מתי שהוא ירצה לבוא לדבר, יפתחו לו את הדלת. הוא יודע את זה, גם מכיוון שהוא בעצמו היה מנחה של אחת המהדורות האלה והוא יודע איך העסק עובד.
אבל בדיוק כמו הפופוליסטים הגדולים בימין הקיצוני שהוא כביכול מתנגד להם, הוא יודע כמה קל לתקוף את התקשורת. דווקא האיש שעבד בעיתונים הכי גדולים והערוצים הכי נצפים הפך להיות פוליטיקאי שבוחר לא לענות לשאלות של כתבים מערוצים שהוא לא אוהב. עכשיו הוא יוצא גם נגד הערוצים האחרים. זה שיח מסוכן. יו"ר האופוזיציה אינו מבקר טלוויזיה (ותאמין לי יאיר, שהמשכורת שלך עדיפה) וישנם מספיק אנשים בתחום שיודעים להצביע על הכשלים הרבים בהתנהלות של התקשורת, ושל חדשות 12 בפרט - אבל נבחרי ציבור צריכים לעשות דברים שיהיה ראוי לדווח עליהם, לא רק להתלונן על זה שלא מזמינים אותם לאולפן פשוט מעצם היותם.
אלא שאם לרגע עוד היה נדמה שהביקורת שלו על התקשורת החופשית בישראל היא סתם פלרטוט מוזר עם רטוריקה פשיסטית, הגיעה ההצעה "המקורית" שלו לשלול את זכות ההצבעה למי שלא משרת בצבא. הצעות שעלו בעבר כבר על ידי קמפיינרים מהימין הפופוליסטי, כאלה שגם רצו לבחירות על הבטחות כמו "עונש מוות למחבלים" או "פויקה לכל ילד".
לפיד יודע כמה נושא גיוס החרדים הוא פצע פתוח בחברה הישראלית. השנתיים האחרונות שינו את הפאסיביות בה כולנו קיבלנו את האפליה המקוממת הזאת. הוא גם יודע כמה הממשלה הנוכחית עושה הכל כדי לרצות את הרבנים, על חשבון המילואמיניקים שנקרעים כבר שנתיים פיזית ונפשית, וגם על חשבון הכלכלה שנמתחה עד הקצה. לפיד גם יודע כמה הסוגיה הזאת לא פשוטה לפתרון - עובדה, הוא היה שר בכיר ואפילו ראש ממשלה בקואליציה ללא חרדים - ולא הצליח לקדם את הנושא.
וכך, במקום לנסות להציע איזה מתווה מורכב ויצירתי - לפיד הלך למקום הכי קל: מי שלא מתגייס, לא מצביע. סופר ספרטה, גרסת גן חובה. האם באמת צריך להזכיר שהזכות לבחור ולהיבחר היא אחת הבסיסיות ביותר בדמוקרטיה - ואזרח לא אמור "להרוויח" את הזכות הזאת? וכן, אני מכיר את השיטה הנדירה שמונהגת בארה"ב לפיה אסירים ומשוחררים מהכלא לא יכולים להצביע. כדאי לציין שהשיטה בארה"ב מונעת ממיליונים להצביע, רובם ללא שום רקע פלילי - ובכלל לא בטוח שהיא הדוגמה שצריך לקחת בנושא הזה. אבל גם אם נגיד ואפשר לקחת את הזכות הבסיסית הזאת כעונש על עבירה על החוק, איפה עובר הגבול? יגאל עמיר יצביע, בני סלע יצביע, גואל רצון יצביע - אבל דווקא מנדי מבני ברק לא יצביע.
והכי מבאס בכל הסיפור הזה הוא שיאיר לפיד יודע את כל זה. הוא גם ידע שנודניקים כמוני יצביעו על הבעיות האלה בדיוק כפי שהוא יודע שההצעה הזאת, אם תהיה איזו ממשלה שתנסה להעביר אותה, תיפסל על ידי בג"ץ - ובצדק. לפיד גם יודע שעצם ההצעה היא מדרון חלקלק. חבריו בימין שמפנטזים על חוק כזה לא מדמיינים רק חרדים בלי זכות הצבעה, אלא גם ערבים. בשלב הבא: קפלניסטים. למה שאנשים שהפגינו נגד השלטון יוכלו להצביע בעצם אם הם לא מקבלים את תוצאות הבחירות?
יאיר לפיד יודע את כל זה, מטומטם הוא לא, הוא יודע שהצעה למנוע זכות הצבעה מאזרחים היא לא פחות אנטי-דמוקרטית מכל אחד מהחוקים שניסה יריב לוין להעביר במהפכה המשפטית שלו. ובכל זאת, זו דרכו לקבל כותרות, לחזור ללב השיח ולבדל את עצמו בתקופה בה הסקרים מציבים אותו באופן עקבי מתחת ליאיר גולן. ואולי, רק אולי, אם לפיד היה נאמן לאידיאולוגיה שלו, לבייס האמיתי שלו, אולי הוא לא היה צריך בכלל לקרוץ כל הזמן לכל הכיוונים ולנסות לגנוב מצביעים ליועז פאקינג הנדל.
ואולי הגיע הזמן להפיק לקחים מכל האסונות שנחתו עלינו בשנתיים האחרונות, ולהבין שמי שמוביל את המחנה שקורא לוועדת חקירה ממלכתית צריך לגלות גם קצת אחריות בעצמו. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עוד קמפיין שמונע מאגו. היא זקוקה למנהיגות אמיצה, לא למי שמבקש תשומת לב. יותר מדי מוטל על הכף. הפעם זה באמת על החיים עצמם.